נא להכיר: חורף

לא נמאס לנו להיות מופתעים כל שנה? מתי נלמד כבר איך להתכונן לחורף הישראלי?

סערה - קרית מוצקין / צילום: פנינית איתן
סערה - קרית מוצקין / צילום: פנינית איתן

נעים להכיר: ישראל - חורף, חורף - ישראל. למרות שרבים נוטים להתכחש לעובדה הזו, בישראל, תאמינו או לא - דווקא יש חורף. אולי לא מדובר בעונה הקפואה, המושלגת והאלגנטית המוכרת לכם מאירופה, אולי זה לא החורף הקר שאתם זוכרים מהילדות. אבל האקלים השתנה, אנחנו עצמנו לא חיים באירופה, ובוודאי שאנחנו לא אלגנטיים. תראו למשל איך אנחנו לא מצליחים להתמודד עם אותן "כמה טיפות" לכאורה. ופה בדיוק טמונה הבעיה.

הטענה שבישראל אין חורף היא לא רק שגויה, היא בעיקר מהווה לדאבוננו כיסוי מצוין להזנחה או לכל הפחות לאי-השקעה מספקת בהיערכות מוקדמת ובתיקון תקנים. אני לא מדברת רק על החשמל - אני מתכוונת גם, ובעיקר, על תשתיות ראויות בבתים, בשכונות, ברחובות, בערים ובכבישים.

אפשר לשאול מדוע בעצם להכין את הרחובות לחורף, אם ממילא הסיפור יסתכם ב-3-4 ימים של ממטרים, אבל החורף בישראל, סמלי ככל שיהיה, עלול לגבות בזמן קצרצר שכזה מחיר יקר במיוחד. זה מתחיל בפגיעה בניידות, ממשיך דרך הרס רכוש ומגיע גם עד קורבנות בנפש.

הגיע הזמן להודות - החורף הישראלי הוא חורף לכל דבר, אלא שהוא מגיע בגרסה ישראלית. הוא רגוע ונעים, ואז מפתיע, אלים, לא פרופורציונלי, ומתפרץ בסערה קצרה. וכשזה קורה, זה מכאיב מאוד - הצפות, הפסקות חשמל, תשתיות נהרסות, גגות קורסים, מנופים מתמוטטים - וזה רק מקבץ קטן של דוגמאות מהיומיים האחרונים.

אבל בדיקה זריזה תגלה שזה בעצם לא כל-כך מפתיע, כי זה קורה שוב ושוב מדי שנה. בכל פעם מחדש החורף הישראלי מתגלה כרגוע לכאורה, להוציא מספר התפרצויות זעם קשות. מאוד קשות. אז ממה בדיוק אנחנו מופתעים? מה שעוד לא מפתיע ושב בריטואל, הוא ההפתעה הזו מחוסר התפקוד של שירותי החירום בזמן סערה.

ותפסיקו גם לקרוא לכך "מצבי חירום". אם רק הרשויות יפנו תקציבים כיאות ויהיו ערוכות, ואם התקנים יתאימו עצמם למקרים "חריגים" שכאלה - כנראה לא נדרש לאותו מצב חירום, כי החירום הזה הוא כבר מזמן חלק מהשגרה שלנו. מי כמונו הישראלים יודעים.

אז תפסיקו להגיד שאין חורף, תודו שזו עונה שעלולה להיות קשה לפרקים, ואולי אז נמצא סוף-סוף פתרונות שיצליחו למנוע מחיר גבוה ופגיעה, כמו גם לטפל בזריזות בכל בעיה שבכל זאת צצה.

ואגב, שיהיה ברור: הטור הזה נכתב באוקטובר. כלומר אנחנו עדיין עמוק עמוק בסתיו.