הדבר הבא בהשכלה: מיקרו-תואר

זוכרים איך מתחיל הסרט הראשון בסדרת "הארי פוטר"? הארי מתגורר בבית דודיו, אנשים נטולי כוח קסמים, וביום אחד מגיעה אליו מעטפה ובה הודעה שהתקבל לפנימיית הקוסמים. התקבל, כלומר מישהו החליט שהוא מתאים, אף שמעולם לא נרשם לפנימייה. חשבו על זה לרגע בהקשר של עולם העבודה העתידי. יש כאן כיוון חדש לחיבור בין יכולת להזדמנות, שבו ההזדמנות מוצאת אותנו גם בלי שנחפש אותה.

את ההקבלה הנפלאה הזאת שמעתי השבוע מפי ד"ר דניאלה גורביץ מאוניברסיטת בר-אילן, בהרצאה מרתקת על פנטזיה ומדע בדיוני ככלים לזיהוי מגמות עתידיות, הרצאה שנשאה בכנס שהשתתפנו בו שתינו, של מוסד אקדמי שהציג מסלול לימודים עם התמחות חדשה, מעודכנת. לד"ר גורביץ יש תובנות מעניינות מאוד ביחס לעתיד, אבל היום נתמקד במגדל השן האקדמי.

אם אתם קוראים את הטור הזה, אתם ודאי כבר יודעים שהשאלות על חדשנות בתחום ההשכלה הגבוהה מתחילות ביסודות ממש של המוסד המכובד: האם בעולם שבו המציאות משתנה במהירות מסלולי לימוד של שלוש או ארבע שנים, עם תכנים קבועים ומרצים המלמדים מעל במה, הם בכלל מתאימים?

ואכן, עולם העבודה המשתנה צובע מחדש גם את פניהן של מערכות ההשכלה הגבוהה. המערכת הקיימת יודעת לספק השכלה ב"חבילות" שמישהו תפר עבורנו, במקבצי קורסים שהופכים ל"תואר בענייני משהו". שיהיה ברור, איני אומרת שהתואר אינו מקנה דבר בעל ערך, אבל יש בהחלט מקום לשאול שאלות על הקצב, עדכניות התכנים ואופן הלימוד שלהם.

קורסים בהכרת התעשייה

תומס פריי, שהקים את מכון דה-וינצ'י, תבע את המונח "מיקרו-קולג' (מיקרו-מכללה) כדי להגדיר סוג חדש של מסלול לימודים פוסט-אקדמיים מרוכז שמטרתו להביא את התלמיד לסף הכניסה המינימלי בתחום מסוים, נכון לאותה נקודת זמן. הרעיון הוא שאם רבים צריכים לעדכן את הגדרת המקצוע שלהם בכל שנה, לימודי מקצוע במוסד אקדמי קלאסי אינם פתרון מתאים. פריי טוען שהצורך בלימודים כאלה לא רק שילך ויתרחב, הוא יקיף עולמות של תוכן מקצועי שלא היו בו הכשרות מהסוג הזה בעבר, למשל בתחום של מימון המונים, תכנון והפעלת מדפסת תלת ממד, הטסת מזל"טים (לא הצבאיים אלא אלה שמביאים את הפיצה לפתח הדלת). וההכשרות הללו ידרשו הכרה מצד התעשייה - בתעודות ובתארים.

בהקשר הזה כדאי להכיר מונח נוסף, חדש יחסית: MOOC (Massive Open Online Course). הכוונה היא לקורס מקוון, רב משתתפים, פתוח לכול, בחינם, ללא קרדיט אקדמי. יותר ויותר מוסדות אקדמיים, בארץ ובעולם, מציעים היום דרך הרשת קורסים ברמה גבוהה בחינם. עד לא מזמן הקורסים הללו נחשבו מצוינים לאנשים שהייתה להם מוטיבציה ללמוד אבל ברקע עמדה השאלה אם יש להם ערך בעיני מעסיקים. וכאן אנחנו מגיעים לשינוי שהתחולל בשנה האחרונה ומרמז על תחילתו של גל שינויים במערכת ההשכלה הגבוהה.

