אילון נופר מזמנת כל הזמן שינויים בחייה

1. כמה אני אוהבת ומזמנת שינויים בחיי.

יש שינויים שכל כך קלים לי: באופן ספונטני אקפוץ על טיסה, אעבור למדריד לחודש ואשאר שמונה חודשים, אצבע שערי בשחור יום לפני פרמיירה, אארח ארוחה של 12 איש בהתראה של שעה, אאמץ חיה עזובה ואשנה את שמי (נעים מאוד, אילנה רולניק).

אבל פרחים? אל תביאו לי, זה פשוט עצוב מדי. בבקשה אל תביאו לי את חוויית המוות הזו הביתה! פרחים מזכירים לי את הקושי בקבלת הזמניות והשבריריות של החיים.

ומכאן התחלתי להבין שלפעמים האהבה שלי לשינוי היא בעצם הבריחה מהזמניות שלי פה על כדור הארץ - אם לא אפסיק לנוע, זה לא יתפוס אותי. לא ההתבגרות, לא השעמום, ולא חוסר תנועה.

2. שינוי בזווית הראייה. השיער שלי היה ארוך מאוד, הגיע עד הטוסיק, ואמא שלי אמרה לי שאם אני רוצה שיער כזה ארוך, אני צריכה להבריש אותו כל יום 100 פעם לפני השינה. וכך היה, הייתי נרדמת תוך כדי הברשת השיער. עם השיער הזה עליתי ארצה עם משפחתי בגיל 6, הבכורה מבין שלוש בנות. באחד הימים בחודש אוגוסט אבא לקח אותי לחוף הים בנתניה, לבקר את אחיו. להפתעתי לא נתנו לנו להיכנס לחוף, התברר שזה חוף דתי ורק לבנים מותר להיכנס. לאבא שלי יש רק בנות, זה נשמע לי לא הוגן.