כצאן לטבח

בעוד כחודש אמור בני הבכור לטוס למסע בפולין. הוא ייסע למרות התנגדותי הנחרצת למפעל הכלכלי הלא שוויוני, המשגשג והמושחת שהפך עם השנים למעין "טיול שנתי" יקר במסווה של מטרה נעלה של לימוד שואת יהודי אירופה מקרוב. אך הטיול מחמיץ את המטרה הקדושה שלשמה נעשה, ומניב רווח כספי נכבד לכל מי שהצליח להכניס אליו יד או רגל. לכן, הקריאה שיצאה השבוע מוועדת החינוך של הכנסת לעצור את המסעות לפולין מוצדקת - ולא רק בגלל ההיבט הכספי שלו.

נתחיל מהמובן מאליו כמעט. קבוצה גדולה של נוער בגיל ההורמונלי, המלווה על-ידי כמה מבוגרים בלבד, אינה יכולה להכיל את המטען הרגשי הכבד שנושאת איתה חוויה של ביקור במחנות השמדה וריכוז, ולא משנה כמה ההכנה המוקדמת תהיה מדוקדקת. מעטים מבני ה-17 בשלים רגשית לעיבוד טראומה כזו לבדם, ולכן אין פלא שבערבים הם מחפשים כל דרך יצירתית להתפרק, הכוללת, לעיתים רבות, אלכוהול.

שלא לדבר על כך שלא נשאר כמעט דבר מהמטרות שעמדו בתחילת הפרויקט: הכרת העושר התרבותי מלפני המלחמה, חיזוק הקשר עם העבר והכרה במורכבות יחסי היהודים והפולנים. במקום זאת, חוזרים הילדים לארץ עטופים בדגלי ישראל, מוכנים למסור את נפשם מנגד כדי ששוב לא נובל כ"צאן לטבח", מטבע לשון שגורה, המבוססת על הנחה היסטורית מוטעית על-פי חלק גדול מחוקרי התקופה. הערכים האוניברסליים והעובדה שהשואה היא אבן-דרך היסטורית בעלת חשיבות חסרת תקדים בתולדות האנושות, כמעט ואיננה.

ושימו לב למספרים הבאים: רק רבע מכלל תלמידי שכבה י"א יוצאים בכל שנה לפולין, זאת אומרת 30 אלף מתוך כ-120 אלף בני שכבת הגיל. מיעוטם מפאת מניעים אידיאולוגים, רובם בגלל שההורים פשוט לא מסוגלים לממן את עלותו הכבדה של המסע, שנעה בין 4,100 שקל ל-5,000 שקל, לא כולל כסף לבזבוזים. לא משנה כמה דיונים ציבוריים ומקצועיים עסקו בחוסר השוויוניות הזועק, המצב נשאר סטטי. רבע עולים על המטוס, השאר יוצאים לחופש מבייש בן שבוע.

מבין אלה שכן מצליחים איכשהו לגייס את הסכום המוגזם או חלק ממנו, באמצעות סבסוד של המדינה, יש נערים שמסתכלים בעיניים כלות איך חבריהם שולפים סטיפות של כסף זר מהכיס כדי לקנות גדג'טים שווים בדיוטי פרי, או בשעות החופשיות של "השופינג". כי כן, בין מחנה למחנה חייבים קצת קניות, ולהם אין כסף לקנות בקבוק מים.

מול המצב האבסורדי הזה, יושב שר החינוך, ולא רק שאינו עושה דבר, אלא ממשיך להפעיל את "מינהלת פולין". אותה מנהלה שאמונה על המסעות האלה, ובמקום לייעל את הביורוקרטיה כדי להוזיל את המחיר ולאפשר השתתפות גבוהה יותר, נותנת יד לשחיתות שמטופלת כעת על-ידי משטרת ישראל. המשטרה, אם כבר שכחנו, עצרה תשעה חשודים בחשד להפעלת קרטל שפעל לתיאום מחירים בין זוכי המכרז להטסת התלמידים, מכרז שהיה אמור לצאת לפני שלוש שנים ובאורח מוזר חודש רק בתחילת השנה הנוכחית.

אם כבר קיים גוף כמו "מינהלת פולין", המקבל תקצוב נדיב של יותר מ-50 מיליון שקל מהמדינה, למה אף אחד מבכירי משרד החינוך לא חשב להקים סוכנות נסיעות "אין-האוס" שהייתה מייתרת את קבלני המשנה, חוסכת את השחיתות ולפחות 15 מליון שקל ומאפשרת להוזיל את המסע? טוב נו, בשביל מה להתייעל אם אפשר לעבוד פחות קשה.

מתעקשים להוציא בני נוער לפולין, למרות חוסר ההיגיון המובנה? אין בעיה. פרקו את המינהלת, חלקו את התקציב בין התיכונים ותנו לצוות החינוכי את האפשרות לבחור איזה שימוש יעשה בו - האם לשלוח לפולין משלחת מצומצמת, הטרוגנית ומסובסדת לחלוטין של בני נוער שיבחרו בקפידה ויעברו הכנה נפשית, או להוציא את כל בני השכבה לסמינר אינטנסיבי ביד ושם עם לינה בעלות מינימלית.

את המסעות לפולין, כפי שהם נערכים היום, צריך לבטל לאלתר. את ה"הפי-אנד" של מ"שואה לתקומה" אפשר לחגוג גם בירושלים.