כדורגל מחוץ לרדאר: הכלכלה של הליגות הנמוכות

התוספת התקציבית שסידרה שרת הספורט לליגות הנמוכות, 7-8 מיליון שקל בשנה במקום 3.5 מיליון - היא טיפה בים ותתחלק בין 203 מועדונים מליגה א' ומטה ■ למרות הבועה של מכבי שעריים - בה יש שחקנים שמגיעים עד לשכר של 22 אלף שקל בחודש - הרי שהרחק מאור הזרקורים של הענף המקצועני, מתנהלת תעשייה שלמה תחת לחץ כלכלי מאסיבי, ללא פיקוח של בקרה תקציבית, עם נוהג תשלומים במזומנים קטנים - והרבה סיפורים הזויים

מכבי שעריים מול מכבי קביליו יפו, ליגה א' / צלם: גיא לוי אתר מכבי קביליו יפו
מכבי שעריים מול מכבי קביליו יפו, ליגה א' / צלם: גיא לוי אתר מכבי קביליו יפו

היום (ה') ייחתם פרק בתולדות הכדורגל הישראלי, זה שמשוחק הרחק מאור הזרקורים. בשעה 13:00 ייצא אוטובוס שחקני הפועל מרמורק ממגרש הפועל רחובות המיתולוגי בדרכו לאילת, ובשעה 14:00, ייטול בעל הבית המיתולוגי חנן עדני (74) את הקולבים ("עם החולצות שאני לא לובש בגלל הסוכרת שעושה לי גירודים"), ויילך לעשות לביתו אחרי 44 שנה, זאת לאחר שהעמותה עליה חלש ביד רמה, פסקה לו פיצויי נכות של 1.45 מיליון שקל. אגב, המונח "לעשות לביתו" מאבד קצת מאחיזתו במקרה של עדני, שכן זה גר בחדרו במגרש, אפוף עשן הסיגריות, במשך עשרות בשנים.

עדני הוא אקזמפלאר מובהק (עד כדי כך שאסי ישראלוף מגלם בתכנית הסאטירית "אנחנו במפה" את בצלאל חביב שמבוסס על דמותו של עדני - ר"ע) לניהול קבוצות בליגות הנמוכות, אלה שכמעט ולא נהנות מכסף ציבורי - תלוי בעיקר איפה - וצריכות לקושש מעות כדי לקיים את עצמן. בימים האחרונים הצליחה שרת הספורט, מירי רגב, להגדיל את תקציב הליגות הנמוכות מ-3.5 מיליון שקל ל-7 עד 8 מיליון שקל בשנה, פחות מעלות שכרו של ערן זהבי העונה במכבי ת"א. חלקו 8 מיליון שקל ל-203 קבוצות, תגיעו לפחות מ-40 אלף שקל בממוצע, הרבה פחות מעשירית מתקציב ממוצע בליגה השלישית - ליגה א'. כמובן שהחלוקה לא תהיה שווה: ליגות א' מקבלות יותר מליגות ג'. הכספים האלה הם תיקון עיוות. בשנים האחרונות נשחקה התמיכה בקבוצות הליגות הנמוכות, עד כדי כך שהם נשאו ב-40% מעלות הוצאות האבטחה שלהן, בניגוד לכיסוי מלא של הטוטו בעבר, וסבלו מירידה בתמיכה מ-50 אלף שקל בשנה לקבוצה בליגה א', ל-27 אלף. עכשיו יהנו רוב הקבוצות בליגה א' מ-40-50 אלף שקל נוספים בשנה וקבוצות עתירות קהל, בעלות הוצאות אבטחה גבוהות, כמעט מ-70 אלף שקל בשנה. תיכף תבינו שמדובר בטיפה בים.

