תוגת הניצחון

נתניהו צפוי לקבל קואליציה הומוגנית אך ממורמרת וכעוסה

בנימין נתניהו ומשה כחלון / צילום: ניו מדיה ליכוד
בנימין נתניהו ומשה כחלון / צילום: ניו מדיה ליכוד

בעוד כשבוע יסתיים התהליך הארוך, המייגע, הסחיט והמעליב של הרכבת הקואליציה. מהתמונה הקבוצתית שתצולם על הדשא בבית הנשיא יציצו פניהם של אנשים מושפלים, מאוכזבים ולא מרוצים. תוגת הניצחון תהיה מרוחה על פניהם. עוד ניצחון כזה ואבדנו, יחשוב כל אחד מהם בלב. היחיד שיחייך שם יהיה רובי ריבלין. הנשיא מבין שיידרשו הרבה פחות מארבע שנים עד שההרכב הזה יתייצב אצלו שוב בחצר. אל תלך, הוא יוכל להגיד לצלם, הם תיכף חוזרים.

מלאכת הרכבת הקואליציה המאיסה את הממשלה על עצמה עוד לפני שקמה. נתניהו יקבל קואליציה הומוגנית אך ממורמרת, נרגנת וכעוסה, ולא בגלל שרכיביה לא קיבלו מה שרצו, אלא בגלל הדרך שבה היא הוקמה. בגלל הסגנון, הטקטיקה וההתנהלות של העומד בראשה. ראש הממשלה השפיל ומרח את השותפות הקואליציוניות, והשאיר אותן בממתינה כמו במוקדי השירות המייגעים של הסלולר במשך יותר מחודש למרות שיכול היה לסגור עם כולן כבר בשבוע הראשון שלאחר הבחירות. הקואליציה המושפלת שתוקם אחרי 42 יום היתה יכולה להיות קואליציה של מכובדים כבר לפני חודש.

עם כחלון למשל, המו"מ האמיתי נגמר כבר לפני שלושה שבועות בישיבה אחת ארוכה של ארבע שעות. אף אחד לא מבין למה נדרשו עוד שלוש פגישות שהסתכמו ב-13 שעות במצטבר, ומדוע החתימה נמרחה עד אתמול.

ככה לא בונים קבוצה מנצחת. ככה מורטים נוצות לעוף לפני שחיטה. לקואליציה הזו שקמה עקום כל כך יש מום מולד: הקבוצות שיעלו על המגרש לא מאמינות לקפטן, וגם לא אחת לשנייה. כחלון הוא היחיד שקיבל מה שרצה (חוץ מיהדות התורה כמובן, היא היתה סגורה עוד הרבה קודם) וזה בדיוק מה שמקפיץ את ש"ס. לטענתם, עם 10 מנדטים יו"ר כולנו מתנהל כאילו הוא ראש הממשלה ולוקח מה שהוא רוצה ממי שהוא רוצה. הטקסטים שמשמיעים בכירים במפלגה החרדית שעדיין לא חתמה על הסכם קואליציוני מותירים מקום לספק: כשכחלון ירצה להעביר את הרפורמות שלו, לא בטוח שהוא יזכה לאצבעות של ש"ס.

אחרי שדרש - וגם קיבל - את מנהל התכנון שהיה באחריות משרד הפנים שהובטח לדרעי, הוא שם ברקס לתוכנית מע"מ אפס על מוצרי יסוד שהבטיח יו"ר מפלגת השקופים בבחירות. עכשיו השקופים מבטיחים ששר האוצר עוד ישלם את מחיר בזיזת הנכסים של המפלגה החרדית.

הדרישה של כחלון הוליכה את דרעי אל הלא נודע: מהבטחה של נתניהו לכהן כשר הפנים, בתוך שלושה שבועות הספיק יו"ר ש"ס להיות שר פנים באופן מלא, שר פנים צולע, שר תחבורה, שר הדתות, שר הכלכלה, שר רווחה, שר לענייני נגב-גליל ויש עוד שבוע עד לסוף המו"מ. ועדיין, אחרי שלושה שבועות הוויה דולורוזה הזו, לדרעי עוד אין כלום סגור ביד. הכעס של ש"ס הוא כפול: על נתניהו שהבטיח כרגיל על הקרח, ועל כחלון שטען שהוא חייב את המנהל כחלק מ"ארגז הכלים" שיאפשר לו לקדם את הרפורמות שלו.

