ענישה זגזגנית: מורשעים באותה הריגה קיבלו עונשים שונים

איגור פלדמן ואלכסנדר ברומברג הורשעו שניהם בהריגתו של מיכאל דיגילוב ז"ל במהלך קטטה באשדוד לפני כ-4 שנים. השניים הכו את דיגילוב ודקרו אותו בסכינים. פלדמן דקר את המנוח בצוואר, ברומברג דקר אותו בחזה.

מסיבה כלשהי הועמדו השניים לדין בשני כתבי אישום נפרדים, לפני שופטים שונים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אלון אינפלד ואליהו ביתן.

הכרעת הדין הייתה זהה - השניים הורשעו בהריגה. אך גזרי הדין יצרו בעיה - פלדמן נידון ל-10 שנות מאסר בפועל, ואילו ברומברג נידון ל-18 שנות מאסר.

בית המשפט העליון, שסבר כי מוטב היה לו אוחדו כתבי האישום, המתיק את עונשו של ברומברג בפסק דין שנתן בשבוע שעבר, ל-15 שנות מאסר בלבד.

את מידת האחריות הזהה של פלדמן וברומברג להריגתו של דיגילוב, ניתן ללמוד מגזר הדין של השופט אלון אינפלד בעניינו של פלדמן.

"השניים אוחזים סכינים, שניהם דוקרים יחד. שניהם כגוף אחד, שניהם בגוף אחד. אכן, יש משקל מסוים לפער בגרימה הפיזית בין השניים, אך הפער אינו גדול", פסק השופט.

עוד הוסיף השופט כי "אין למצוא הבחנה חדה מבחינה ערכית, ולא ראוי ליתן להבחנה משקל מופרז בהערכת העונש. אכן, אחריותו של אלכס חמורה באשר הביא סכין לזירה, אחריותו של פלדמן חמורה באשר הזמין את אלכס להצטרף בעודו אוחז בסכין. אחריות שניהם לדקירות הפיזיות דומה מאוד, אף אם אחד החזיק כלי משמעותי יותר והצליח יותר מחברו לגרום לנזק הנורא מכל".

בגזר הדין מספטמבר 2013 החליט השופט אינפלד לגזור על פלדמן מאסר של 10 שנים בפועל. חודשיים לאחריו החליט השופט אליהו ביתן להטיל על ברומברג עונש חמור יותר של 18 שנות מאסר.

שופטי העליון, ניל הנדל, נעם סולברג ואורי שהם, לא רוו נחת מן המצב שאליו נקלעו בשלב הערעור - שני שופטים, הכרעה דומה - ותוצאה שונה לחלוטין מבחינת גזר הדין.

"נאמר, מבלי למתוח ביקרות, כי מלכתחילה היה מוטב בנסיבות תיק זה לאחד את שני כתבי האישום, כך שהמשפט יישמע בפני מותב אחד. כמובן שיש נסיבות בהן תוצאה זו אינה ראויה, כגון אם נאשם אחד מודה ומפליל את השני שמכחיש את ביצוע העבירה. אך אין זה המקרה שלפנינו", ציינו השופטים.

השופטים ציינו כי הציעו "הצעה מסוימת" לצדדים במהלך הדיון בפניהם, אך פרקליטות המדינה, שערערה על קולת העונש של פלדמן וסברה כי אין מקום להתערב בעונשו של ברומברג, סירבה להצעה זו.

"בענייננו ייתכן כי היה מקום להחמיר יותר עם פלדמן. אך שאלה נפרדת היא האם בנסיבות הכוללות של המקרה, על הייחוד שבו והנמקת בית המשפט המחוזי, נעבר הקו שמחייב ערכאת הערעור להתערב בקביעת הערכאה המבררת", פסקו שופטי העליון.

לבסוף קבעו שופטי העליון כי "אין הצדקה להתערב בעונשו של פלדמן", וכי "מסקנה זו משליכה על ערעורו של ברומברג".

"פער לא מוצדק"

שופטי העליון קבעו עוד כי "מדובר במקרה אחד שבו השתתפו שני המערערים. הפער העונשי בין שניהם אינו מוצדק ויוצר קושי ניכר... לכן החלטנו שיש מקום להקל במידה מסוימת בגזר דינו של ברומברג. אך זאת באופן שעונש המאסר שייגזר עליו יהיה משמעותי, ועדיין יעמוד בפער מסוים מעונשו של פלדמן".

התוצאה, כאמור, היא שעונשו של ברומברג הוקל, והוא נדון ל-15 שנות מאסר בלבד.

תיקון שנערך בחוק העונשין בשנים האחרונות אמור לסייע בצמצום הפערים הגדולים בין תוצאות גזרי הדין ובהבניית שיקול-הדעת של שופטים בענישה. זאת, באמצעות מתודה הקבועה בחוק לקבלת ההחלטה בעניין עונשו של נאשם שהורשע, הכוללת שלב של קביעת מתחם עונשי הולם בין עונש המקסימום לעונש המינימום המתאים לעבירות הנדונות בתיק; שלב של בחינת השאלה האם יש מקום לסטות מן המתחם שנקבע; ושלב סופי של גזירת העונש.

עונשם של פלדמן ושל ברומברג נעשה לאחר כניסת התיקון בעניין הבניית שיקול-הדעת בענישה לתוקפו ועל בסיס שיטת מתחמי הענישה. מקרה זה ישמש את הטוענים כי התיקון אינו מספק את הסחורה, וכי שאלת העונש תלויה במידה רבה מדי בזהות השופט הדן התיק.