עדיף להיות חכם

אפילו ברשות ההגבלים העסקיים קמה לגילה אופוזיציה

הודעת ההתפטרות של הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, כטבעם של מהלכים דרמטיים, עוררה היום קונצרט של תגובות: קולות זעקה של מובילי המאבק נגד חברות הגז, שמחת היזמים, מבוכת שרי הממשלה ואנחת רווחה מקיר לקיר בדרגים המקצועיים העוסקים במשק הגז.

הפקק הגדול שעצר את הפעילות בענף האנרגיה עשוי כעת להשתחרר: פיתוח מאגר "לוויתן", מכירת המאגרים "כריש" ו"תנין", הקמת תחנות כוח והסבת מפעלי תעשייה לגז - כל אלה המתינו להכרעה.

המתווה שהכינה המדינה, שגילה התנגד לו, אמור לאפשר לתעשיית הגז של ישראל להמשיך להתגלגל קדימה.

זירת המאבק העיקרית של גילה לא הייתה מול היזמים אלא מול עמיתיו בממשלה. החלטתו להתפטר באה לאחר שהובהר לו בסוף השבוע כי לא יקבל גיבוי מגורמי הממשלה האחרים בדיון הצפוי בבית הדין להגבלים עסקיים סביב ההכרזה על הסדר כובל בעסקת "לוויתן" מ-2007.

החשש מהתבזות בבית הדין הוביל את גילה להתפטר. אותו חשש בדיוק הוביל אותו להחלטה הדרמטית בדצמבר לחזור בו ממתווה הפשרה עם יזמי הגז בעניין ההסדר הכובל ב"לוויתן". אז, 9 חודשים אחרי שחתם על הסכם הפשרה, הבין גילה שהוא אינו מסוגל לשקר לבית הדין ולומר לו שחתם על הסכם טוב שיקדם את התחרות במשק הגז.

גם הפעם הוא הגיע לאותה מסקנה לגבי הסכם הפשרה החדש שניסחה המדינה. רק את המסקנה המתבקשת - שהפתרון אינו בתחרות חופשית אלא במשטר אחר של פיקוח ורגולציה הדוקה - גילה עדיין מסרב לקבל.

גילה היה עוף מוזר בזירת הרגולטורים הממשלתית. מופנם, שתקן ולא פוליטיקאי. החלטתו לסגת מהסכם הפשרה תפסה את עמיתיו בהפתעה מוחלטת. "הוא ישב בדיונים ושתק, לא ידענו שיש בכלל בעיה", אמרו עליו בצוות הסרת החסמים שניהל מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר.

עמיתיו טענו כי הוא חשב רק על שיקולי תחרות ושלא ראה את התמונה הכוללת. את הנזק האדיר למשק הגז שתגרום הכרזת הסדר כובל ב"לוויתן" - עיכוב של שנים בפיתוח המאגר, דחיית הכנסות מדינה במיליארדים, סיכון עסקאות יצוא אסטרטגיות עם מצרים וירדן - והרשימה עוד ארוכה.

גילה טען כי אין זה מתפקידו לראות את התמונה הכוללת - לשם כך נבחרה ממשלה. אבל אפילו בכירי רשות ההגבלים העסקיים לא הסתירו את דעתם השונה ולא היססו לחלוק על הממונה בדיונים הסגורים.

הממונה נותר בודד בצדקתו בתוך הממשלה, אך מחוצה לה זכה לפופולריות. אחרי שסירב להוציא את הערמונים מהאש עבור נתניהו, הוא גילה את חיקם החם של האופוזיציה והארגונים החברתיים, שראו בו צדיק בסדום, ועכשיו גם קדוש מעונה שבחר להקריב את עצמו על מזבח האינטרסים של הטייקונים.

אשרי המאמין. אנחנו עדיין חושבים שעדיף להיות חכם.