שילכו לעזה

אנחנו אלופי העולם בהפקרת פגועי הנפש. אנחנו עושים זאת יום-יום ולא רק כשהם בשבי החמאס

ראו כמה אנחנו פוחדים מחולי הנפש. פוחדים עד כדי כך, שבדיון על שני הישראלים הנעדרים בעזה, העובדה שמדובר באנשים שאינם בריאים בנפשם, נדחקה הצידה, שלא לומר נמחקה, בעיקר בשיח של הגברים-גברים, הביטחוניסטים, המזרחנים ויוצאי היחידות הקרביות למיניהם, שלדידם מדובר בשני דבילים שעשו מעשה מטופש.

מי שצפה בשיח שהתקיים ב"אולפן שישי", בין רוני דניאל לאהוד יערי, יכול היה לחשוב שאברה מנגיסטו הוא אדם מן השורה, שהחליט יום אחד לעשות ספורט אקסטרים ובמקום לקפוץ בנג'י מאיזה גשר קיפץ מעל גדר המערכת בעזה, לזרועות אנשי החמאס. ומכיוון שעשה זאת מרצונו ומבחירתו החופשית, אין לשקול אפילו מחשבה על השבת אסירים פלסטינים לידי חמאס תמורתו, בשום פנים ואופן.

גם יועז הנדל, יוצא סיירת ללא חת, נקט בגישה דומה בבואו להגן על ליאור לוטן, שגם הוא מבחורינו המצוינים, וכתב ש"הסיפור של מנגיסטו הוא סיפור של משפחה חלשה עם בן אבוד שחצה את הגדר לכיוון עזה מרצונו. אם תרצו, אדם שהחליט לשים קץ לחייו בגלל בעיות נפשיות".

לקרוא, לשמוע, לראות ולא להאמין עד כמה עמוקה הבורות, האטימות ורעות-הרוח, שהן לצערי, מנת חלקם של מנגיסטו והישראלי השני, ששמו עדיין לא הותר לפרסום, ושאר פגועי הנפש בחברה שלנו.

להגיד שאברה חצה את הגבול לעזה מרצונו זה כמו לכעוס על פעוט שמכניס מברג לתוך שקע, אחרי שרגע לפני כן הזהרת אותו שזו סכנת נפשות. לשניהם אין היכולת הרציונלית להבין את משמעות וגודל אסון שהם עלולים להמיט על עצמם.

מחלת נפש, מעצם טבעה, היא ליקוי בריאותי שמתבטא בדפוס חשיבה והתנהגות שאינו נורמלי, הגורם לפגיעה משמעותית בתפקוד. מי שלוקה בו אינו נושא באחריות פלילית. המציאות של חולי הנפש שונה מזו של כלל האוכלוסייה. כשמנגיסטו רץ לכיוון הדייגים העזתיים, הוא לא הבין מה הוא עושה באותו הרגע ולכן אי אפשר לומר שעשה זאת מרצונו החופשי.

לעומת זאת, אלחנן טננבאום, אדם נורמלי בהגדרה הפסיכיאטרית, התעסק עם טיפוסים שליליים במודע ובהכרה מלאה, נפל בשבי החיזבאללה, ומדינת ישראל התגייסה למענו בכל כוחה, כולל שחרור אסירים, כי לא מפקירים ישראלי בשטח.

להפקיר חולי נפש בשטח - זה מותר. הפקרת פגועי נפש ממילא לא מזיזה לאף אחד מאיתנו. אנחנו עושים זאת יום-יום ולא כשהם שבויים בשבי החמאס, אלא חיים לידנו, כמה שיותר רחוק, כי בשכונות שלנו אנחנו לא ממש אוהבים לראות אותם. אנחנו לא מוכנים לשלם שום מחיר אישי עבור האנשים האלה, בטח שלא מחיר מדיני, כי הם הרי לא שווים אותו כמי שנמצאים בתחתית שרשרת המזון האנושית.

התנהגותו של ליאור לוטן, בבואו לטפל במקרה של אברה מנגיסטו, גילמה בתוכה את מזלו הרע. לא רק שאברה אתיופי, ממשפחה חלשה, הוא גם חולה נפש. שילך לעזה, ויישאר שם.