בפברואר 2015 הוציאה חברת הקורסים החינמיים המובילה ברשת קורסרה (Coursera) הודעה על כך שהגיעה להסדר עם גוגל, אינסטגרם וחברות רבות אחרות בהשקת "מיקרו-תארים". באתר שהקימה לצורך כך ונקרא "התמחויות" היא מציעה לרכוש כישורים בסדרה של קורסים, ליישם אותם במסגרת פרויקט מוגדר בשיתוף פעולה עם ארגון ולקבל תעודת התמחות. ההתמחויות נעות מהעולם הטכנולוגי (למשל שיווק דיגיטלי או מחשוב ענן, בשיתוף אוניברסיטאות), דרך מדעי הגנום עם פרויקט בבית חולים ועד לימודי מוזיקה ואפילו סינית. גם המתחרה של קורסרה, יודאסיטי (Udacity), השיקה תוכניות "ננו-תואר", שנבנו בשיתוף תעשיות מובילות ומוכרות על ידיהן.

המהלכים האלה נועדו לתת מענה לסוגיית ההכרה בקורסים החינמיים, והם מאיימים לטלטל את מגדל השן האקדמי.

טלטלה נוספת מגיעה מכיוון אחר: בספטמבר האחרון השיק משרד החינוך האמריקאי אתר מהפכני, שכבר הזכרנו אותו כאן, שנקרא "תעודת המכללות". האתר כולל בין השאר נתונים מרשויות מס הכנסה על השכר שמרוויחים בוגרי המכללות בעשור שלאחר גמר לימודיהם. העיתונות האמריקאית חוגגת מאז על הנתונים, ואחת השאלות שעלו היא אם יש קשר בין גובה שכר הלימוד לגובה ההכנסות העתידיות. בעבר היה הקשר הזה אחד מעמודי התווך של המערכת, וסטודנטים והוריהם נכנסו לחובות גדולים כדי לממן את שכר הלימוד הגבוה מתוך אמונה שהוא יחזיר את עצמו כשייצאו לעבודה. כעת הנתונים המתפרסמים חושפים את הערך האמיתי בשוק העבודה של ההשכלה הנרכשת. תוסיפו לזה את הדיון על ערך הלימודים ברשת ועולה מאליה השאלה אם המרצה העומד על במה באולם גדול עומד להפוך לסיפור מהעבר. האם אחרי עולם המוזיקה, הסרטים ואפילו הספרים, עומדת ההשכלה הגבוהה להיות התעשייה הבאה שתעבור מהפך?

יש מוסדות להשכלה גבוהה שמתייחסים עדיין לחדשנות שבלימודים הווירטואליים ואל המודלים החדשים של השכלה כאל אופנה חולפת ומנסים להתעדכן על ידי הוספת כלים טכנולוגיים למודל הקיים. MIT למשל, מוסד מכובד ומוכר, השיק לא מכבר תוכנית הנקראת מיקרו-מאסטר בתחום ניהול שרשרת האספקה. במקביל לתוכנית המאסטר המוכרת של האוניברסיטה, מציעה MIT תוכנית מאסטר משולבת, שחצייה נלמדת במתכונת הרגילה וחצייה דרך הרשת.

אפשר בהחלט לראות עתיד לא רחוק שבו הלימוד האקדמי לאורך החיים נעשה במודל המשלב תוכנית המקנה יכולות כמו הבעה, חשיבה, חקירה, עבודת צוות, ובעצם סוג של תשתית לחיי העבודה בכל מקצוע באשר הוא, ומקבצים של קורסים ותוכניות עדכניות ותפורות המאפשרות לעובד ללמוד תחום מקצועי עדכני וישים, לצאת לעבודה ולחזור לאורך השנים לקבל אוסף חדש של כלים מעודכנים באותו מקצוע או במקצוע חדש שזה עתה נוצר.

ולא ירחק היום שבו יידעו הקורסים למצוא אותנו, כפי שמצאה פנימיית הקוסמים את הארי פוטר. כפי שאמזון כבר יודעת להמליץ לנו על ספרים בהתאם לספרים שכבר רכשנו; כפי ש-Google Now יודעת לומר לנו מתי לצאת כדי לא לאחר לפגישה ובאיזה שער נמצא המטוס הבא בתוכנית הטיסה שלנו; וכפי שהמלון שביררנו עליו אתמול באינטרנט מופיע היום בפייסבוק שלנו ורודף אחרינו אל עמודי החדשות באתרים השונים.

מעולם לא אסף המין האנושי כזו כמות של נתונים על עצמו. הנתונים נותנים לנו מידע ופותחים בפנינו עולמות ידע, שירותים ויכולות שלא עמדו לרשותנו בעבר. ובהקשר של הטור הזה, מערכות לומדות יוכלו להציע לנו גם הזדמנויות שלא ידענו שיש לנו. עלינו רק לדעת לזהות את ההזדמנות.

הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com