למה בוטל פסק דין של השופטת סיגל רסלר בעניין בנק דיסקונט?

המחוזי בת"א ביטל פסק דין של השופטת סיגל רסלר, בו היא דחתה תביעה נגד בנק דיסקונט ואחרים, ופסל אותה מלדון בתביעה - וזאת מאחר שאביה, הפרקליט הוותיק יהודה רסלר, הסתבך בהליכים משפטיים מול דיסקונט

השופטת סיגל רסלר / צילום: איל יצהר
השופטת סיגל רסלר / צילום: איל יצהר

שופטת בית משפט השלום בהרצליה, סיגל רסלר, היא בתו של פרקליט ותיק ומפורסם, עו"ד יהודה רסלר. את עיקר פרסומו רכש עו"ד רסלר כמי שהביא לשידורי הטלוויזיה בשבת בישראל, וכמי שנלחם, במשך שנים רבות, בבית המשפט הגבוה לצדק, נגד אי-גיוסם של בני ישיבות לצה"ל. ייחוס מכובד לכל הדעות.

ובכל זאת, בתקופה האחרונה התפרסם עו"ד רסלר דווקא לאור הסתבכותו בחובות בשיעור מיליוני שקלים, דבר שהוביל, בין היתר, לפינויו מהמשרד בתל-אביב, שבו ניהל את משרד עורכי הדין שלו במשך עשרות שנים, זאת על-פי בקשת אחד מנושיו, בנק דיסקונט.

כבכל פרשה מצערת ומסועפת, גם בפרשה זו ניתזים ריקושטים לכל עבר. הפעם פגע אחד מהם בבתו של עו"ד רסלר, השופטת סיגל רסלר.

בחודש אפריל 2014 יצא תחת ידיה פסק דין, שבו היא דחתה את תביעתו הכספית של גד ורקשטל, נגד בנק דיסקונט ונגד נתבעים נוספים, לפיצוי בגין אובדן שתי יחידות דיור, שהוא רכש בשנות ה-80', ששועבדו לטובת בנק דיסקונט ושמומשו על-ידו שלא כדין (לטענתו). במסגרת ערעור, שהגיש ורקשטל על פסק הדין, נכללה טענה מעניינת: לטענתו, יומיים בלבד לפני מתן פסק הדין נודע לו, כי בתקופה שקדמה למתן פסק הדין הגיש בנק דיסקונט תביעה כספית נגד אביה של השופטת רסלר, בה הוא נדרש לשלם מיליוני שקלים, וכי נפתח נגדו תיק הוצאה-לפועל, שבמסגרתו מונה כונס נכסים לצורך מימוש נכסי מקרקעין שבבעלותו, לרבות משרדו. ורקשטל טען, כי בעת שרסלר חרצה את דינו לשבט, היה אביה "מבקש הנחות/הפחתות מהחוב לבנק ושלא יפעלו למכירת נכסיו ובעיקר למנוע את הפינוי של משרדו".

ורקשטל שיתף את ערכאת הערעור בכך, שהוא מוטרד מהמחשבה, שלפיה רסלר החליטה לדחות את תביעתו ולחסוך לבנק מיליוני שקלים, על-מנת להיטיב עם דיסקונט, אשר יקל עם אביה, יפחית את חובו, יפרוס אותו לתשלומים נוחים עבורו, לא ינקוט נגדו בהליכי הוצאה-לפועל ויימנע מלפנותו ממשרדו.

שופטי הערעור, יצחק ענבר, יהודית שבח ושאול שוחט ביקשו מהשופטת להביא בפניהם את תגובתה לטענה. זו לא הכחישה את דבר קיומם של ההליכים נגד אביה, אך הסבירה, שלא הייתה מעורבת בהסכמים או בהליכים, שלא הייתה מודעת להם ושאביה לא שיתף אותה בהליכים, שננקטו נגדו. לטענתה, רק בדיעבד נודע לה מפי אביה, כי הוא נמנע מלספר לה אודות ההליכים מחמת הבושה להודות בכישלונו.

חרף התנגדותם של המשיבים בערעור, ראו שופטי ההרכב לקבל את הערעור, לפסול את רסלר מלשבת בדין ולהחזיר את התיק למתן פסק דין על-ידי שופט אחר.

