לקראת פרסום המלצות ועדת לוקר, גוברות הציפיות בצה"ל שהוועדה תמליץ על הקדמת גיל הפרישה מ-48 כיום, ל-43 או אולי אף ל-42 - כפי שהיה עד 2010. בצה"ל ניהלו בשנה האחרונה מאמץ הסברתי ניכר כדי לשכנע את הוועדה להקדים את גיל הפרישה, והשתמשו בין היתר באמירות של הממונה על התקציבים לשעבר באוצר דוד מילגרום ובכירים נוספים באגף שפרשו בשנים האחרונות, שטענו כי העלאת גיל הפרישה הייתה טעות.
בצה"ל טוענים כי גיל הפרישה הממוצע מהצבא מתקרב כבר היום לא רק לגיל הפרישה הממוצע מזרועות הביטחון האחרות (משטרה, שב"כ ומוסד), אלא אפילו לגיל הפרישה הממוצע ממערכת החינוך ומשירות המדינה באופן כללי (ראו טבלה בתחתית הכתבה).
במקביל לוועדת לוקר, מתנהלת בצבא עבודת מטה לשינוי מודל הקבע ולביטול ההסכם עם האוצר מ-2010 שהביא להעלאת גיל הפרישה. ב-2011 נחקק חוק שירות הקבע (גמלאות) שקבע כי גיל הפרישה מצה"ל יועלה ל-48, אך באופן הדרגתי בהתאם לשנתוני הגיוס (ילידי 73' יפרשו בגיל 43, ילידי 74' - בגיל 44 וכו').
לפי החוק, משרתי קבע הפורשים בהגיעם לגיל הפרישה זכאים לפנסיית גישור תקציבית עד הגיעם לגיל הגמלאות (67 לגברים ו-63 לנשים). גיל הפרישה הממוצע עומד כיום על 47.2 והוא צפוי להגיע ל-50 עד לשנת 2029 (גיל 48 הוא הגיל המינימלי לפרישה - ע.ב).
הטיעון המרכזי שמוביל הצבא הוא שלהקדמת גיל הפרישה יש הצדקה כלכלית ברמה המשקית. "גלובס" ביקש לראות תחשיבים כלכליים המראים זאת, אך גורמים צבאיים אמרו כי לצבא אין תחשיבים כאלה משום שהדבר מותנה בהנחות רבות מדי. בנוסף טוענים בצה"ל כי קשה לכמת את היקף התרומה למשק מכך שמשוחררים צעירים יותר ייכנסו לשוק העבודה כתוצאה מהקדמת גיל הפרישה. "ברור שעדיף למשק לקלוט משוחררים בגילאי 42-43 מאשר משוחררים בגילאי 47 ומעלה שרבים מהם לא ימצאו עבודה ויישארו מובטלים", אמרו ל"גלובס" גורמים צבאיים.
התפיסה המקובלת בציבור היא שסיכויי מציאת העבודה יורדים באופן דרסטי אחרי גיל 45. לצה"ל אין נתונים על הסיכוי למצוא עבודה, אך לבקשת "גלובס" הועברו נתונים על שיעור המועסקים בקרב גמלאי צה"ל לפי גיל (ראו טבלה). הנתונים מראים כי עם הגיל חלה ירידה הדרגתית אך לא דרמטית בהיקף המועסקים (ראו גרף), אך צריך לזכור שמדובר בגמלאים שהשתחררו מצה"ל בתחילת שנות ה-40 לחייהם.
הקדמת גיל הפרישה צפויה להגדיל משמעותית את היקף תשלומי פנסיית הגישור, אך בצה"ל טוענים כי מול הגידול בעלויות פנסיית הגישור יושג חיסכון ניכר בתשלומי השכר שהפורשים היו מקבלים לו היו נשארים. כך למשל, יקטן מספרם של מקבלי מענק היובל, שלפיו כל המשרתים בקבע מעל ל-25 שנה מקבלים משכורת 13 עד לשחרורם מהצבא. בנוסף, טוענים בצבא כי הפנסיה שיקבלו הפורשים תקטן בהגיעם לגמלאות.
כ-40% ממשרתי הקבע זכאים עדיין לפנסיה תקציבית, שגובהה נקבע על פי משכורתם האחרונה, כאשר בכל שנת שירות עולה שיעור הפנסיה מהשכר הקובע ב-2%. יתר משרתי הקבע (60%), שהצטרפו לקבע לאחר 2004, זכאים לפנסיה צוברת והצבא מפריש עבורם 13.5% מהשכר החודשי.
בצבא מודאגים היום בעיקר ממה שהם רואים כירידה באטרקטיביות של שירות הקבע וכרסום מהיר ביכולתם לשמר בצבא הקבע כוח אדם איכותי. לפי נתוני אגף כוח אדם בצה"ל לשנת 2014, מבין אנשי קבע שביקשו "לשבור חוזה" ולהשתחרר מצה"ל מרצונם - 27% הוגדרו "איכותיים" או כאלה שבצה"ל רצו להשאירם בקבע בשנים רבות. לשם השוואה, ב-2012 עמד שיעור המשתחררים האיכותיים על 10% בלבד מכלל המבקשים להשתחרר משירות הקבע.
בין הסיבות לירידת האטרקטיביות של שירות הקבע מונים בצבא את חוסר הוודאות במעבר מקבוצת הקבע הראשוני, שבה תנאי השירות גרועים יחסית, לקבוצת הקבע המובהק הנהנית מתנאי שירות משופרים בהרבה. בשנים האחרונות התרבו המקרים שבהם נאלץ הצבא לשחרר אנשי קבע בעילות ארגוניות כיוון שלא נמצאו להם תפקידי המשך במסגרת הקבע המובהק. בצה"ל מציינים כי מדרגת השכר הנמוכה ביותר כיום בשירות המדינה מציעה שכר גבוה יותר מזה שמקבלים רבים ממשרתי הקבע הראשוני.
כרסום הדרגתי בתנאי השירות בקבע
גילאי פרישה במדינה בפועל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