הקליטה המהירה של הש"סניקים לשפות הביאה את ראשי המפלגה החרדית לאמץ את המושג ארגז הכלים שתבע כחלון. עכשיו הם תובעים כלי עבודה משלהם: דרעי מתעקש לקבל את משרדי הכלכלה והרווחה, או את הכלכלה יחד עם נגב-גליל, ואת מע"מ אפס על מוצרי יסוד. זה ארגז הכלים שש"ס זקוקה לו כדי לטפל בשכבות החלשות, מסבירים במפלגה. דרעי ממתין בנחת להחלטת נתניהו. היום נתניהו נכנע לדרישת המפלגה לפטור ממע"מ על מצרכי בסיס, אבל המונה עדיין דופק. אם נתניהו יתמהמה גם עם סוגיית התיקים, יו"ר ש"ס יוכל גם לדרוש רוטציה כשהוא יהיה הראשון. והוא יקבל כל מה שהוא רוצה. בלעדיו אין לנתניהו ממשלה.

ההתנהלות עם ש"ס, שתצטרף לממשלה עייפה אך לא מרוצה, היא דוגמה מייצגת. ראה ערך ליברמן. עם 6 מנדטים הצליח יו"ר ישראל ביתנו לסחוט את הלימון עד הסוף. הוא המנצח הגדול של הבחירות. בשקט בשקט הוא הצליח לקבל את משרד הקליטה, ועדת הפנים ואת משרד החוץ. ליברמן יקבל את אחד המשרדים הכי נחשקים בממשלה, אבל יכנס אליו ממורמר ועצבני. משרד החוץ היה יכול להיות שלו כבר ביום השני של המו"מ. פרט לעובדה שנתניהו התעלם ממנו, משך אותו באף לאורך כל השבועות האחרונים ולא ניהל איתו מגעים עד כמעט לרגע האחרון, יש מי שמאמין בישראל ביתנו שלרה"מ יש קשר לפתיחת חקירת המשטרה שפגעה במפלגה בבחירות. וגם עם יהדות התורה שהשתלטה על המדינה בסמכות וברשות מנתניהו יש לליברמן חשבון לא סגור. הוא לא שוכח ולא סולח לליצמן על כך שחרף הבטחתו, לא תמך במועמדו משה ליאון לראשות עיריית ירושלים. זו אחת הסיבות שבגללן יצא ליברמן לפני שבועיים נגד ההבנות המסתמנות עם החרדים, אלא שנתניהו סגר איתם קודם.

זה מחיר ההתנהלות של נתניהו: הוא גם שילם לליברמן ונתן לו את התיק הבכיר ביותר, וגם יחטוף ממנו. ליברמן יוציא לנתניהו את הנשמה עד לדקה ה-90. הוא יעשה לו תרגילי מנהיגות עד שרה"מ יזחל ויתחנן שייכנס לקואליציה. גם הוא יודע שבלעדיו אין לנתניהו ממשלה. שלשום אמר שר החוץ לכתבים מהתקשורת הרוסית שהוא מתלבט אם להיכנס לקואליציה ושאל האם לדעתם הציבור הרוסי יעניש אותו אם לא יצטרף לממשלה ויגרור את המדינה לבחירות חוזרות. כדרכו, לא תמיד איווט חוזר בעברית על מה שהוא אומר ברוסית. אולי הדברים נאמרו רק כדי להלחיץ את נתניהו, אבל היה בהם שמץ של משאלת לב. אנשים ששוחחו עם יו"ר ישראל ביתנו לאחרונה התרשמו שהתיעוב שלו לנתניהו כל כך גדול, שהוא היה מוכן להסתכן בבחירות חוזרות, גם במחיר שישראל ביתנו לא תעבור את אחוז החסימה. העיקר שמספר המנדטים של נתניהו ירד.

