המחזה "האנטישמי" שלי

לו מבקרי המחזה שלי היו מבינים שהוא לא כזה דמיוני, אולי פני הדברים היום היו שונים

לפני שנים לא מעטות כתבתי מחזה בשם "אטום". המחזה הוצג בתיאטרון הקאמרי, בבימויו של עודד קוטלר (זה היה המחזה השלישי שלי שהוצג). הביקורות, ברובן, לא היו מחמיאות, בלשון המעטה. הן היו, נרגזות, כעוסות, כמה מהן עוינות.

המחזה הוא על קבוצת קיצונים דתיים המבקשת להקדים את הגאולה ואת ביאת המשיח באמצעות מלחמת גוג ומגוג, שלאחריה, על-פי אמונתם, יופיע המשיח. מכיוון שכך, למה לא ליצור את האירוע הזה? למה להמתין עד שאיראן או מישהו יעשו את זה בשבילנו?

כת קנאית

הכת הקנאית במחזה מונהגת על-ידי אישיות רבנית רבת-עוצמה וקסם. הוא הגה רעיון: לשתול בפוליטיקה הישראלית אדם שיגיע לראשות הממשלה. הוא בחר באחד מתלמידיו למלא את התפקיד. אותו תלמיד הפך עצמו לחילוני, כביכול, התחתן עם אישה חילונית, הוליד אתה ילדים. אדם מן היישוב.

במקביל הוא התערה בהצלחה בפוליטיקה, כשהוא מטפס אל מנהיגות מפלגה ומשם אל ראשות הממשלה. בתוקף תפקידו זה הוא מקבל לידיו את הסמכות להפעיל את הנשק הגרעיני של המדינה. יש לו כמובן התלבטות, אחר הכול הוא נעשה בינתיים לבעל משפחה, אב לילדים. אבל הרבי מצווה, וזה חזק יותר מכל דבר אחר.

סמי מיכאל שהבין

כבר לאחר הצגת הבכורה קם רעש גדול. בראש וראשונה, כמובן, מתוך הציבור החרדי. אבל מעבר להם קיים הציבור היותר מסוכן. אנשים שהם לא דתיים, אבל נושאים בגאון את דגל "היהדות", מבלי ממש להבין את משמעותה.

היו גם אחרים, כמובן. זכור לי במיוחד הסופר סמי מיכאל שהתבטא בכל מקום כי המחזה חשוב ביותר, וראוי שיצפו בו, בגלל האמת הטמונה בו.

החלטה אמיצה של הקאמרי

מלכתחילה היה ברור שנושא כזה לא יכול לעבור בשקט. משום כך הערכתי מאד את ההחלטה של הקאמרי להציג אותו. זו הייתה החלטה אמיצה. אבל הסערה הלכה וגברה, ואתה באו הלחצים, ובהם איומים לביטול תקציבי התיאטרון.

במשך כמה שבועות הדפו המנכ"ל נועם סמל והמנהל האמנותי עומרי ניצן את הלחצים. בסופו של דבר השיקול של קיום התאטרון ועתידו גבר, בצדק. המחזה ירד כמה שבועות לאחר שעלה. עד שירד הוא הוצג כמעט מדי ערב בפני אולמות מלאים.

עכשיו אני רואה עיתונאים כותבים על הסכנה של גוג ומגוג. חלק מאותם עיתונאים כתבו אז בזעם כי הסיפור המתואר במחזה הוא דמיוני, עם אלמנטים אנטישמיים. לו הבינו אז, אולי פני הדברים היום היו שונים.

כרגיל, אשתי צודקת

יש המפצירים בי להעלות שוב את המחזה. אבל אשתי נילי אומרת שהיום זה כבר לא ילך, כי מה שמתואר במחזה כבר מתרחש היום במציאות. אני חושב שהיא צודקת. כמו תמיד.