ללכת אחרי הלב או הראש? מה השיקולים לבחירת עבודה

"הדרך היחידה לעשות עבודה נהדרת, היא לאהוב את מה שאתה עושה", אמר מייסד אפל, סטיב ג'ובס, בנאום המפורסם שלו מ-2005. אבל סטיב ג'ובס היה רק אחד, ורבים מאיתנו בוחרים בקריירה מתוך שיקולים חיצוניים כמו פרנסה ויוקרה, ורק מעטים בוחרים לעסוק בתשוקה האמיתית שלהם בחיי היום יום. במיוחד אם מדובר במקצוע מסוכן, כלומר כזה שהסיכוי למצוא בו משרה, בשכר הולם, הוא קטן; הסיכוי להצליח בו מצריך כישרון יוצא דופן, הכשרה ארוכה וויתורים מרחיקי לכת; והתמורה הכספית שהוא מציע בסוף הדרך דורשת ויתור על כסף לטובת שמחה בלב.

הדוגמאות למקצועות אלה הן מעטות: למשל כמה מוזיקאים מחוננים יתפרנסו בסופו של דבר ממוזיקה וכמה יעשו קריירה משגשגת של ממש במוזיקה? כמה בעלי כישרון בספורט יהפכו לספורטאים מקצועיים (שלא לדבר על זכייה במדליה באולימפיאדה?) וכמה אקדמאים יתפסו משרה של פרופסור באחת האוניברסיטאות המובילות? כל אלה הם עיסוקים הדורשים כישרון יוצא דופן, יכולת התמדה ודרך הכשרה ארוכה.

מחקר שפורסם לאחרונה וערכו פרופ' שושנה דוברו מ-LSE ("לונדון סקול אוף אקונומיקס") ופרופ' דני הלר מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב: "ללכת אחרי הלב או הראש? מקומם של ייעוד ויכולת בבחירת קריירה מאתגרת" - עקב אחרי 450 תלמידי תיכון מחוננים בארה"ב לאורך 11 שנים, שבמהלכם העבירו החוקרים סקרים למשתתפים, ובחן כמה מהם בחרו לממש את כישרונם באמצעות עיסוק מרכזי בתחום: הוראת מוזיקה או הופעות.

תחושת הייעוד של המשתתפים לעסוק במוזיקה נמדדה בתחילת המחקר, לצד גורמים נוספים אשר עשויים להשפיע על בחירת קריירה כמו לחצים חיצוניים מההורים והמורים, יכולת אמיתית (מספר הפרסים שבהם זכה ודירוגי מומחים) ויכולת נתפסת. החוקרים הציגו נתונים שלפיהם רק 10%-15% מבוגרי קולג'י המוזיקה היוקרתיים בארה"ב מתפרנסים ממוזיקה. לפי המחקר עצמו - 40% מהמשתתפים לא התפרנסו ממוזיקה כלל בסוף הדרך ורוב אלה שעסקו בכך - עשו זאת במשרות חלקיות.

ממצאי המחקר הראו כי בעלי תחושת הייעוד החזקה יותר כלפי מוזיקה בגיל הנעורים נטו יותר לקבל השכלה גבוהה בתחום המוזיקה ולעסוק במוזיקה באופן מקצועי כמבוגרים, מעבר להשפעה של היכולת המוזיקלית האמיתית והנתפסת שלהם, והלחצים החיצוניים מצד הורים ומורים. למעשה, נמצא שהמשתנה שהסביר בצורה המובהקת ביותר את ההצלחה לעסוק בתחום הוא תחושת הייעוד - והיא ניבאה את היכולת להשתלב במקצוע כקריירה ראשית אפילו טוב יותר מהכישרון.

אלה שאכן בחרו במוזיקה נהנו מתחושת שביעות רצון גבוהה יותר מחייהם, למעט המשכורת. ממצא מעניין נוסף הראה כי ללא קשר ליכולת האמיתית שלהם, אלו שחוו תחושת ייעוד חזקה בגיל הנעורים, נטו לראות עצמם כבעלי יכולת טובה יותר לאחר כמה שנים וכתוצאה מכך נטו יותר לבחור בקריירה מוזיקלית.

הלר חולק על התפיסה הרווחת בשנים האחרונות שלפיה רק התמדה ותנאים חיצוניים עשויים להוביל להצלחה בקרב אנשים ממוצעים. העיתונאי והסופר מלקולם גלדוול מציג את התפיסה הזו בספרו "מצוינים", שבו הוא קובע שאנשים מצליחים לא משום שהם אינטליגנטים ושאפתניים, אלא בזכות משפחה תומכת, סביבה טובה, שנת לידה ותאריך לידה מתאימים ולא פחות מ-10,000 שעות של תרגול ואימונים.