***

הליגות הנמוכות מוגדרות ליגות חובבים, ורוב הקבוצות גם מתנהלות בדרך כזו - מקיימות בין שני אימונים (בליגה ג') לארבעה-חמישה אימונים (בליגה א') בשבוע. למעט מקרים יוצאי דופן, האימונים נערכים בשעות הערב. שחקנים עובדים או לומדים או משרתים בצה"ל בשעות היום ומגיעים לאימונים. מאחר ואין בקרת תקציבים, אין שום סייג לפעילות הכספית של המועדונים. מאחר ונדרש אישור ניהול תקין מדי שנה מרשם העמותות על מנת לקבל תמיכה ציבורית (מועצת ההימורים ומועצות מקומיות - ר.ע), מנהלות הקבוצות ספרים. זה לא אומר שהן פועלות לפי הספר. חלק מהקבוצות מתנהלות כאילו היו עסק. כלומר, חותמות על חוזים מול ספונסרים, ספקים, שחקנים ובעלי תפקידים. חלק חותמות על חוזים עם שחקנים שמעקרים את יחסי העובד-מעביד בין הצדדים, בכך שהן מגדירות את התשלום החודשי לו זוכה השחקן כהוצאות (והסכומים שמקבלים רוב השחקנים לא יכולים לפרנס משפחה), וחלק לא עובד עם חוזים ומשלם לשחקנים חלק מהשכר, אם לא כולו, במזומן. בדוחות השנתיים של קבוצות כאלה כמעט ולא יופיעו הוצאות שכר. הרי בליגת חובבים לא אמורים לשלם שכר.

יש גם שיטת תשלומים אחרת שרווחה בעבר במגזר הערבי אבל התפשטה גם למגזר היהודי: משלמים לשלושה חודשים מראש במזומן, בדרך כלל סכומים מפתים, והחל מסיום מועד ההעברות באמצע ינואר, מפסיקים לשלם. באין חוזה, מעטים השחקנים שזוכים לכספם או רצים למוסד לבוררות.

זו גם הסיבה שקבוצות מנופפות בתקציב שחקנים נמוך אבל מחזיקות שחקנים שמוגדרים יקרים. שחקן - לא חייל - מרוויח בממוצע בליגה א' דרום בין 4,000 ל-6,000 שקל בחודש ברוטו. רוב הקבוצות משלמות שמונה משכורות בעונה, חלק מזערי תשע. בליגה א' צפון המשכורות צומחות לכיוון ה-7,000-8,000 בחודש. הסיבה: היצע שחקנים נמוך יותר, מדיניות תשלומים פרועה יותר ששורשיה בקבוצות מגזר שפרחו לרגע, וכמובן הוצאות נסיעה לשחקנים. בניגוד לדרום שם קבוצות ליגה א' - למעט קבוצה במושב תומר וקבוצה באילת - מתרכזות בין כפר סבא לרחובות, בצפון הן זזות בין הרצליה למעלות, בין טבריה ובית שאן לנהריה.

קיראו עוד ב"גלובס"


תקציב שכר שחקנים ממוצע בליגות א' נע בין 400 ל-800 אלף שקלים בשנה. יש כמה קבוצות שמגיעות למיליון שקל ויש גם יוצאות דופן. בליגה א' דרום אפשר לחוש בכך בשלוש העונות האחרונות. לפני שנתיים עלתה מכבי קרית גת לליגה הלאומית עם תקציב שחקנים של 1.8 מיליון שקל, שהתבסס על הבטחות עירייה לשני אנשי עסקים שהחזיקו את הקבוצה. בעונה שעברה עלתה הפועל אשקלון לליגה הלאומית עם תקציב שחקנים של 2.9 מיליון שקל, שנשען ברובו על כספי עירייה. העונה מוליך אלדד פרי את מכבי שעריים למירוץ קשה לליגה הלאומית עם תקציב שחקנים שעומד כרגע על 3 מיליון שקל, כאשר תקציב המועדון עצמו חצה את רף ה-4 מיליון שקל. מדובר בתקציב שחקנים גבוה ממחצית הקבוצות בליגה הלאומית. בשעריים משלמים 9 משכורות, משחקים בה שחקנים כמו דדי בן דיין (22 אלף שקל בחודש), שי אבוטבול וסלים טועמה (17-18 אלף שקל בחודש) וגם אבי מלכה, שחקן מהמחוז הצפוני שרק השכרת המכונית עבורו ותשלומי הדלק מגיעים ל-7,000 שקל בחודש, כמו שכר חודשי של שחקן טוב בליגה הזו. באשקלון זכה בעונה שעברה ליאור אסולין לשכר גבוה הרבה יותר. לא פלא שהוא עזב בין לילה קבוצה בליגת העל (הפועל פ"ת) וירד שתי ליגות.

שעריים משלמת גם על השכרת מגרש למשחקים (בנס ציונה) ומגרש לאימונים (אורתודוכסים לוד), וכמובן פסיליטיז ברמה של ליגת על. רק שני שחקנים (השוער דורון רוזנקוביץ' עובד בנק דיסקונט והבלם-קפטן חיים מלכה עובד רשות שדות התעופה), עובדים ביום. השאר מקצוענים.

