הקרחונים נמסים - מי תהיה "סעודיה של הצפון"?

מקרוב, גם באוגוסט, נראה אזור הים הארקטי שמסביב לקוטב הצפוני בדיוק כפי שתמיד סיפרו לכם שהוא נראה. למי הים יש צבע אפרפר עמוק, ומזדקרים מהם קרחונים עצומים שמגיעים לגובה של עשרות מטרים מעל פני הים ומי יודע כמה מטרים מתחתיהם; קרחונים מרוסקים דקים יותר שצפים על המים מזכירים בתוואי שבירתם בדיוק היכן עבר נתיבה של הספינה מפלסת הקרח האחרונה; פה ושם אפשר לראות לווייתנים, ואם יוצאים לאוויר הפתוח, אפשר להיווכח בכך שקר שם מאוד - הטמפרטורה הממוצעת ביולי ובאוגוסט עומדת על אפס מעלות צלזיוס.

מבט מרוחק יותר, מהחלל, חושף מציאות אחרת לגמרי. תצלומי לוויין עדכניים מהקיץ האחרון מראים שקצב המסת הקרחונים בקוטב הצפוני הולך ומתגבר. 2014 הייתה השנה החמה ביותר בהיסטוריה המתועדת, ולא מעט חוקרים סבורים ש-2015 תשבור את השיא של קודמתה. השוואת צילומי הלוויין העדכניים לאלו שנערכו בשנים האחרונות - ויתרה מכך, לאלו שנערכו בשנות ה-80 - לא יכולה שלא להחריד כל אדם בר דעת.

על רוב השלכות ההתחממות הגלובלית כולנו שמענו כבר אין-ספור פעמים, אבל בגדול, זה הולך כך: כתוצאה מהמסת הקרחונים תחול עלייה ניכרת בפני הים, שתביא להצפת אזורים נמוכים, שתגרום לכאוס ולאובדן שטחי מחיה אדירים, שייצרו מגוון בלתי נתפס עד כה של קונפליקטים בין בני-אדם ומדינות על משאבים ועל שטחים. חד גדיא, חד גדיא.

אולם, בעוד שרוב תושבי כדור הארץ מודאגים בצורה כזאת או אחרת מההשלכות הפלנטריות של המסת הקרחונים בקטבים ומהמציאות שזו תיצור עבורם ועבור צאצאיהם, ישנם גם מי שרואים בקטסטרופה המתהווה את הזדמנות חייהם. באופן צפוי למדי, אותה הזדמנות קשורה לתאוות הכוח והבצע שמאז ומתמיד הניעו את האנושות, ובאופן אירוני (אך לא בלתי צפוי) מימושה של אותה הזדמנות קשור קשר ישיר להחמרת בעיית ההתחממות הגלובלית שמאיימת על אותה אנושות. כמו בטרגדיה יוונית טובה, הכול ידוע מראש ואין סיכוי שמישהו ימנע מהזוועה מלהתרחש.