פורטפוליו | שחר תורג'מן

אני: מרדן, בעל אמביציה מטורפת, שעיוורה אותי בעבר. אימא אמרה לי בילדות שלא משנה מה אעשה בחיים, העיקר שאהיה אדם טוב, כי השאר כבר יגיע.

משפחה: ההורים משני הצדדים הגיעו לישראל מקזבלנקה. מצד אימא, סבתא עלתה לדימונה עם שמונה ילדים, אחרי שבעלה נפטר, ופרנסה אותם בניקוי משרדים ובתי קפה. אבא, שבא ממשפחת סוחרים, עלה לבדו בגיל 14, היה בקיבוץ בארי, התגייס לסיירת צנחנים בפיקודו של מוטה גור, וקרא לאחי, מוטה, על שמו. ההורים הכירו בדימונה, אחרי גירושיו השניים של אבא, שהתחתן סך הכול ארבע פעמים. הוא ניהל מסעדה ובתי קפה, הביא לעולם עם אימא אותי ואת מוטה, וכשמלאו לי שש הם התגרשו. אימא הייתה תופרת וניקתה בתי מלון ונזקקה לקצבת סעד כדי שנוכל להתקיים.

ילדות: בכיתה ז' החלטתי שאני רוצה ללמוד בפנימייה ולא הסכמתי להיכנס לכיתה עד שזה יקרה. אחרי שנתיים ברחוב, הגעתי בעצמי למשרדי עליית הנוער בבאר שבע והודעתי שאני רוצה ללמוד בפנימייה שלהם. כשהגעתי לכפר הנוער הציוני ניצנים, שכבר לא קיים היום, ניהלתי עם המנהל את המו"מ הראשון שלי. הוא רצה להשאיר אותי כיתה ואני ביקשתי שייתן לי צ'אנס ללמוד שליש אחד בכיתה ט' ואם אכשל, שיוריד אותי ל-ח'. הפכתי לחניך מצטיין עד י"ב. לא נסעתי הרבה הביתה, כי לא היה לי כסף לשלם על הנסיעה.

שירות צבאי: הוכרתי כחייל בודד על רקע סוציאלי, הגעתי לקורס חובלים, אבל עפתי אחרי שלושה שבועות. עברתי לסירות דבור, יצאתי לקורס קצינים, הפכתי לקצין שלישות בחיל הים, מוניתי לראש ענף פרט של החיל ואחר כך לראש ענף תנאי-שירות של צה"ל כולו, האחראי על כל החיילים הבודדים.

הלן: אשתי, מורה למדעים ואני מוקיר אותה על כך שהיא סובלת את השיגעונות והאמביציה העיוורת שלי. אנחנו גרים בראשון לציון ויש לנו שלושה ילדים.

"חבר": מועדון הצרכנות של אנשי הקבע. בסוף דרכי בצה"ל הושאלתי לנהל אותו לארבע שנים, ובסופן, אחרי שירות של עשרים שנים, דחיתי את ההצעה להתקדם לדרגת אלוף-משנה. רציתי לממש את הקרדיט העסקי שצברתי שם ולנהל חברה עסקית.

הדקה ה-90: אחרי השחרור לקחתי חופש של ארבעה חודשים, במהלכם הציעו לי אילן כהן וצביקה מוסקוביץ', שעסקו בהקמת "יוניברסיטי" - מועדון צרכנים שההנחות שיתקבלו בו יופנו לתוכניות חיסכון לאוניברסיטה - לנהל אותו. כשהמיזם התמהמה, הפנו אותי לעסק אחר שלהם, הדקה ה-90, ששינה את אופן צריכת התיירות בישראל. הסכמתי להתנסות כמשנה למנכ"ל לכמה חודשים, נשארתי ומוניתי למנכ"ל.

מדרפט: חברה בת שעוסקת בטיולי טבע והרפתקאות ומובילה את השוק. לצערי, עוד לא יצא לי לטייל דרכה.

לוקו: אפליקציה לטיסות לואו קוסט בעולם.

הדקה ה-90 LABS: חממה טכנולוגית שהקמנו שהמטרה שלה לקדם את תרבות הפנאי והאי-קומרס.

מלונות סודיים: נמצאים באפליקציה במחירי רצפה וברגע האחרון. הלקוח בוחר מיקום, מספר כוכבים ומחיר ורק אחרי התשלום מגלה באיזה מלון מדובר.

שחיקה ברווחיות: בענף יש שולי רווח נמוכים ותחרות עזה, לא רק מול איסתא וגוליבר, אלא מול בתי המלון שמשווקים את עצמם, חברות גדולות בחו"ל וחברות התעופה. הסוכנים נמצאים בתקופה מאוד מאתגרת ומי שמצליח לשרוד הם שחקני הנישה או הבוטיק.

מחירי מזון בנתב"ג: הוציאו אותי מדעתי והחלטתי לפעול, אחרי ששילמתי 56 שקלים על קפה וכריך. כינסתי את יועצי התקשורת שלנו ויצאנו לקמפיין להורדת המחירים, שצלח.

"נלחמים בישראלי המכוער": אתר אינטרנט שהקמנו אחרי "טיסת השוקולד". באמצעות פרסום הסרטונים שנשלחים אלינו אנחנו מייצרים הרתעה נגד אלה שפוגעים במרחב הציבורי. כרגע הוא פחות פעיל.

פנאי: רץ שלוש פעמים בשבוע במקום ללכת לפסיכולוג.

תפיסת עתיד: להגיע למקומות מאתגרים ברמת היקף העסקים.