לא תאמינו כמה עובדי קבלן אחראים על חינוך ילדיכם

4,000 מורים מועסקים בבתי הספר הציבוריים בישראל כעובדי קבלן לכל דבר ועניין, אף שהם חלק מהצוות החינוכי הקבוע ומלמדים מקצועות חובה ומה שמוגדר "לימודי ליבה" - כך חושף לראשונה מבקר המדינה יוסף שפירא.

על פי דוח המבקר, לא מדובר במורים המשתייכים לתוכניות העשרה ייחודיות כפי שמקובל לחשוב, ואף מספרם של אלה גבוה עוד יותר. למעשה, "מורי הקבלן" שעוסקים בלימודי הליבה אחראים לפי דוח המבקר ל-12% ממה שמכונה "שעות התקן" - השעות שבגינן מתוקצבים בתי הספר. מורים אלה מועסקים על ידי עמותות או תאגידים של רשויות מקומיות.

עד כמה שקשה להאמין, את הנתונים הדרמטיים שחושף מבקר המדינה ניסתה לקבל ועדת החינוך של הכנסת מאז שנת 2006, אבל במשרד החינוך לא התחילו אפילו באיסוף הנתונים.

"יו"ר הוועדה חזר ודרש ממשרד החינוך להעביר אליו נתונים על מספרם של מורים אלה ועל תנאי העסקתם ולהגביר את הפיקוח עליהם, אולם במשך שמונה שנים (2014-2006) לא מיפה משרד החינוך את התופעה ולא פעל להגברת הפיקוח על העסקתם של מורי הקבלן", כתב המבקר.

בדוח צוין כי במהלך הדיונים, בנובמבר 2011, הצהיר שר החינוך דאז גדעון סער כי המשרד פועל לגיבוש מדיניות בנושא והוא עומד לסיים את תהליך המיפוי - אבל התהליך הזה לא הסתיים כאמור. למעשה, ועדה שהקים המשרד לבחינת התופעה (ועדת בר גיורא - ש.נ) סיימה את עבודתה לפני מספר שנים, אבל הנהלת המשרד הבהירה למבקר כי "תוצר עבודתה של הוועדה לא הבשיל לכדי דוח סופי ואין להתייחס אליו כאל מסמך רשמי". במשרד הסבירו כי "מדובר בנושא מורכב מבחינה משפטית ועובדתית", ועל כן לא התקיימו דיונים בעקבות המלצות הוועדה. מה היו המלצותיה? לצמצם את מספר מורי הקבלן ולשפר את תנאי העסקתם של הנותרים.

איך בכל זאת הצליח שפירא לשים את ידו על הנתונים אם משרד החינוך בעצמו לא אסף אותם? מסתבר שהנתונים דווקא קיימים בצורה זו או אחרת במשרד החינוך. במשך השנים, כתב המבקר, אסף משרד החינוך נתונים בין היתר על מורי קבלן במסגרת מה שמכונה "בקרת תקן" של בתי ספר, אלא שהמשרד נמנע משימוש בנתונים לצורך איתור בתי ספר שחרגו מההוראות ופתחו כיתות לא תקניות, או העסיקו מורים ממקורות אחרים. המבקר החליט להשתמש במדגם מייצג של בתי ספר המבוסס על אותם נתונים של בקרת התקן, וכך הגיע להערכה כי מדובר ב-4,000 מורים.

מבקר המדינה מצא טעם לפגם מן העובדה שבתוך בתי הספר נוצרים שני מעמדות של מורים המלמדים את אותם מקצועות ועובדים "כתף אל כתף" - אלה המועסקים ישירות על ידי משרד החינוך ואלה המועסקים על ידי עמותות ותאגידים עירוניים של רשויות מקומיות. נורמה זו מביאה לאפליה בתנאי השכר וההעסקה, כך לפי המבקר, היא שוחקת את הביטחון התעסוקתי של המורים ופוגעת במעמד המורה בישראל. המבקר מלין על כך שהיעדר הפיקוח של משרד החינוך בכל הנוגע למורי קבלן מביא לכך שאין למשרד יכולת להעריך את הכישורים של מורים אלה, איכות ההוראה שלהם ותנאי העסקתם.

למעשה, המבקר מצא כי אף שחשבות משרד החינוך מבצעת ביקורת מדגמית של תשלומי שכר המורים בבתי הספר המוכרים שאינם רשמיים, היא אינה כוללת בבדיקה את מורי הקבלן שמועסקים על ידי גופים מתווכים. "כך מחמיץ משרד החינוך אפיק פיקוח נוסף על העסקה בלתי ישירה של עובדי הוראה, המונע את האפשרות לאכוף את מדיניותו", כתב המבקר.

מחזקים את החזקים

על פי דוח המבקר, רוב מורי הקבלן מועסקים ברשויות מקומיות חזקות יחסית מבחינה סוציו-אקונומית, לרוב במרכז הארץ. הדבר אינו מקרי: בדיקת המבקר העלתה כי העסקת מורי הקבלן מהווה שיטה של הרשויות החזקות "לעקוף" את יעד התקצוב הדיפרנציאלי של בתי הספר שקבע משרד החינוך, זאת על ידי תוספת שעות הוראה באמצעות מקורות מימון אחרים - מתקציבים פנימיים של הרשות ועד תרומות ותשלומי הורים.

כך, אף שמשרד החינוך ניסה לתקצב יותר את בתי הספר באזורים החלשים כדי לסגור את הפערים מול האזורים החזקים, אלה האחרונים מצאו את הדרך לשמר את הפער ואף להרחיבו. "על אף הרכיבים הדיפרנציאליים הכלולים בה, שיטת הקצאת המשאבים הנהוגה במשרד החינוך אינה מצליחה להעניק לתלמידים משכבות מוחלשות את ההעדפה המתקנת המצופה", כתב המבקר.