"ההליך בבית משפט קמא אכן הסתיים זה מכבר בפסק דין, ולכאורה אין מקום לטעון נגד השופט שנתן את פסק הדין עילת פסלות, משעילה זו צופה פני עתיד ומטרתה לפסול את השופט מהמשך ישיבתו בדין בהליך הקונקרטי", פצחו שופטי הערעור והמשיכו: "אלא שמתן פסק הדין אין משמעו בהכרח שנסתם הגולל על טענת הפסלות ודינה של זו, בהינתן שאדניה לא היו ידועים למי שטוען אותה במהלך חיי הליך בערכאה הדיונית, להתברר באכסניה של ערכאת הערעור".

שופטי ההרכב בחרו שלא לפקפק בהסבריה של השופטת רסלר, שלפיהם היא לא הייתה מעורבת בהליכים המשפטיים, שהתנהלו בין אביה לבין בנק דיסקונט, ושלפיהם היא לא ידעה עליהם מאחר שאביה הסתיר ממנה את דבר קיומם.

הם קבעו, כי אף שלא הוכח חשש ממשי למשוא פנים, משזה נבחן באמות מידה אובייקטיביות, הרי נסיבות המקרה המיוחדות באות בכלל המקרים החריגים, שבהם יינתן ביטוי לעיקרון מראית פני הצדק ולמבחן החשש הממשי הסובייקטיבי. זה מתעורר כאשר מראית פני הצדק נפגעה או עשויה להיפגע בצורה מוחשית וברורה, כאשר תחושת הצדק לא אפשרה המשך הדיון בפני אותו שופט. מבחן זה נועד לשמור על אמון הציבור במערכת השיפוטית ולחזקו.

אביה של השופטת זקוק נואשות לחסדי הבנק

"בענייננו מתעוררת תחושת אי נוחות מעיקה מחמת צירוף המקרים והעיתויים", קבעו שופטי ההרכב. "שהרי בעת מתן פסק הדין על-ידי כבוד השופטת קמא (רסלר - א'ט') הייתה תלויה ועומדת בקשת רשות שהגיש אביה על החלטת כבוד השופט סובול שדחתה את הערר שהוגש על החלטת הרשם שלא לעכב את פינויו ממשרדו ושלא לעכב את מכירתו על-מנת לפרוע את חובו לבנק דיסקונט". הם הוסיפו והזכירו, שבאותה העת היה אביה של השופטת זקוק נואשות לחסדי הבנק ולהסכמתו להגיע עמו להסדר, שימנע את פינויו המיידי ממשרדו.

חיזוק לקביעתם בנוגע למראית פני הצדק מצאו שופטי ההרכב בהחלטתה של רסלר לדחות את בקשתו של ורקשטל להשמעת עדים נוספים בטרם מתן פסק הדין, וזאת בניגוד להחלטה קודמת, שניתנה על-ידי שופט אחר (סגן הנשיא יצחק שנהב), שישב לפניה לדין באותה התביעה, שבפניו נשמעו ההוכחות ושפסל את עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה, לאחר שוורקשטל המתין לו ליד ביתו ומסר לו מכתב כלשהו.

"לא התעלמנו מהנסיבות בגינן החליט השופט שנהב לפסול עצמו מלסיים את הדיון בתיק, שגרמו להתמשכות ההליך", הבהירו שופטי הערעור, "אלא שאין בהן כדי להקהות את תחושת אי הנוחות שפורטה לעיל", המשיכו. הם הביאו בחשבון גם את זאת, שרסלר לא הייתה השופטת, ששמעה את הראיות בתיק, כך שבפועל לא הוקנה לה יתרון, הנמנע ממותב אחר, אשר יתפוס את מקומה בתיק.

לאור כל אלה, לא ראו שופטי הערעור מנוס מלקבל את הערעור ומלבטל את פסק דינה של השופטת רסלר. התיק הוחזר לבית משפט השלום בהרצליה, על-מנת שיובא בפני שופט אחר, אשר ייתן את דעתו גם להחלטתו של השופט שנהב לאפשר לוורקשטל להשמיע ראיות נוספות בשלב מאוחר זה. השופט החדש, שימונה לתיק, יהיה זה שתחת ידיו ייצא פסק הדין בתביעתו הכספית של ורקשטל (ע"א 9032-06-14).