"קראו לי בהמה, וולגרית. אמרו שאני נראית כמו נער"

כל אישה שרוצה להצליח בתעשיית הטלוויזיה הישראלית חייבת להכיר את הסיפור של ליטל שוורץ ■ ההשפלה שבדחייה, המאבק הכלכלי, התנשאות המבקרים ■ כשנמאס לה מכל זה, החליטה שוורץ לנהל בעצמה את הקריירה

ברגעים הכי קשים שלה, לליטל שוורץ לא היה אכפת פשוט להיעלם. "יום אחד הלכתי ברחוב ופשוט רציתי שיפגע בי אוטובוס. ממש ככה. אני זוכרת שהתכוונתי לחצות את הכביש ואמרתי לעצמי שאם יעבור עכשיו אוטובוס, אני אפילו לא בורחת", היא מספרת, ובזמן דיבורה מלווה את המאזין לה הספק עד כמה היא באמת רצינית. אחרי הכול, האישה מתפרנסת מלהיות מצחיקה, ואת ניגון הדיבור והבעות הפנים ה"ליטל שוורציות" שלה אנחנו מכירים בעיקר ממאמציה לבדר.

אבל אף על-פי שגם בשיחה אגבית היא מזהה פאנצ'ים ללחוץ עליהם ומאתרת פוטנציאל קומי באירועים מעברה, מיד מתברר שהיא מתכוונת לכל מילה. "הייתי ממש אובדנית", היא לא משאירה מקום לספק.

על שוורץ ההיא של שנת 2000, שרק יצאה מבית-הספר למשחק ושמעה בעיקר סירובים, הדלת כמעט נסגרה השנה סופית.

העונה השנייה של "חברות" - הסדרה שיצרה יחד עם ליאת שביט, שי בן-עטר והמפיק יואב גרוס בעבור ערוץ 10 - זוכה לתשואות מוצדקות מהמבקרים, שהתענגו בעבר על קטילתה. הפורמט נמכר בהצלחה בעולם, הרייטינג לא רע בכלל, עונה שלישית הוזמנה, וכשהיא עוברת ברחוב היא מזהה רחש אחר, חזק ומחבק מאי-פעם.

היא, שכינו אותה "בהמית" ו"גסה", ששמה היה שם נרדף להומור עממי ולא אנין, מתחילה להרגיש שמקבלים אותה. לא רק כסטנדאפיסטית, אלא לראשונה גם כיוצרת, ככותבת וכשחקנית. "אני רק מתחילה להתקבל", היא מתקנת בזהירות.