הם אכלו את הפרה הכתומה

הודו מסובכת. כל כך מסובכת עד שכמעט כל דיון בענייניה מחייב הקדמה ארוכה. צרכני חדשות אינם אוהבים הקדמות ארוכות. התוצאה הבלתי-נמנעת היא שהם אינם מרבים לשמוע על הודו. הבחירות בפולין, או אפילו בבורמה, קלות הרבה יותר למסירה. טוב, נכון שהן חשובות הרבה פחות מהודו, אבל מאימתי אנחנו מתחשבים בחשיבות.

במאבק הבלתי-פוסק בין עיתונאים זרים בהודו ובין עורכיהם הלא-כל-כך-מעוניינים, העיתונאים בדרך כלל מפסידים. אבל לפעמים הם מצליחים לרקוע ברגלם, ולהודיע שהפעם הם יעמדו על זכותם להקדים את ההקדמה.

ובכן, הקורא בר-המזל נתקל בעמוד הזה בדיוק באחד הימים המתוארים למעלה. היום נקדים הקדמה על ביהאר.

אילו הייתה מדינה עצמאית, ביהאר הייתה מדורגת במקום ה-12 בעולם במניין אוכלוסיה, 103 מיליון ויותר, לפני הפיליפינים, וייטנאם ומצרים. שטחה, לעומת זאת, היה מעמיד אותה במקום ה-108, טיפה לפני הונגריה ופורטוגל, רק פי חמישה מישראל. היא צפופה מאוד וענייה להחריד. למען האמת, היא המדינה הענייה ביותר בהודו. 40% של אוכלוסייתה נמצאים מתחת לקו העוני, הנמוך מאוד כשלעצמו (אלה המשתכרים שני דולרים או פחות ביום, על פי אמת-המידה של הבנק העולמי).

במשך שנים ארוכות ביהאר הייתה גדולה אפילו יותר. אבל רפורמות של הגבולות הפנימיים בהודו חילצו שתי מדינות חדשות מקרביה. היא נשארה אחד משדות הקרב הפוליטיים החשובים ביותר. היא נמצאת בלב "רצועת ההינדו", הצפון המאוכלס מאוד של הודו, שבו שולטת הלשון ההינדית, או תערובת הידועה כ"הינדוסטאנית". אלה החושבים שאפשר להסתדר בקלות באנגלית בהודו, מפני שהיא "דו-לשונית", מוזהרים בזה מפני צפון הודו.

על פני חמישה שבועות, באוקטובר ובנובמבר, היו בביהאר בחירות לאסיפה המחוקקת. בהודו יש 29 מדינות (האחרונה נוצרה לפני שנתיים ופחות) ושבעה אזורים פדרליים. לכל אחת יש פרלמנט, והבחירות המקומיות הן שבשבות טובות לכיוון נשיבת הרוח. בחירות בהודו נמשכות לנצח - ההצבעה אורכת בדרך-כלל יותר מן הזמן הממוצע שדמוקרטיה מערבית רגילה מקדישה לכל מערכת הבחירות. הסיבה היא הגודל והתשתית והצורך בפריסה הדרגתית של כוחות הבטחון. על חלקים מביהאר מאיימת מחתרת מאואיסטית אלימה, וטרור אסלאמי הוא תמיד אפשרות.

כתום הוא הצבע

הממשלה המרכזית בדלהי הטילה את יהבה על ניצחון בביהאר. אוסף של שרי ממשלה בכירים התמקמו בעיר בירתה פאטנה במשך שבועות ארוכים. מפלגת העם השלטת (הידועה בראשי התיבות ההינדיים BJP) עקרה בעצם מדלהי לפאטנה. ראש הממשלה הכול-יכול נרנדרה מודי, תעמלן בחירות נלהב, הופיע ב-36 עצרות בחירות ברחבי המדינה.

המאמץ היה כביר. מודי צלף בכל הכיוונים, הטביע את יריביו במנות גדושות של סרקזם, והציע לביהאר מענק ענקי אם היא תצביע בעד מפלגתו. מודי השתלח באישיותם של יריביו ובכנות כוונותיהם. אנשי מודי תקפו את הפטריוטיות של יריביהם, ואפילו את נאמנותם לדת ההינדו. על טלפונים סלולריים בביהאר הופיעו פרסומות בחירות, שהעמידו את יריבי מודי, ריר נוטף משפתיהם, לצד פרות קדושות. המסר הברור היה: הם, היריבים, יאכלו אותן, את הפרות. רק בעלי הגלימות הכתומות - כתום הוא הצבע של BJP - יגנו על הפרות.

נשיא מפלגת השלטון, השייך בכלל לכת צמחונית וטבעונית, שחבריה נמנעים מלהרוג אפילו יתושים, הכריז, כי ניצחון של האופוזיציה יניב מייד "פיצוצי חזיזים בחוצות פקיסטן", האויבת המושבעת. הרמז העבה כשק היה שהאופוזיציה שונאת המולדת, והדת נמצאת בכיסיהם של טרוריסטים אסלאמיסטים.

