מסיבת העיתונאים שזימן אתמול (א') שר הבריאות יעקב ליצמן להשקת התוכנית לצמצום התור לבדיקות MRI הייתה מופע שרק פוליטיקאי ותיק, נבון ומשופשף יכל להרים. בזמן שראשי קופות החולים לוחשים לכל מי שרק רוצה לשמוע עד כמה בעייתית התוכנית של השר, ליצמן הושיב את הארבעה סביב השולחן ואילץ אותם לחייך למצלמות.
"אלי דפס מנכ"ל הכללית, רן סער מנכ"ל מכבי, נסים אלון מנכ"ל לאומית וזאב וורמברנד מנכ"ל מאוחדת, שיבחו את המהלך של שר הבריאות ואמרו שיפעלו בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות להצלחת התוכנית הלאומית ולהביא לשינוי במצב הקיים במערך ה-MRI בישראל לטובת המבוטחים", נכתב בהודעה החגיגית לתקשורת שיצאה מיד לאחר מסיבת העיתונאים. כתבים שלא נצמדו לטקסט המעובד הזה ידעו לצטט שתי דקות אחרי עד כמה מלאה בטנם של מנהלי הקופות, שסבורים כי התוכנית תעלה להם 150 מיליון שקל לפחות בזמן שליצמן מתקצב אותם ב-40 מיליון.
מסיבת עיתונאים כזאת, מסכימים במערכת הבריאות, לא הייתה יכולה להתקיים בעידן של יעל גרמן. גורמים מקרב הקופות טוענים כי הדבר נובע מהמדיניות המשתפת של ליצמן אל מול הלעומתיות לכאורה של גרמן - אבל כמה מהם מודים שיש גם סיבה אחרת לגמרי. ליצמן זוכה ליראה מיוחדת, נדירה למדי בנוף הפוליטי. שילוב של כבוד והערכה עם מידה של פחד. הביקורת נגדו אף פעם לא מושמעת בפומבי, בטח שלא בפניו. הוא מסוגל לעלות לבמה מול מאות סוכני ביטוח ולהטיח בהם: "לא יעזור לכם, אני אכניס תרופות לביטוחים המשלימים למרות שאתם לא אוהבים את זה". ובזמן שסמנכ"ל במשרדו ספג קריאות בוז מאותו קהל ממש, ליצמן הותיר את הסוכנים מרותקים, מחויכים, מלאי הערכה אליו.
היעד השאפתני שהציב ליצמן, לקצר את התור ל-MRI לכדי שבועיים לכל היותר, הוא בדיוק מה שהדרג הפוליטי אמור לעשות. להלחיץ את המערכת, את הפקידות והביורוקרטיה. להגיד "כן, זה אפשרי" בזמן שהפקידים ואנחנו העיתונאים מסבירים למה זה בעייתי. הבעיה היא שלפעמים ליצמן אוטם מדי את האזניים גם כשהאזהרות נוגעות לסוגיות משפטיות או לאי-מינהל תקין, כמו ההתעקשות שלו למנות את פרופ' זאב רוטשטיין משיבא למנכ"ל ביה"ח הדסה. ליצמן, טוענים בכירים במערכת, נכנס לכהונה השנייה שלו במשרד הבריאות עם עודף ביטחון וכוח. זה טוב כדי לקדם רפורמות וצעדים חיוניים שנתקעו שנים בצינורות הביורוקרטיה והאינטרסים השונים, אבל בצד כל אלה יש גם מחיר שהציבור עלול לשלם, אם הבולדוזר יעשה בדרך כמה טעויות.
