האמנית הישראלית מס' 1 בעולם חיה בבית סוכנות בגודל 40 מ"ר במושב כפר שמואל בעמק אילון. הבית הנזירי, הסגפני כמעט, אינו מציע חמימות ופינוקים של שעות פנאי, אולי משום שלמיכל רובנר, 58, אין פנאי. הספות עשויות קש, מהסוג הנרכש בדוכנים על הדרכים בגליל. הישיבה בפינת האוכל היא על דרגשי עץ, אין וילונות על החלונות, ורק לאחרונה הותקן בבית קמין. אבל זהו המקום האהוב עליה ביותר, אפילו יותר מהלופט הניו יורקי שלה באיסט וילג', חלל מגורים מתאים יותר לאמנית סלברטיאית ברמה בינלאומית.
אנדי וורהול היה האמן הסלבריטאי הראשון, ובעקבותיו הלכו אמנים עכשוויים כמו ג'ף קונס האמריקאי, דמיאן הירסט הבריטי והאמן הסיני אי ויוי, ששמים את עצמם במרכז הבמה. המודל הזה, של האמן כסלב, אולי נראה היום טבעי, כאילו שאור הזרקורים הוא מקום שבו היוצר מרגיש בנוח, אבל במקרה של רובנר ההפך הוא הנכון. נראה לה שאמנים רבים משקיעים יותר ברושם מאשר באמנות שהם יוצרים: "הם הפרסונה, הם הפיגורה, ויש מקום גם לזה, אבל אני לא רוצה להיות הנושא. אולי מהצד אני נתפשת כאדם מעניין, כי אני חיה חיים שנראים קצת אחרת, לבד בשדה הגדול, בלילה השחור עם חמישה כלבים וחמור. מסתובבת בעולם, נוסעת לבד ברכבת הטראנס סיבירית, נוסעת לקזחסטן, עושה סרט על הגבול בין ישראל ללבנון. אבל אף אחת מהעבודות שלי אינה דיוקן עצמי, וההתבוננויות שלי הן לא באמת על עצמי. יש לי משימה. אני כמו נמלה כזאת, הגעתי לעולם לעשות עבודה. זו ידיעה ברורה וחזקה שטבועה בי, ויש לי ביטחון שזה הייעוד שלי".
היא החלה את דרכה כצלמת בשנות ה-80, והקימה עם בעלה דאז, אריה המר, את בית הספר לצילום קמרה אובסקורה. ב-1987 עזבה אותו ואת הארץ ועברה לגור לבדה בניו יורק. בשנות ה-90 החלה ליצור וידיאו ארט, ומאז עבודות וידיאו שלה הוקרנו ברחבי העולם, גם במקומות ציבוריים כמו פארק אבניו בניו יורק. היא הציגה במוזיאון לאמנות מודרנית ובמוזיאון הוויטני בניו יורק, ובמוזיאון הלובר בפריז. למעשה, רובנר הגשימה את החלום של כל אמן באשר הוא: להציג במוזיאונים החשובים בעולם, ולהיות מבוקשת גם בשוק האמנות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