גם בקני המידה הלא-מחמירים של הרטוריקה ההודית, מערכת הבחירות של ביהאר הייתה מכוערת להפליא. היא הייתה הופכת את הרטוריקה הישראלית למועדון חסוד של ג'נטלמנים.

מעמד ההשקה?

ביום א' השבוע נודעו התוצאות. מפלגת השלטון של הודו נחלה מפלה איומה. שני שלישים של מושבי האסיפה המחוקקת נפלו בידי ברית של שלוש מפלגות, המגדירות את עצמן "חילוניות". הכתר חזר והונח על ראשו של ניטיש קומאר, שנוא נפשו של מודי, ראש הממשלה היוצא של ביהאר (התואר ההודי הוא "צ'יף מיניסטר", להבדיל מ"פריים מיניסטר" בזירה הארצית). קומאר עומד בראש מפלגה אזורית קטנה.

בשבוע הבא, מתנגדים בולטים של מודי מכל רחבי הודו ייאספו בפאטנה, להשתתף בהשבעתו של קומאר לחמש שנים נוספות. אין זה כלל מן הנמנע, שזה יהיה מעמד השקתה של תנועת אופוזיציה חדשה, שקומאר יהיה מועמדה לראש הממשלה בבחירות הארציות הבאות, ב-2019 (כן, עדיין רחוק מאוד ועתיר אי-ודאויות).

"הודו נקייה מן הקונגרס"

הבחירות של 2014, שהקפיצו את מודי לשלטון, העניקו לו את המעמד המוצדק של ראש הממשלה החזק ביותר זה 30 שנה. הן עיקרו את האופוזיציה כמעט מכל כוחה. מפלגת הקונגרס של משפחת נהרו-גאנדהי, אשר משלה בכיפת הודו, בהפסקות, במשך 60 שנה, איבדה 75% ממושביה. היא התכווצה למדרגה של סיעה קטנה בפרלמנט. לא היו לה אפילו די מושבים, כדי לקבל את המעמד של אופוזיציה רשמית.

במערכת הבחירות שלו, לפני שנתיים, מודי כינה את בני המשפחה "תרמיטים", והבטיח "הודו נקייה מן הקונגרס". הוא התקרב מאוד אל מימוש ההבטחה. שרידי המפלגה נעשו, עוד יותר מה שהיו מקודם, כלי להגנת האינטרסים של השושלת. בראש המפלגה מוסיפה לעמוד אמא סוניה, אלמנתו של ראש הממשלה הנרצח ראג'יב, שהיה בנה של ראש הממשלה הנרצחת אינדירה, שהייתה בתו של ראש הממשלה הראשון ג'ווהרלל נהרו. אבל נראה שבחודשים הבאים היא תפנה את מושבה לבנה ראהול, בן 45.

מערכת הבחירות של 2014 המחישה עד כמה ראהול אינו מעניין את ההודים. נמוגה התיימרותו לדבר בשם הצעירים, בני גילו, בארץ הצעירה ביותר עלי אדמות (47% מן ההודים הם בני 24 ומטה; 28% הם בני 14 ומטה). רוב עצום של הצעירים, בערים ובכפרים, העדיפו את מודי, המבוגר מראהול ב-20 שנה. הוא ייצג כובד-משקל, חזון, נסיון, גבריות. מערכת הבחירות של מודי אפילו רמזה לגודל החזה שלו ("56 אינץ'") לעומת רפיונו של "הנסיך" ראהול.

כמו רונלד רייגן, בערך

למפלגת העם של מודי הייתה סיבה טובה להניח, שדרכה סלולה אל מונופול שלטוני. היא התכוונה לנצל אותו בשלושה אופנים, המזכירים, אם גם באופן שטחי, את המפלגה הרפובליקנית בארה"ב בימי רונלד רייגן: רפורמה כלכלית ומוסדית, שתנמיך את המחסומים הביורוקרטיים לעסקים ולהשקעות זרות בהודו, ותטפל טיפול שורש בשחיתות; מדיניות חוץ שרירית, שתטעים אמנם אינטרסים כלכליים, אבל גם תראה לסין ולפקיסטן שהודו גמרה אומר להגן על גבולותיה ועל ריבונותה; וחזרה אל ערכים הינדואיים מסורתיים, תהיה הגדרתם אשר תהיה.

המרכיב השלישי היה מאז ומעולם השנוי ביותר במחלוקת. הודו אינה מדינת לאום. רוב תושביה הם הינדו (כמעט 75%), אבל היא תמיד הגדירה את עצמה "חילונית", בניגוד לפקיסטן. האגף הדתי הרדיקלי של מפלגת העם היה לצנינים בעיני רוב ההודים, גם מפני שהוא נמצא בשליטת הברהמינים, הכת העליונה במידרג החברתי ההודי, וגם מפני שטהרנות הינדואית אינה מדברת אל לבם של ההודים.