"אני מאמינה שהלב הוא זה שצריך להוביל", אומרת מנכ"לית חברת השמת הבכירים עמדה, נורית ברמן. "לא שהראש לא צריך להשתתף, אבל חד-משמעית, צריך לתת ללב להוביל. לפני שנים נסעתי לפגוש את הבת שלי בטיול בנפאל וכשעלינו לנו בשבילים, דיברנו על ההחלטה שהיא הייתה צריכה לקבל מה ללמוד. היא אמרה לי: 'עברתי על הקוריקולום של האוניברסיטה וכלום לא מוצא חן בעיניי. שאלתי אותה: אבל אין דברים שאת אוהבת? והיא אמרה שהיא מאוד אוהב עיצוב אבל מרגישה שהיא לא מוכשרת בציור. אמרתי לה: 'יש מכינות לעיצוב, ואת תלכי עם הלב שלך'. והיא הלכה למכינה, היא התחילה לצייר 'איש מגרפה', ציור של ילדים - ובסופו של דבר סיימה את שנקר בהצטיינות. היה לה מזל, שיש לה אמא שגם קצת מבינה את העולם ואיך מתפתחים תהליכים - יש אנשים שיש להם נטייה מאוד חזקה ולפעמים היא מתגלית בשלב מאוד מאוחר - אבל אני מניחה שרוב ההורים אומרים לילדים תחפש לך משהו שיאפשר לך להתפרנס".

ברמן מחדדת את ההבחנה בין "פרנסה" לבין "קריירה". "כשאני מדברת על קריירה, אני מדברת על מסלול של מימוש עצמי. כשמדברים על פרנסה, מי שמוביל את העגלה הוא הסוס של הראש, וכשמדברים על מימוש עצמי, מי שמוביל הוא הסוס של הלב. ישנם אלה שמרגע שנולדו הם רוצים להיות רופאים או מונעים לכיווןן של אמנות, מקצועות שקשורים בפאשן או ברמת מחויבות ושליחות. בקבוצת הקיצון יש אנשים שלא יכולים להרפות. במנעד הרך יותר, יש אנשים שיש להם נטייה למשהו, אבל הם יוכלו למצוא חלופה אלטרנטיבית די בקלות".

- איך אני יודעת שאני במסלול של מימוש עצמי?

"התחושה שאני נמצא במקום הנכון, שאני עושה את הדבר הנכון, שלעבודה שלי יש משמעות שהיא מעבר לרק פרנסה. לזה צריך את הלב".

תחושת הייעוד לפי ברמן אינה משותפת רק לבעלי הייעוד, המחוננים והמוכשרים, אלא לאלה שחווים תחושת שליחות. למשל אנשים שפנו לקריירה במסגרות הביטחוניות כמו מוסד, שב"כ וצה"ל או חלק מאלה שפנו להוראה. "מה שמבחין בין הליכה תוך הראש לבין הליכה אחרי הלב הוא היכולת שלי לשאת את החלקים הפחות רצויים בעבודה, כמו שעות קשות, מרחק, שכר נמוך. ככל שאנחנו בונים תחושת ערך ממקומות שאינם כסף, נוכל להרשות לעצמנו ללכת בעקבות הלב".

- הדבר הזה השתנה במהלך השנים?

"יש הבדל מאוד משמעותי בין דור האיקס לבין דור ה-Y ובוודאי הדורות הבאים. הדורות האלה גדלים עם תחושה וחוויה מההורים שזה לגיטימי לממש את עצמם, והורים עושים יותר מאשר בעבר לתמוך במימוש פנטזיות. העולם הגמיש של היום מאפשר גם לעשות גם וגם. יש היום יכולת לעשות חלק מהעשייה שלי במקומות שבו הלב מוביל, ולהתפרנס ממקומות אחרים לגמרי, ויש יותר לגיטימציה לדלג בין מסלול הפרנסה לבין מסלול המימוש העצמי. אם את מסתכלת על הדור שלי, שפעל כדור יותר הישרדותי, שראה את הפרנסה במקום הראשון, תמצאי הרבה מאוד אנשים שלא הלכו עם הלב, להערכתי מחצית מרואי החשבון ואנשי המשפטים היו רוצים להיות במקום אחר. בעולם הגמיש יש אפשרות לממש את עצמי ממקום הלב, ובדרך אחרת ממקום הראש - ובחלק מהמקומות זה מתחבר בהמשך הדרך".

תשובה למפוטרים

גלי הפיטורים של השנים האחרונות מעמידים אנשים בפני שוקת שבורה; ד"ר נירה כפיר, פסיכולוגית קלינית ובעלת מכון מעגלים הוותיק, בשיתוף עם קרן המשאלות של גילה אלמגור, הקימה באחרונה את המרכז להתערבות למצבי משבר, שמציע ייעוץ מקצועי חינם פעמיים בשבוע, בשני וחמישי בשעות הבוקר, לכל דורש. הייעוץ הוא בקבוצה ואפשר להצטרף לקבוצה על בסיס מקום פנוי. לדברי כפיר, "לאחרונה המצב בארץ הוא מאוד גרוע, ואנשים נקלעים למשבר, שבו אנשים מאבדים שליטה על חייהם, בעקבות פיטורים, אובדן או פרידה מבני זוג. הפגישות האלה נועדו להחזיר את השליטה".

 פיטורין