נאור: שופטי העליון לא מונעים משיקולים של מאבקי כוח

נשיאת העליון בוועידת המשפט של לשכת עוה"ד: "אנו מבצעים את תפקידנו כשופטים לשמור על זכויות האדם ועל יסודות המשטר הדמוקרטי. אנו מכבדים את הכנסת ואת הממשלה, אך את חובתנו נמלא"

השופטת מרים נאור/ צילום: אתר בתי המשפט
השופטת מרים נאור/ צילום: אתר בתי המשפט

במסגרת הוועידה השנתית של לשכת עורכי הדין שנערך היום (ג'), נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, עקצה את מארגני הוועידה באשר לכותרת של הפאנל מוקדם יותר הבוקר, שעסק ביחסים בין הכנסת והממשלה לבית המשפט העליון.

"באתי לאחל לכל אחד ואחת מכם שנה טובה ושנת עבודה פורייה", אמרה נאור, אך ביקשה להקדיש את "5 הדקות שלה" לעניין אחר. "באחד מעיתוני סוף השבוע נטען כי כותרת אחד המושבים הייתה 'של מי המילה האחרונה? - על יחסי הכוחות בין הכנסת לבין בית המשפט העליון', וכי כותרת מאוזנת זו הוחלפה מאוחר יותר בכותרת 'האם הכנסת והממשלה רוצות לחסל את בית המשפט העליון'".

נאור הסבירה כי כשיו"ר הלשכה, עו"ד אפי נוה, הציע שהיא תבוא לברך, היא השיבה כי "יש לי דיונים בבוקר, ואבוא אחרי הדיונים. אז לא הייתה, לידיעתי, עוד שום כותרת חדשה. אך לא זו העיקר. גם הכותרת 'למי המילה האחרונה?' מצביעה על מאבקי יוקרה, מאבקי אגו ומאבקי כוח הקיימים, כביכול, בין בית המשפט העליון לבין הכנסת או הממשלה".

נאור הבטיחה כי לא נפלה למלכודת ולא הסתבכה בלשונה. "המלכודת" היא למעשה אותו פאנל מדובר שנידון בפתח הוועידה, שמטרתו, ככל העולה מדבריה של נאור, לדון באותם "יחסי כוחות" ובפועל לבקר את היחסים הרעועים בין הממשלה לבית המשפט העליון. ואכן, במסגרת הפאנל עלו קולות מהצדדים התומכים ומהצדדים השוללים את האקטיביזם של בית המשפט העליון.

נאור, שהרגישה כי היא מוזמנת לוועידה במטרה להביע תרעומת על הדברים שנאמרו באותו הפאנל, הבהירה: "כל העניינים הללו רחוקים מאיתנו כרחוק מזרח ממערב. אנו חושבים כשופטים. המונחים 'מילה אחרונה', 'כיפוף ידיים' - ביטוי שיוחס לנו מחוגי הכנסת - 'מאבקי כוח' וכל היוצא באלה אינם בלקסיקון שלנו".

לדברי נאור, "אנחנו לא מונעים משיקולים כאלה. אנו מבצעים את תפקידנו כשופטים לשמור על זכויות האדם ועל יסודות המשטר הדמוקרטי. זה תפקידנו, זו חובתנו. אנו מכבדים את הכנסת ואת הממשלה, אך את חובתנו נמלא".

בהמשך התייחסה נאור לסערה סביב חוק המסתננים שבחודש שעבר עלה בפעם השלישית לדיונים קדחניים בבית המשפט העליון. החוק מהווה את הדוגמה החיה למתח הקיים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת, שכן בפעם השלישית ביקש בית המשפט העליון מהכנסת לשנות את נוסח החוק, כך שיהיה "יותר מידתי" ויטיב עם המסתננים.

"ביננו לבין הכנסת מתקיים דיאלוג באופן הבא: הכנסת מחוקקת חוק, התואם לדעתה את המבחנים החוקתיים; בית המשפט מעביר את החוק תחת שרביט הביקורת החוקתית. לעיתים, לאחר הבחינה מגיע בית המשפט למסקנה שהחוק או חלקו אינם חוקתיים".

ואולם, לדבריה, הדיאלוג אינו מתמצה בכך. "במידת הצורך, הכנסת מחוקקת מחדש... לאחר שבית המשפט מצא כי דבר חקיקה הוא בלתי חוקתי, אל לרשות המחוקקת לחזור ולחוקק אותו בלא כל שינוי, או בשינוי שאין בו כדי לפתור את הסתירה עם חוקי היסוד, אשר עליה הצביע בית המשפט; שכן חקיקה שכזו 'יש בה פגיעה בחוקי היסוד עצמם'".

עוד הוסיפה נאור בעניין הדיון השלישי בחוק המסתננין כי "לאחר שרוב מה שהיה צריך לתקן תוקן, אושר החוק, למעט עניין משך השהייה במתקן חולות".

את דבריה סיכמה נאור באותן אמירות פתלתלות שפתחו את דבריה, ואמרה: "איננו עוסקים, אם כן, ב'מילים אחרונות'. אנו עוסקים בשמירה על שלטון החוק ועל זכויות האדם, בשמירה על כבוד האדם וחרותו, כמצוות חוק היסוד שכוננה הכנסת. אנו עוסקים בשמירה על זהותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, שכן אם לא נגן על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עלינו".