דוח המבקר: תנאי האשפוז גרועים - זכויות החולה נרמסות

חצי שנה לאחר שמשרד הבריאות פרסם סקר מחמיא יחסית המבטא שביעות רצון סבירה עד כדי גבוהה מבתי החולים הכלליים בישראל מצד המאושפזים, קובע מבקר המדינה יוסף שפירא כי ב-18 מתוך 19 בתי חולים ממשלתיים וציבוריים שנבדקו על ידי משרדו, "כבוד החולה וזכויותיו אינם נשמרים כראוי עקב תנאי אשפוז גרועים, שפוגעים גם ביכולת לתת לחולה טיפול רפואי נאות". מדובר בביקורת נוקבת במיוחד מצד המבקר, שעל פי הערכות צפויה לעורר הדים במערכת הבריאות ובזירה הפוליטית.

בדיקת מבקר המדינה התקיימה בחודשים ינואר-אוגוסט 2014, והיא התמקדה בחדרי המיון ובמחלקות האשפוז, בדגש על המחלקות הפנימיות. שיעורי התפוסה שנמדדו במחלקות אלה הגיעו במקרים רבים ל-150% ואף יותר, זאת לעומת תפוסה ממוצעת של כ-70% במדינות המפותחות.

"בגלל שיעור התפוסה הגבוה, חולים אושפזו במסדרונות, במעברים ובחדרי האוכל, ללא וילון או פרגוד, חשופים לציבור החולים האחרים והמבקרים במחלקה", תיאר המבקר בדוח.

"אשפוז בתנאים אלו אינו מאפשר לשמור על פרטיות החולה והוא פוגע גם בכבודו. אשפוז בתנאי צפיפות גורם להגדלת העומס המוטל על הצוות הרפואי ולהגברת סכנת ההידבקות של חולים בזיהומים, ובהם זיהומים שמקורם בחיידקים עמידים לתרופות אנטיביוטיות", הוא הוסיף.

המבקר ציין עוד כי מספר המיטות לאשפוז כללי בישראל קטן משמעותית מהמספר הממוצע במדינות המפותחות. "זהו אחד הגורמים לכך שמשך האשפוז הממוצע בישראל קצר יחסית למדינות אלה, שכן החולים משתחררים מבית החולים זמן קצר לאחר אשפוזם לפני שמוצה הטיפול הרפואי, והדבר פוגע ביכולת לתת לחולה טיפול רפואי נאות ולשמור על זכויותיו", הסביר המבקר.

מנגד, המבקר מצא גם תופעה הפוכה: אשפוז שמתארך שלא כצורך בשל ניתוחים שנדחו לרגע האחרון, או מטופלים שהמתינו מספר ימים לבדיקות פשוטות יחסית שניתן היה לבצע בצורה מהירה ומרוכזת יותר. "האשפוז הממושך חושף את החולים לסיכונים מיותרים, והדחייה גם עלולה להגביר את החרדה לקראת הניתוח או הבדיקה", הסביר.

דוח המבקר קבע עוד כי קיים מחסור במאות מיטות לטיפול נמרץ, וכי "מטופלים הזקוקים למיטות אלה מועברים לאשפוז במחלקות אחרות המתאימות להם הרבה פחות ואינם מקבלים את הטיפול וההשגחה שהם זקוקים להם". המבקר ציין כי לפי נתוני ההסתדרות הרפואית, יותר מ-500 חולים מוגדרים ב"סיכון מוגבר למות" בשל מחסור במיטות אלה. עוד העיר המבקר, כי לאור התשתיות הנתונות ושיעורי התפוסה הגבוהים במחלקות, קבלתם של תיירי מרפא בבתי החולים הציבוריים עלולה לפגוע במטופלים הישראלים.

עוד מצא המבקר, כי משרד הבריאות לא הגדיר מה צריך להיות משך ההמתנה המרבי לחולה הפונה לחדר מיון, כאשר בחלק מהמקרים שהו החולים במיון 15 שעות מהרגע שהגיעו ועד לשחרורם. על פי המבקר, קודמו בתפקיד כבר העיר בעניין עוד בשנת 2010, אולם רק בית חולים אחד הגדיר עד כה מהו משך ההמתנה המרבי.

בדיקת המבקר העלתה מצוקה גדולה יותר בחדרי המיון באזור המרכז: קשישים שפנו למיון באזור המתינו 6.1 שעות בממוצע, לעומת 3.6 שעות בממוצע בבתי החולים בפריפריה. עוד נמצא, כי הצוותים הרפואיים שרויים בעומס עבודה רב במיוחד, ועל כן הם אינם מצליחים לבצע את האמור בחוק זכויות החולה, הכולל בין היתר העברת מידע מסודר למטופל לפני ביצוע פעולות ולצורך הסכמה מדעת. בדיקת המבקר העלתה כי לאור העומס המתואר, קבלת ההסכמה מהמטופלים נעשית "בחופזה". לעתים, כך נטען בדוח, העומס עלול לפגוע גם בבריאות המטופלים.

הדוח קובע כי רוב בתי החולים נמנעים מהקמת ועדות בדיקה במקרים של אירועים חריגים או תלונה של מטופל, ובמקום ועדות הם עורכים "בירורים פנימיים" בסמוך לאירוע. המשמעות של הדבר מרחיקת לכת: לפי המבקר, על המידע שעולה מדוחות של ועדות בדיקה אין חיסיון, והוא יכול לשמש את המטופלים במקרה של תביעות רשלנות רפואית. בבירורים פנימיים, לעומת זאת, אין לעתים תיעוד והדבר פוגע, לטענת המבקר, בזכויות המטופלים ואינו מאפשר הפקת לקחים ושיפור תהליכים. על כל הדברים הללו, מציין המבקר, העיר משרדו גם בשנת 2010.