אם הכוונה של נתניהו היתה להזחיל את כולם כדי להוריד להם את המחיר, אז המטרה לא הושגה. ככל שמתקרב הדדליין, המחיר של השותפות רק עולה. ממשלת נתניהו הרביעית לא נולדה מאהבה. כמי שהתחתן בחייו האישיים בפעם השלישית ומשלם על כך עד היום, נתניהו יודע היטב שגם לחתונה הקואליציונית הזו נכנסו החתנים והכלות רק כדי לאסוף את הצ'קים של האורחים. העיכובים בחתימה על הכתובה לא מבטיחים להם חיים משותפים מאושרים.

לא רואה ממטר

מי שבילה עם נתניהו שעות ארוכות בחדר שבועות האחרונים התרשם שמדובר בראש ממשלה זחוח מאי פעם. לאחר שסיים את הבחירות כמלך העולם עם 30 מנדטים, הוא בז לכולם, מתנשא ומזלזל, הוא לא סופר אף אחד בליכוד או מחוצה לו. לא רואה אף אחד ממטר.

החתמת השותפות הקואליציוניות על הסעיף הדרקוני שמעניק לשר התקשורת סמכויות בלתי מוגבלות לכל דבר שירצה לבצע בתקשורת הישראלית, החל מסגירת ערוצים וכלה במתן חסינות לעיתונים מסוימים כאוות נפשו, היא אינדיקציה מצוינת לזחיחות הזו. למעשה, נתניהו קובע שעל פיו יישק דבר והסיעות מתחייבות לעשות כרצונו. סדאם חוסיין לא היה מצליח לנסח את הסעיף הזה טוב יותר. ועוד לא נחשפנו להכל.

במקום למנף את ההישג הבלתי נתפס בבחירות ולהפוך אותו למסיבת ניצחון, הצליח נתניהו להפוך את נבחרי הליכוד לחבורת מתאבדים בפוטנציה שיתגייסו בשמחה למשמרות המהפכה. עבורם הסאגה הזו עוד רחוקה מלהסתיים. רק ביום שני, בעוד שבוע וחצי, הוא יקרא להם אחד אחד, ויגיד להם בפנים מה הוא חושב עליהם ומה ייעד עבורם. אם נתניהו ירצה להשביע את הממשלה באותו היום, הוא יגלה שריבלין בכלל מבקר בגרמניה ולא נמצא בארץ. העסק שוב יצטרך להתעכב. עד אז כבר לא יישארו לשרי הליכוד אצבעות לכסוס. הם יגיעו למרפק.

מספר שרי הליכוד בממשלה הבאה יגדל ל-12, ובכל זאת תיווצר שכבה של שרים ממורמרים בסיעה. היחידים שיהיו מרוצים הם אלו שבמקרה הטוב יישארו בתפקיד הנוכחי שלהם. מי שחלם על שדרוג, יכול לשכוח מזה ולקוות שלא ישוּנמך. יעלון הוא היחיד שיש לו בטאבו את משרד הביטחון. ישראל כץ היה צריך להילחם כדי להישאר בתחבורה. גם סילבן שלום יקבל קדנציה נוספת באותו המשרד ויישאר באנרגיה. על שטייניץ נתניהו יוכל לכפות כל מה שהוא ירצה. זה כנראה יהיה משרד המשפטים. גילה, אשתו השופטת של שטייניץ שהתנגדה לכך, תגלה שלא תמיד האישה קובעת. ארדן, מספר אחת בליכוד, יאלץ לבחור בין המשרד שהיה שלו בקדנציה הקודמת כשהוא מקוצץ כנפיים או במשרד שהוא לא רוצה בו. אחרי שמשרד הפנים רוקן ממנהל התכנון ובקושי נשאר ממנו חצי (או במילים אחרות: פ"נ) סביר להניח שהשר החרוץ שהיה אמור להיות גדול המרוצים בליכוד והתחנן להשפיע ממשרד החינוך, ימצא את עצמו במשרד לביטחון פנים. יש בליכוד מי שסבורים שאם ארדן לא יפוצה עם שני תיקים (סיכוי קלוש מאוד) מוטב לו לוותר על כורסת עור הצבי ולהישאר חפ"ש בכנסת. זו יכולה להיות הזדמנות חייו להפוך לאלטרנטיבה לנתניהו.