מודי הוא בשר מבשרם של הרדיקלים. עלייתו ועלייתם קשורה בהקצנה רעיונית אנטי-מוסלמית בשני העשורים האחרונים של המאה שעברה. שמו קשור, בצדק או שלא בצדק, בפוגרום הגדול האחרון של מוסלמים בהודו, לפני 13 שנה, במדינת גוג'אראט, שמודי עמד בראשה. במערכת הבחירות של 2014, מודי ניסה להתנער מכל חשד שהוא ישרת את סדר היום של הימין הדתי. הוא דיבר כמעט בלבדית על פיתוח כלכלי ועל יצירת מקומות עבודה.

אבל מאז עלייתו לשלטון, נציגי הרדיקלים בממשלתו ומחוצה לה לא יכלו להפסיק לדבר. הם תקפו מוסלמים, פוליטית ודתית, והם רוממו את ההיסטוריה ההינדואית למדרגות של פנטזיה. בקיצור, הם עשו כמיטב יכולתם לצמצם את מרחב הסובלנות, החיוני לשלמותה של הודו ולשלומה.

לינץ' של בשר בקר

התנהגותם בזמן מערכת הבחירות בביהאר עצרה נשימה. לאחר התבוסה, גם מנהיגי המפלגה מודים שהרטוריקה של הרדיקלים הייתה להם לרועץ. אבל בזמן מערכת הבחירות הם שמרו שתיקה. פרשת בשר הפרות התפתחה לטרגדיה לאומית, לאחר שמשפחה מוסלמית הותקפה בכפר נידח בצפון הודו בחשד שאכלה בשר בקר. אבי המשפחה נשחט בלינץ', בנו נפצע קשה. פוליטיקאים מקומיים של מפלגת השלטון היו חשודים גם בהסתה, גם בהצדקה שלאחר מעשה.

בשעה שהפרשה הסעירה את התקשורת בהודו, ראש הממשלה ובכירי שריו שמרו שתיקה. לבסוף, כאשר יצא משתיקתו, מודי קרא "למוסלמים ולהינדו" להתנהג יפה. אף מלה אחת של הסתייגות או של צער על הלינץ'. כאשר יד ימינו, נשיא המפלגה אמיט שאה, השווה את היריבים בביהאר לטרוריסטים פקיסטניים, לא נשאר עוד ספק מה מנסה מפלגת השלטון לעשות.

לא היה גם ספק, שמפלגת השלטון השקיעה את כל הונה הפוליטי בביהאר. היא הייתה זקוקה לניצחון, מפני שאין לה כמעט אחיזה ברצועה ההינדואית העבה של הצפון; וגם מפני שהייצוג בבית העליון של הפרלמנט ההודי מבוסס על שליטה במדינות יחידות. כיום הבית העליון נמצא בשליטת האופוזיציה, והוא מסוגל לשבש את תהליך החקיקה.

האחריות ה"קולקטיבית"

סטירת הלחי למודי ולמפלגתו הייתה אפוא מצלצלת במיוחד. כמעט משעשעת הייתה המהירות שבה המפלגה פטרה אותו ואת נשיא המפלגה מכל אחריות. היא הסבירה, שהאחריות היא תמיד "קולקטיבית". אנחנו יודעים שפוליטיקאים אוהבים להיזכר בקולקטיביות של החלטותיהם לאחר תבוסה. לאחר ניצחון הם תמיד תובעים אשראי אישי.

נרנדרה מודי עדיין שולט בהודו ביד רמה. ברמה הארצית עדיין אין לו מתחרים של ממש. הוא כוכב עליון בשמי הדיפלומטיה הבינלאומית, כפי שעומד להוכיח מסעו ללונדון בימים הבאים. אבל זוהרו של הכוכב העליון הועם, ואולי גם ישראל תבחין בזה, ותיזהר קצת יותר בפלירט הפומבי שלה עם מפלגת השלטון ההודית.

המדינה השלישית בגודלה בהודו שיגרה השבוע מסר מיוחד במינו: היא אינה זקוקה לידו החזקה של מנהיג, אם המנהיג הזה נוטל לעצמו חרויות רטוריות ופוליטיות, הכרוכות בדחיקת יריבים ובעימות בין דתי.

הודו אינה חדלה להפתיע. הדמוקרטיה שלה אולי אינה מתוחכמת, ובוודאי אינה ליברלית. אבל הבוחרים ההודיים רוקעים מפעם לפעם ברגליהם, ומודיעים שהם אינם מונחים בכיסו של איש.זו הייתה אגדה ביהארית. ההקדמה הסתיימה, והנה שאר החדשות.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-bit.ly/1aPv4Id ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny