קטסטרופה טורס

הסכמתם לממן 7 משלחות הצלה ישראליות לנפאל?

רעידת האדמה בנפאל / צילום: רויטרס
רעידת האדמה בנפאל / צילום: רויטרס

כשבנפאל החלו לספור את ההרוגים ולפנות הריסות, יצאה מנמל התעופה בן גוריון עוד רכבת אווירית של ענף התיירות המשגשג, "קטסטרופה טורס".

זה כבר הפך מזמן להרגל: בכל פעם שנשמעות הידיעות הראשונות על אסון כלשהו ברחבי הגלובוס, המנגנון המשופשף נכנס לכוננות-על. מיד מתארגנות משלחות על משלחות הומניטריות שמוכנות בלהגיע זמן אפס עד קצה העולם - על חשבון הציבור וכספי תרומות, אבל מי בודק.

אין ספק שמדינת ישראל צריכה להוציא משלחת מטעמה כדי לסייע באסונות קשים בחו"ל, אם לא מטעמים הומניטאריים מתבקשים, אז מטעמי ניסיון לשיפור תדמיתנו הבינלאומית החבוטה. אלא שהדגש הוא על המלה "משלחת", לא "משלחות" עם מאות אנשים ובעלויות מטורפות.

לנפאל, למשל, יצאו השבוע שבעה מטוסי הצלה. ראשונה המריאה המשלחת של מד"א, שחלקה כבר הספיק לחזור ארצה עם תינוקות הפונדקאות והוריהם. המשלחת השאירה מאחור שני רופאים ועשרה פרמדיקים, שיישארו בנפאל שבועיים.

...

אז מי משלם על המשלחת? לפי זכי הלר, דובר מד"א, זה עדיין לא ברור. חלק מהעלות יכוסה בכספי תרומות, והשאר, בתקווה, על ידי חברות הביטוח וככל הנראה גם המדינה תישא חלק קטן בעלות. זאת אומרת, שגם אנחנו נשלם.

בנוסף למשלחת מד"א, עלתה על מטוס כבר אתמול משלחת של זק"א, שעושה עבודת קודש, אין ספק, אבל לפחות כרגע, כאשר עדיין לא ידוע על הרוגים ישראלים כלשהם באסון, לא ברור מה בער להם לטוס לנפאל. גם משרד החוץ הוציא משלחת משלו, וכך גם ארגון "איחוד הצלה". ואיך אפשר בלי משלחת של פיקוד העורף וצה"ל?

בואו נדבר רגע על משלחות ההצלה הצה"ליות. מאז רעידת האדמה בתורכיה, הפכה יחידת החילוץ של פיקוד העורף לשם דבר עולמי, ובצדק. תמונתה של שירן פרנקו, הילדה הישראלית שחולצה מההריסות, חקוקה בזיכרון הלאומי.

אבל בשביל מה צריך להוציא את מטוס התובלה החדש, "שמשון", שעלות שעות הטיסה שלו אסטרונומיות, לטיסת הבכורה שלו דווקא לנפאל? אי אפשר להסתפק במטוס יותר צנוע? ולמה לכל הרוחות עבר כל כך הרבה זמן עד שהמשלחת היחידה שניסיון אנשיה יכול להציל חיים, יצאה לדרך?

בצה"ל הסבירו את העיכוב בעניינים הקשורים לתנאי הנחיתה בקטמנדו. התירוץ קלוש. הרי אפשר היה לנחות בהודו ולהגיע לקטמנדו במטוסים קטנים, כפי שעשו צוותי חילוץ אחרים. אבל, אנחנו היינו חייבים להוציא את "שמשון".

כל זה בלי להזכיר את חברות הביטוח שמוציאות, כל אחת, מטוסים ומשלחות משל עצמה, כשההוצאות, בסופו של דבר, מושתות עלינו, המבוטחים. הסכומים הכוללים של כל אחד ממבצעי "הקטסטרופה טורס" עצומים. על מבצע החילוץ בהאיטי שילם משלם המסים הישראלי כ-40 מיליון שקל, על העזרה שנתנו בקניה שילמנו 30 מיליון שקל. הסכומים הנקובים אינם כוללים את ההוצאות העקיפות של הביטוחים, שאותם אי אפשר לכמת באופן מדויק.

הצלת חיים היא מצווה, אבל לא צריך לאבד את הראש בדרך. מתבקש להקים שוב את "רחל", רשות החירום הלאומית שהלכה לעולמה בנבכי הפוליטיקה והבירוקרטיה, ולתת בידי גוף אחד את הסמכות לרכז את המבצע. להוציא מטוס אחד ולא שבעה, להעלות עליו נציגים של צה"ל, מד"א, משרד החוץ וזק"א אם צריך - ולחסוך עלויות. בעודף שיישאר ניתן יהיה להציל או לפחות לשפר, את חייהם של אזרחים שחיים פה, בישראל.

לכתבה הקודמתלא סופר אף אחד