העליון: תשלום חוב אינו מקנה לעבריין מס דיון נוסף בעונשו

תשלום חוב המס והגשת הדוחות לרשות המסים אינו מקנה לעבריין מס שנשפט והוטל עליו עונש מאסר זכות למשפט חוזר ולדיון נוסף בעונשו, מאחר שלא מדובר בעובדות או ראיות חדשות המצדיקות הליך שכזה - כך קבע בשבוע שעבר (ד') בית המשפט העליון.

ההחלטה ניתנה בבקשתם של זיוה גינזבורג ואחמד אבו הלאל, מנהליה של חברת א.ג יסודות בע"מ לעבודות בניין, לקיום משפט חוזר בעניינם, לאחר שהורשעו על-פי הודאתם ב-26 עבירות מס ונשלחו על-ידי בית המשפט השלום בחדרה ל-8 חודשי מאסר בפועל ו-3 חודשי מאסר על-תנאי, ולאחר שגם ערעורם של לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה.

טענתם העיקרית של המבקשים הייתה כי בטרם נדחתה בקשתם לרשות ערעור, הם כבר הסירו את כל מחדליהם במלואם. לטענתם, מדובר בעובדה חדשה העשויה לשנות את תוצאות המשפט לטובתם - כזו המהווה עילה למשפט חוזר.

עוד הם טענו כי כל הערכאות שדנו בעניינם ציינו את עובדת אי-הסרת המחדלים כשיקול רלבנטי בקביעת גזר הדין.

בנוסף הם ביקשו להזכיר לבית המשפט העליון את נסיבותיהם האישיות: היותם ראשי תא משפחתי ענף ובו 7 ילדים, שאחד מהם קטין; מצבה הנפשי של זיוה; היעדר הרשעות קודמות; הטענה כי הסיבה לעבירה אינה רצון להתעשר אלא משבר כלכלי אליו נקלעה החברה, וכי כליאתם תוביל לקריסה כלכלית של החברה אשר תפגע קשות במשפחותיהם. נאמר גם כי במאסרם עלולים המחדלים לא להיות מוסרים, שכן חלק ניכר מן התשלומים מהם שולם על-ידי צ'קים, מעותדים.

מטעם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין נטען כי ספק אם תשלום החוב - על-ידי צ'קים שפירעונם מוטל בספק - יכול להיחשב הסרת המחדלים לצורך התחשבות בעונש.

מעבר לכך נטען כי גם אילו דובר בהסרת מחדלים מלאה, אין לתת לה משקל לעניין העונש בשלב כה מאוחר של ההליך השיפוטי; זאת, שכן קביעה אחרת תתמרץ את מפרי החוק לחכות ולראות כיצד יסתיים משפטם מבלי להסיר את מחדלם, ולהשתמש בחובם לקופת המדינה כמעין "קלף מיקוח" לעניין העונש.

בנוגע לנסיבות האישיות של המבקשים, נטען כי בעבירות כלכליות יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני הפגיעה שתיגרם לנאשם בשל מעשיו, וכי כל הערכאות כבר נתנו דעתן לנסיבות האישיות להן טוענים המבקשים.

השופט אליקים רובינשטיין מבית המשפט העליון דחה את הבקשה למשפט חוזר וקבע כי "משפט חוזר הוא מאורע דרמטי בתולדות התיק, והגדרת 'עובדות או ראיות' חדשות אינה יכולה לחול על מאורע תהליכי 'פשוט' שהיה ניתן למימוש בכל שלב, ומהותו הייתה ידועה לכל".

עוד ציין השופט כי הסרת מחדלים היא מרכיב אחד בתוך מערכת שיקולים שעמדה בפני כל ערכאה בתיק, ו"לפיכך, ספק אם היא כשלעצמה הייתה משנה מהותית את התוצאה הסופית".

כן קיבל השופט את עמדת היועץ המשפט לממשלה, לפיה קבלת עמדת המבקשים תתמרץ חייבים שלא לשלם את חובם במועד. "תשלום הכספים בשלבים מאוחרים ביותר של ההליך השיפוטי אינו יכול איפוא להצדיק את השימוש במוסד המשפט החוזר, הן בדיני המשפט החוזר והן במובן הצדק היסודי. מס אינו 'צדקה' לקופת המדינה, אלא חוב שפירעונו באיחור של שנים - ולאחר ניהול הליכים שיפוטיים ארוכים - אינו יכול לעמוד למבקשים כזכות ההופכת את הקערה על פיה", כתב השופט.