כך עובדת השיטה

איך רופאים עברו מלהרוויח 300 אלף שקל בשנה ל-8 מיליון שקל?

בית חולים תל השומר / צילום: תמר מצפי
בית חולים תל השומר / צילום: תמר מצפי

כבר כמה שנים שאנחנו מצביעים כאן ב"גלובס" על המגמות המדאיגות במערכת הבריאות, בדגש על הממשק הבעייתי בין הרפואה הציבורית לרפואה הפרטית. הראינו איך ההוצאה הציבורית לבריאות נשחקה עם השנים ומנגד המימון הפרטי פתח מנועים ונסק לשמים. ובכל זאת, אין הרבה מילים שיכולות להחליף את הטבלה המצורפת כאן, שמספרת במידה רבה את הסיפור כולו. איך אותו אונקולוג, גינקולוג או רופא עיניים בכיר שהרוויח לפני עשור 300 אלף שקל בשנה, במקרה הטוב 2 מיליון שקל, מרוויח כעת יותר מ-8 מיליון שקל בשנה. זה לא שהוא עבר לגור בקליניקה או באסותא, זה לא שיש יותר מחלות וזה לא שב-2003 הוא היה מתמחה והיום הוא כוכב גדול. הן הגיל החציוני והן הגיל הממוצע של 100 הרופאים השיאנים הוא 58, כך שלא זה המקרה.

הטבלה הזאת מתארת שיטה. נקודת המפנה היא 1998, השנה שבה התירו לקופות החולים לשווק ביטוחים משלימים המאפשרים לבחור רופא מנתח מחוץ למערכת הציבורית, אבל חלפו כמה שנים עד שהרופאים הבינו בעצמם איזו מתנה חילקו להם. זה יהיה נורא דרמטי לומר שהשיטה הלכה והשתכללה, אבל מה שטרגי בסיפור הזה הוא עד כמה השיטה פשוטה: מגיע מבוטח לרופא מומחה באחת ממרפאות קופות החולים, נניח רופא עיניים, שמצא כי המטופל חייב לעבור ניתוח קטרקט. מהרגע הזה, בעולם מתוקן, הרופא נותן הפניה ושולח את המטופל להזמין תור לאיזה בית חולים שיחפוץ בו. או לחלופין יאמר לו במידה רבה של גאווה: "בוא אלינו לאיכילוב (או בילינסון, או שיבא, הבנתם את העיקרון), אני או אחד המומחים במחלקה נטפל בך הכי טוב שאפשר". הרי אם אתם עובדים במשרד עורכי דין המתמחה בדיני חוזים וניגש אליכם אדם שמחפש עו"ד לענייני חוזים, הייתם מפנים אותו למקום העבודה שלכם. זה הדבר הטבעי והנכון לעשות. אבל לא במערכת הבריאות העקומה של ישראל. הרופא אמנם מקבל תלוש מאיכילוב, אבל הוא לא רואה בעצמו שכיר. איכילוב זה המקום שמספק לו תלוש קבוע ומוניטין. את הכסף הגדול הוא עושה במקום אחר. באישור, לא סתם.

השיטה לא הומצאה על ידי רופאים, אלא על ידי המדינה. כן, שמעתם נכון, המדינה רצתה ועודדה את השיטה הזאת כי היא ראתה בה "ונטיל", דרך לווסת את הפעילות וההוצאה של המערכת הציבורית, ועל הדרך כלי לווסת גם את דרישות השכר של הרופאים. ולכן אותו רופא מאיכילוב או מכל בית חולים אחר שואל את המטופל שלו באותה מרפאת קופת חולים אחר הצהריים: איזה ביטוח יש לך? משלים? הפניקס? אולי הראל? אני אנתח אותך! תפעיל את הביטוח, תקבל החזר, וכולם יהיו מרוצים.

ומה קורה אם המטופל העז לשאול מה רע בבית חולים ציבורי? ינתח אותך מתמחה צעיר, חבל, לא כדאי. את התשובה הזו יספק לו הרופא גם אם הוא יודע שאותו ניתוח מבוצע רק על ידי מומחה בעל ניסיון, או לכל הפחות מתמחה שמלווה כל העת על ידי רופא בכיר בחדר הניתוח. כדי לסבר את האוזן, 46% מהניתוחים שבוצעו במסגרת הביטוחים המשלימים נעשו על ידי רופאים שראו קודם לכן את המטופל בקופת החולים.

השיטה הזאת יוצרת מעגל של חוסר אמון במערכת. לרופא יש תמריץ להסיט את מטופליו מהציבורי אל הפרטי, ובכוונה או לא בכוונה הוא גם "מסית" נגד המערכת הציבורית, מפחיד מפניה וכך מגדיל את את פוטנציאל ההשתכרות שלו.

את כל זה רואים בטבלת השכר, אבל יש יותר מדי גורמים שלא רוצים בשינוי השיטה, גם בתוך משרד הבריאות. לכן, למרות שיש מי שמספר לכם אחרת, המבחן הגדול נמצא בידי שר הבריאות יעקב ליצמן, לא אחר.

שכרם הממוצע ש ל 100 הרופאים המרוויחים
 שכרם הממוצע ש ל 100 הרופאים המרוויחים