המופע של ג'ון קרי

קרי שירת את מדינתו, ואולי את העולם, במסירות. מותר לו מדי פעם לומר דבר שטות

ג'ון קרי / צילום: רויטרס
ג'ון קרי / צילום: רויטרס

פרשת הגרעין האיראני היא מהסוג שמה שלא תאמר עליה יהיה נכון ולא נכון כמעט באותה מידה. כי אף אחד לא ממש יודע. לא בנימין נתניהו וגם לא ברק אובמה. זה מסוג ההסכמים שאת טיבם האמתי אפשר לדעת רק כעבור שנים, אולי רבות.

האם אובמה סלל את הדרך לאיראן לפצצת גרעין? או לחלופין, האם הציל את העולם ממלחמה סביב נושא זה? התשובה היא "יכול להיות", והיא תופשת לגבי שתי האפשרויות.

עליצות מול עייפות

הדמות ה"טראגית" בסיפור הגרעין האיראני היא ג'ון קרי. הוא מדדה עכשיו על קביים בגלל תאונה כלשהי, אבל יש בכך סמליות. האיש נכנס למגעים האיראניים זקוף, נמרץ, מלא אנרגיות, והוא יוצא, ובכן, חבול לא רק פיסית, אלא גם אישית ופוליטית. הבעיה שלו התחילה עם שותפו למשא ומתן, מוחמד זריף, שר החוץ של איראן.

האיש הזה הפגין כמעט מהיום הראשון עליצות, שבלטה במיוחד על רקע קרי המזיע ומתנשף. זה נראה לעתים כ"לא כוחות", מאבק בין האיש שכל הקלפים בידיו, מול האדם ונשיאו שהפגינו רצון לחתום על הסכם בכל מחיר, ובכך איבדו את ה"יד" שלהם. אבל כל זה לא אומר שההסכם אינו "טוב". או לפחות שהוא האופציה הטובה ביותר על השולחן, כפי שטוען אובמה.

משימה כפויית טובה

אני לא יודע מה באמת חושב קרי על ההסכם. גם אם לא אהב את ההסכם, הדבר לא היה מגיע לידיעתנו. אחר הכל, זו וושינגטון, לא ירושלים. ושם לא יכול להיות שאדם יהיה חבר קבינט וגם יביע דעות הנוגדות את הקו הקבינטי או הנשיאותי.

קרי לקח על עצמו משימה כפויית טובה. הוא בוודאי ידע מההתחלה שזו מטלה שאין בסופה פרחים, ושהדרך אליה מלאה בקוצים ועקרבים, ובעיקר נחשים. הוא הפך להיות מטרה לא רק לבעלי דעה על ההסכם, אלא גם לכאלה שניצלו את זה לצרכים פוליטיים פנימיים או בינלאומיים - לאו דווקא כאלה הקשורים לאיראן. וזה קרה וקורה לא רק אצלנו.

טעות נסלחת

בימים אלה נראה קרי כאדם שהאוויר יצא ממנו. כשהוא במיטבו, קרי לא היה אומר שאם הקונגרס יימנע מאישור ההסכם, העולם יאשים את ישראל. זו אינה שפה דיפלומטית, אפילו לא פוליטית. זו אמירה של אדם עייף ותשוש. קרי לא יכול לדעת ולא יודע את מי יאשימו, ומי זה בכלל "העולם"? אם ההסכם אכן לא יאושר, אולי ישראל תזכה לברכות דווקא?

מצער שקרי נכשל כך בלשונו ובמחשבותיו. אבל קשה לכעוס עליו. הוא עבד בפרך, שירת את נשיאו ומדינתו במסירות מעוררת התפעלות, בתנאים קשים ביותר. מותר לו מדי פעם לומר דבר שטות. ואלי יום אחד יתברר שהוא שירת גם את העולם.