אז איפה בכל זאת הבעיות בתוכנית של ליצמן? הנה כמה נקודות מרכזיות, שגם במשרד הבריאות מודעים להן, ומבטיחים לתת להן מענה אפילו תוך כדי תנועה:
1. ההיצע יגדיל את הביקוש: העיקרון הכי פשוט בכלכלה עובד גם בסיפור של ה-MRI - הגדלת ההיצע מגדילה את הביקוש. תוספת של 9 מכשירים ומעבר לעבודה סביב השעון תביא אוטומטית לעלייה במספר הבדיקות, ונתונים רשמיים מראים שזה בדיוק מה שקרה מאז שהגדילו את מספר המכשירים עוד בכהונה הקודמת של ליצמן (2009-2013). במילים אחרות, החשש הוא שהעלייה במספר הבדיקות תנטרל למעשה את האפקט שליצמן ביקש ליצור, משום שנחזור לנקודת האפס מבחינת אורך התורים. מנגד, צריך להכניס את הדברים לפרספקטיבה: גם לאחר התוספת של ליצמן, מספר המכשירים בישראל יעמוד על 5 לכל מיליון נפשות, לעומת 14 בממוצע המדינות המפותחות.
2. זה לא רק התור, זה הפענוח: התור ל-MRI הוא בעיה שבהחלט צריך לפתור, במיוחד במקרים רפואיים דחופים (ולא כולם כאלה). העניין הוא שישנה בעיה לא פחות חמורה שגם מבקר המדינה כתב עליה, והיא משך ההמתנה לפענוח הבדיקה - זאת, כתוצאה ממחסור חמור ברופאים-רדיולוגים. התוכנית של ליצמן מדברת על תוספת של 25 תקנים בלבד לרדיולוגים, שגם אותם לא ברור מתי יאיישו לאור ההכשרה הארוכה של הרופאים. כלומר, גם אם נקבל תור של שבועיים בלבד, העלייה הדרמטית שצפויה במספר הבדיקות צפויה להאריך משמעותית את משך ההמתנה לפענוח הבדיקה. במשרד הבריאות מבטיחים להקים מרכז פענוח ארצי למקרים דחופים, אבל ספק אם הדבר יפתור את הבעיה לרוחבה.
3. חפשו אותם בקליניקה: העלייה בביקוש לרדיולוגים שיפענחו את הבדיקות, מול ההיצע הנמוך של הרופאים האלה, צפויה ליצור "תעשיית פענוח" בשוק הפרטי. מכוני דימות ורדיולוגים שיפתחו קליניקות עצמאיות יציעו פענוח מקצועי ומהיר, רק תביאו אתכם את הצילומים על גבי תקליטור וסכום יפה, במעטפה או באשראי. בהיעדר מגבלה על חופש העיסוק של הרופאים, חופש מוחלט שלא קיים למשל אצל עורכי דין שעובדים בפרקליטות, לרדיולוגים יהיה תמריץ ברור שלא לעבוד שעות נוספות במסגרת הציבורית ולברוח מהר אל הקליניקה - מה שיאריך עוד יותר את התורים למי שיסתפק במאות השקלים שהוא משלם כל חודש כמס בריאות.
4. קודם שיאשרו את הבדיקה: המתנה ממושכת ל-MRI, מספרים לנו אזרחים רבים, היא בגדר "צרות של עשירים". קודם שיאשרו את עצם הבדיקה, הם אומרים, אחר כך שידברו על התור. ועל כך באמת איש לא מדבר בימים האחרונים: על מסע הייסורים שנאלצים לעבור אלפי אנשים שנבדקו על ידי רופא וקיבלו חוות דעת רפואית שלפיה עליהם לעבור את הבדיקה המפורסמת. כי ההמלצה של הרופא פשוט לא מספיקה: כדי להימנע מבדיקה שעלותה 2,000 שקל, או אולי כדי לחסוך את ההוצאות שכרוכות לאחר האבחון (לבדיקה הזו יש נטייה לגלות דברים שגם הרופא לא חשב עליהם), קופת החולים מעבירה את ההמלצה של הרופא למנהלים רפואיים, כאלה שעוסקים לא רק בבריאות, אלא בעיקר בכלכלת בריאות. בהיעדר תמרוץ אמיתי לקופות החולים לאשר את הבדיקה (בכפוף לאיזונים הדרושים כדי שלא נקבל בדיקות מיותרות), ליצמן יקבל אולי בדיקה בתוך שבועיים - אבל הרבה מאוד אנשים לא יזכו אפילו בפריבילגיה לעמוד בתור.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
