פרויקט "מיקרוסינמה": הקרנות במחיר סמלי לתושבי השכונות

פופקורן בחינם, כרטיס לסרט ב-10 שקלים, והרצאת אורח: גוף וולונטרי בשם "מיקרוסינמה" מציע לתושבי שכונות בדרום תל-אביב, ביפו או בעיר לוד, אפיק יוצא דופן לצפייה בסרטים עבור אלה שאין בקרבת מגוריהם בית קולנוע או שאין ביכולתם לשלם 38 שקל עבור כרטיס לסרט, לא כולל ההוצאות הנלוות אליו בדרך-כלל - שתייה, אוכל וחניה.

מטרת-העל של מיקרוסינמה - יוזמה של רחל ניר ליכטנברג, אשת חינוך שמצאה חיבור טבעי בין עשייה חברתית לאהבתה העזה לקולנוע, הינה לקרב את הקהל אל אמנות הקולנוע, ועל מנת להשיג מטרה זו, יש להפוך את ההליכה לקולנוע לחלק בלתי נפרד מתרבות הפנאי. למעשה, מיקרוסינמה נוטל את התפקיד המקורי של הסינמטק - הנגשת קולנוע, מסחרי ולא מסחרי, לכלל האוכלוסייה, בדגש על קהל מקומי. זאת כיוון שעלות כרטיס לסינמטק תל-אביב - 38 שקל - זהה לעלות תאגידי הקולנוע מסוגם של "סינמה סיטי" ו"יס פלאנט", באופן שהופך אותו למתחרה ישיר להם. סינמטק תל-אביב אף נוקב באותו המחיר לכרטיס גם כשזה מציג סרט קצר באורך של 25 דקות. אגב, אלון גרבוז, שניהל את סינמטק תל-אביב ב-42 השנים האחרונות, נמנה עם צוות מיקרוסינמה. בין חברי הצוות הנוספים, ניתן למצוא את במאי הקולנוע נ יסים דיין ("מפריח היונים"), השחקן יאיר לוטן ("24", "בני ערובה"), ועידן הובל ("מנתק המים").

אל ליכטנברג הגעתי דרך אתר האינטרנט של המיזם, שבו שלוחה פנייה שובת לב: "אין לכם קולנוע? אין לכם מקום לצפות יחד בסרטים? אתם פונים אלינו, או אנחנו אליכם, אנחנו נפגשים ומקשקשים, בונים יחד תוכנית רצה של הקרנת סרטים. אנחנו דואגים לסרטים, לאורחים מעניינים ולפופקורן, אתם דואגים לחלל מתאים ומגיעים עם החברים שלכם. והופה - יש לכם קולנוע".

ליכטנברג מספרת שהמיזם עוד בחיתוליו, ושבכוונתה להתרחב כך שהרעיון, המוצג באתר בפשטות, יהיה ישים גם ביישובים המרוחקים ביותר. ליכטנברג: "הרעיון התגבש לפני כשנתיים, והוא יצא לדרך לפני כשנה וחצי בדרום תל-אביב".

ועדיין, בחרתם להתמקד בתל-אביב, היכן שהקולנוע נגיש. נראה שהפרויקט הזה נחוץ בעיקר באזורים שמחוץ לעיר הגדולה.

"קהל היעד הוא אוכלוסיות שלא מרבות ללכת לקולנוע, מסיבות שונות. למרות שהן מתגוררות במרכז הארץ. יש סביבן בתי קולנוע, אבל המחירים גבוהים מאוד. בתל-אביב אביב היו פעם הרבה בתי קולנוע קטנים, והתופעה הזו נעלמה. גם ביפו היו 3 בתי קולנוע בעבר, וכיום אין אפילו אחד. כיום בתי הקולנוע מרוכזים במרכזי קניות, בקומפלקסים. זו החוויה הקולנועית העכשווית.

"בוודאי שהכוונה היא להגיע לישובים מרוחקים. זה הכל עניין של תקציבים. כרגע אנחנו פועלים גם בעיר לוד, והתחלנו בהתקשרויות נוספות, בעיקר בישובים בדרום הארץ. אם תמפה את פרישת בתי הקולנוע בארץ, תגלה שמדרום לבאר-שבע - להוציא את סינמטק שדרות - אין ממש בית קולנוע. ואותו דבר מצפונית לקריות ולחיפה".

מיזם "מיקרוסינמה" אינו המצאה ישראלית. בשנים האחרונות הרעיון מתפשט בערים שונות ברחבי העולם: במלבורן אשר באוסטרליה, בהארלם בניו-יורק ובמחוזות נוספים בארצות הברית ובאירופה. ליכטנברג: "המיזם שואב השראה ממודל המתפתח בווריאציות מגוונות במקומות שונים בעולם. בבסיסו של המודל עומד הרעיון של אולם קולנוע שכונתי קטן, שאליו מגיעים תושבי הסביבה, מקבוצות גיל שונות ומקבוצות עניין מגוונות. כל הקרנה תלווה במפגש של הקהל*עם דמויות ועם יוצרים מעניינים, וברב שיח אתם על הסוגיות שיעלו מהסרטים".

מהיכן התקציב? מיהם הגופים שתורמים לכם?

"אנחנו גוף וולונטרי. אמנם לפני כמה חודשים הפכנו לעמותה, אבל כולם תורמים מזמנם ללא תמורה. פה ושם אנחנו מקבלים תרומה צנועה, אבל בעיקר תורמים לנו שירותים שווי כסף - כמו האולם והציוד. המרצים באים בהתנדבות, מתוך תחושת שליחות. כרגע המצב מאוד קשה, למרות שמדובר בסך הכל בהוצאה לא גדולה בפעילות תרבותית שמערבת קהילה. מקווה שיהיה גוף שייקח את הפרויקט תחת כנפיו".