***

אצל עדני הסיפור היה קפוץ הרבה יותר. השחקן הכי יקר במרמורק מרוויח היום 2,500 שקל שכר בסיס לחודש ו-400 שקל לנקודת ליגה (עד 50 נקודות). מדובר בשכר מקסימום של 40 אלף שקל בשנה, 5,000 שקל בחודש. זו גם הסיבה שעדני לא חורג מתקציב שחקנים של 650 אלף שקל בשנה. דוגמת השכר הזו היא קלאסית לעדני: חצי בסיס, חצי פרמיות, אבל רוב הקבוצות משלמות גלובלי. אצלו שחקן ספסל יקבל רבע פרמיה, גם אם נכנס לשחק אחרי הדקה ה-65. בדצמבר הוא קונס דרך קבע את השחקנים ב-100 שקל על אובדן כדורים, כעונש חינוכי, אבל הוא גם מסוגל לצ'פר אותם בנקודות ליגה נוספות (כמו החודש, לכבוד הפרישה). הנסיעה לאילת תעלה למרמורק 10,000 שקל, לעומת 14,000 שעלתה הנסיעה הזו למכבי קביליו יפו, קבוצת אוהדים. הכל שאלה של פינוק. אצלו נוסעים באוטובוס 4.5 שעות ולנים במלון. ביפו טסים וחוזרים באותו יום. אגב, עקב המרחקים הקצרים בדרום, רוב השחקנים מגיעים וחוזרים מהמשחקים בכוחות עצמם.

מרמורק חיה מ-130 אלף שקל מענק מהעירייה, מכירת כרטיסים ומנויים שהגיעה לשיאה בעונה שעברה בקרוב ל-200 אלף שקל. אין לה כמעט שטחי פרסום, לפעמים ב-11 אלף שקל, גג 20 אלף. משכורות דצמבר עלו לעדני 42 אלף שקל ברוטו. הוא עצמו קיבל החל מ-2010 - כאקט של מחאה - 220 אלף שקל בשנה שכר כמנכ"ל, עד כדי כך שחסכונות בעלויות שהגיעו לכדי 3.2 מיליון שקל בשנה, כולו לחלוטין והעמותה תקבל חזרה את הקבוצה עם יתרה זעומה של כמה עשרות אלפי שקלים בודדים.

קשה מאוד להחזיק קבוצה בליגות הנמוכות. יש עיריות שתומכות ביד נדיבה (למשל נשר, שהקבוצה שלה מוליכה בענק את ליגה א' צפון), יש כאלה שבכלל לא. קבוצה בליגה א' תקבל מהטוטו 60,263 שקל בשנה לעומת קבוצת ליגת על שתקבל 200,877. יש קבוצות עתירות קהל שמכניסות כסף מקהל ונגזרת מכך גם משטחי פרסום. יש קבוצות שיכניסו בשנה 250 אלף שקל רק ממנויים וכרטיסים ויש כאלה שלא יכניסו כלום, כי המגרשים שלהן לא מוקפים חומה והן אינן יכולות למכור כרטיסים. יש קבוצות שמחזיקות קבוצת בוגרים על בסיס הפעילות בנוער, שם נגבים מהורים בין 3,000 ל-4,000 שקל בשנה. כדי לפתות תורמים משתמשים בסעיף 46 לחוק מס הכנסה, שמזכה ממס ב-35% תרומה למוסד ציבורי. מפרסמים מגיעים לרוב על בסיס היכרות עם העושים במלאכה.

***

נסיים בעדני, האיש והאגדה, מי שבגיל 31 הגיע כאוהד ומימן את יציאת הפועל מרמורק לשבוע במלון כדי להסתתר מאנשי שעריים שניסו לטענתו לפתות את שחקני מרמורק, ערב משחק העונה ביניהן בקרית אליעזר, שהסתיים בעליית מרמורק לליגה הראשונה, ב-1972. עדני מכר אז דירה בת 3 וחצי חדרים ושילם 58 אלף לירות כדי לממן את הרכש של הקבוצה בעונתה היחידה בליגה הראשונה, כסף אותו קיבל חזרה ממועצת הפועלים ברחובות, בפריסה לתשלומים במשך שבע שנים. היום הוא כבר יהיה היסטוריה. "בשכלי היום לא הייתי נגרר למיץ של הזבל הזה. נסחפתי בגלל אנשי שעריים שלגלגלו על מרמורק. היצר הרג אותי".

לכתבה הקודמתביי ביי. היינו כאן