בשנות ה-90 היה שלמה בן עמי שגריר נערץ בספרד. כשהפרופ' בעל השם המעולה עם היחסים חובקי העולם הצטרף למפלגת העבודה בשאיפה להתמנות לשר החוץ, מינה אותו ברק בהתחלה לשר לביטחון פנים ומשם הוא כבר לא התאושש. מעניין אם מודל בן עמי ינוסה גם על ארדן, שבקדנציה הקודמת דווקא חשק בתיק שהיווה אז עבורו שדרוג, אך ליברמן העדיף שאהרונוביץ' ימשיך להחזיק בו כהונה נוספת. נתניהו, כרגיל, לא נותן לאף אחד לידו להתחזק. במבחן התוצאה זה עובד: לראייה, 30 מנדטים לנתניהו.

על עוד שבעה תפקידי שרים מתמודדים עשרה ח"כים שמצפים לשדרוג. לוין ככל הנראה יקבל את התיירות, אלקין אולי את הפנים, גם חיים כץ, מירי רגב, גילה גמליאל ובני בגין יכולים להיות רגועים. עתידם של דנון, חוטובלי, הנגבי, אקוניס, שלכולם הבטיח נתניהו לכהן כשרים, עוד לוט בערפל. בינתיים כולם בליכוד מדברים סרה בנתניהו והוא בשיחות סגורות מדבר סרה בהם. זה מה שנקרא עקרון ההדדיות.

בסוף התהליך מורט העצבים הזה יתברר לשרי הליכוד שמופעי החנופה לרעיית ראש הממשלה היו לשווא. הם רצו לאולפנים להגן על הגג הדולף ועל בקבוקיה ובסוף נשארו עם כלום ושום דבר. את התיקים שיקבלו הם היו יכולים לקבל גם בלי לללק.

בשר מבשרו

נתניהו הוא פקק תנועה בפוליטיקה הישראלית. הוא לא נותן לאף גורם פוליטי בסביבתו לצמוח. אחרי שהתאהב במודל של לפיד, שנכנס לכנסת עם 19 מנדטים ויצא מהבחירות עם 11, סביר להניח שהוא ינסה לחתוך גם את כחלון בחצי. כולנו נכנסה לכנסת עם עשרה מנדטים - נתניהו ישאף שתסיים את הקדנציה עם חמישה בקושי. שמחירי הדיור יעלו כמה שיעלו, את כחלון הוא יוריד. לשר האוצר לא נותר אלא לחכות לראות מאיזה כיוון יגיע הכדור.

מצד שני, השניים האלה כל כך תלויים אחד בשני, שלנתניהו עדיף לשמור את כחלון בחיים. כולנו היא המפלגה השפויה והלא סקטוריאלית היחידה שיש לו בקואליציה. להסכמים הקואליציוניים היא הצליחה להוסיף מיליארד שקל לחיילים, 500 מיליון שקל לקשישים, רפורמות בדיור, רפורמה בבנקאות, דרישות שנוגעות לכולנו. מחוץ להסכם, דרך אגב, נותרו חוק בוררות חובה, חוק הפרויקטים הלאומיים וגם החקיקה להגבלת כוחו של בית המשפט נעקרה מהתכנות. כחלון, שהגיח כאביר הצרכנים, סיים את המו"מ כאביר שלטון החוק. קווים מדיניים עוד לא סוכמו. כשנתניהו יחליט מה הוא רוצה הוא יגיד. כחלון יהיה שותף נוח מהבחינה הזו, בכל זאת הוא בשר מבשרו של הליכוד.

סיירת המטכ"ל של כחלון - ארז חלפון, אביגדור יצחקי, אלון גלרט ונדב שיינברגר - כבשה את ירושלים. היא ניהלה את המו"מ במומחיות ובמקצועיות ובלי שטיקים, ללא בריתות או תרגילים. בניגוד לכל התחזיות, כחלון לא כרת ברית אחים עם אף אחד. הוא הרג במו ידיו את כל החיבורים והדילים. הוא הפנים את תמונת המנדטים מהרגע הראשון והפגין נאמנות לנתניהו. לפיד דגל בפוליטיקה חדשה. היא הביאה אותו לאופוזיציה. כחלון מאמין בפוליטיקה מודרנית ובהשפעה מתוך הקואליציה.