האם אפשר לתבוע רבנים על ייעוץ רפואי שגרם נזק?

לאחרונה פורסם פסק דין של בית המשפט העליון בעניין חובת הגילוי של רופא לחולה שבטיפולו. במקרה הנדון דובר בהורים שהחליטו להמשיך בהריון שהיה בסיכון ללידה מוקדמת ולנכות נוירולוגית קשה, לאחר שנועצו ברב. זאת, בניגוד להמלצת הגינקולוג לבצע הפלה. למרבה הצער, ההורים הקשיבו לרב, והסיכון התממש (ע"א 7416/12 קופ"ח מאוחדת נ' פלוני).

מקרה זה מייצג תופעה מתרחבת בדור האחרון, לפיה חל כרסום הולך וגובר במעמד הרופא ומשבר אמון ביחסי חולה-רופא. על רקע זה גדל והתעצם מספרם של החולים הפונים ל"ייעוץ רבני-רפואי", כשהגבול שבין אמונה וסיפורי צדיקים לבין רפואה הולך ומיטשטש.

אותם יועצים רבניים, נטולי כל הכשרה ורקע רפואי, עוסקים לעתים קרובות לא רק בהכוונה אלא בייעוץ רפואי של ממש, ואף מורים על אופציה טיפולית מסוימת, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם זו של הרופא המטפל.

הבעיה החמורה יותר נוגעת במצבי חירום, בהם לחולה יש חלון הזדמנויות קצר מאוד, לעתים דקות ספורות, לקבל החלטה לגבי פרוצדורה רפואית מצילת החיים. מקרה שכיח הוא חדר לידה, כשהרופא המומחה מחליט על סיום הריון בניתוח קיסרי בשל מצוקת עובר וחשש לחייו, או באבחנה של שבץ הדורש הסכמה לצנתור.

אם המטופל מחליט להיוועץ ברב בטרם יחליט אם לקבל את הטיפול המוצע, הרופא מנוע מלפעול. אם יפעל, הוא יעבור על החוק ויואשם בתקיפה על-פי הדין הפלילי ודיני הנזיקין.

בנסיבות אלה, רופא אחד יפעל על-פי צו מצפונו ויחלץ את העובר השרוי במצוקה בניתוח קיסרי, למרות התנגדות האם; ורופא שני יפעל על-פי החוק היבש וימתין לקבל את הסכמת המשפחה, גם במחיר סיכון לחיי העובר.

תופעה זו לא נעלמה מעיניהם של הרבנים. וכך, במאמרו "תשובותיו של רב לרופא", זועק הרב שלמה דיכובסקי, אב בית הדין הגדול בירושלים, זעקה גדולה ומרה, שאין בעיניי חשובה ממנה, שכן הייתי עד לה כרופא עוד בשנות ה-70 וה-80: "כאן המקום להביא ערעורם של רופאים יראי-שמיים ותלמידי חכמים, על הנוהג שפשט לאחרונה לפנות לרב או למקובל, גם כאשר קיימת סכנה מיידית ופיקוח נפש מוחשי. קורה לא אחת שכתוצאה מן ההמתנה החולה הולך לעולמו. ...מאז חלפה תקופת הנביאים נותרה רק המצווה לשאול ברופאים (עי' רמב"ן ויקרא כו,יא). לא מצאתי שמצוות 'עשה לך רב' דוחה פיקוח נפש. יש מקום לפניות כאלה כשמדובר בהכרעה הלכתית, אבל אין בכך הצדקה לדחות טיפול רפואי דחוף, אפילו לזמן קצר".

בפסק הדין אותו ציינו לעיל ראו לנכון השופטים להתייחס גם לשאלת הייעוץ הרבני. שואל השופט יצחק עמית, שכתב את פסק הדין: "דברי הרב ודברי הרופא - דברי מי שומעין?" כאשר בעניינים מובהקים שברפואה עסקינן, דומה כי מדובר בשאלה רטורית. שופט אינו מתיימר להיות מהנדס או רופא, וכאשר שופט דן בשאלות שבהנדסה או ברפואה, הוא נסמך בעניינים אלה על חוות-דעת מומחים. ובכלל, בענייני מקצוע יש לפנות אל מי שעוסק בתחום הרלוונטי...

"גם רב גדול בתורה ובהלכה ככל שיהיה, אינו רופא ואינו מהנדס. מי שפונה לרב על מנת לקבל עצה-הנחיה-המלצה בעניינים מובהקים של מקצוע, כמו הנדסה או רפואה, צריך לדעת כי דברי הרב אינם במישור המקצועי הטהור, והם מערבים שיקולים שבאמונה ובהלכה....".

נשאלת השאלה האם יש מקום לתביעת נזיקין נגד רב, המעניק ייעוץ רפואי ובמקרה שנגרם נזק? במקרה זה אמנם השיב השופט עמית בשלילה, אולם ניתן לתאר כי במקרים אחרים בהם רב מתהדר בידע רפואי ומעניק ייעוץ רפואי טהור ללא כל הכשרה כדין - בהחלט יש לראותו כמזיק, ובמקרה המתאים לחייבו בפיצוי ככל שייגרם נזק.

■ הכותב הינו מומחה בנוירוכירורגיה ושותף במשרד ד"ר א. רובינשטיין ש. יקירביץ עו"ד, המתמחה ברשלנות רפואית ונזקי גוף.

ד"ר עו"ד אברהם רובינשטיין