בין פלוג למשה אשר

לנושאי-משרה בכירים בשירות המדינה יש השפעה רבה על התפתחות המשק והכלכלה, שנמדדת בעיקר על-פי תפקודם ומעשיהם. אולם רובנו מודדים נושאי-משרה בכירים יותר על-פי הצהרותיהם, ופחות על-פי מעשיהם.

רובנו נוטים להתרשם מהצהרות, בעיקר כאלו הניתנות בפומבי, בתקשורת, ונוטים פחות לבחון את ערכן ואמיתותן של הצהרות אלה, ואת התוצאות האמיתיות של פעילות הבכירים. וכך אנו עושים עוול לנושאי-המשרה הבכירים, ואף לעצמנו.

לשם המחשה נביא הפעם לדוגמה שני אישים, נושאי-משרה בכירים במשק: נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, ומנהל רשות המסים, משה אשר.

כמעט מיד לאחר שקרנית פלוג מונתה לתפקידה הנכבד, היא הצהירה בכל מקום שבו הופיעה פומבית, כי יש צורך להעלות את המסים בישראל, תוך הסברים לגבי צורך ממלכתי זה. אך צמרת משרד האוצר החליטה לא לקבל את המלצותיה; ושר האוצר, בהמלצת רשות המסים, אפילו פעל להיפך. הוא הפחית מסים: את מס החברות ל-25%, ואת שיעור המע"מ ב-1%.

ושומו שמיים, המסים ירדו ולא נוצר שום בור תקציבי. הגירעון התקציבי של ישראל לשנת 2015 עמד על 24.5 מיליארד שקל, שהם 2.15% מהתוצר. הרבה פחות מהחיזוי התקציבי של 31.4 מיליארד שקל, וכ-2.7% מהתוצר; וההכנסה ממסים הסתכמה ב-6 מיליארד שקל יותר מהתחזית של בנק ישראל. לא סכום פעוט.

המלצות בנק ישראל להעלות מסים, ניתנו על רקע תחזית אינפלציה שנתית של 1%-2%. בפועל, מדד יוקר המחיה ירד אשתקד ב-1%. בשנת 2015 לא הייתה צמיחה כלל. התוצר לנפש עלה רק ב-0.3%, ועליית התוצר ב-2.3% היא תוצאה של גידול באוכלוסייה.

אם המלצותיה של נגידת בנק ישראל היו מתקבלות, הרי שבשנת 2015, היינו פוגעים אפילו בשיעור גידול נמוך זה, גובים עוד כספים מן הציבור, מצמצמים את כוח הקנייה, והסכנה להיגרר לדפלציה הייתה הופכת למוחשית.

מנגד, מנהל רשות המסים, רו"ח משה אשר, לא הירבה במתן הצהרות, תמונתו הופיעה רק לעתים רחוקות על דפי העיתונות, והוא פעל בשקידה ובשיטתיות להגדלת הכנסות המדינה. זאת בלי להעלות את שיעורי המסים, כהמלצתה של נגידת בנק ישראל. התוצאה הייתה, שבשנת 2015, גביית המסים עלתה ריאלית ב-6.1% לעומת השנה שקדמה לה, שהם תוספת של 9 מיליארד שקל, לעומת הצפי התקציבי.

אני, אישית, מעדיף את דרך התנהלותו של משה אשר. אשר הוא דוגמה לדרך שבה צריכים לבחור לנהוג נושאי-משרה בכירים בישראל: פחות הצהרות פומביות, פחות כותרות בתקשורת, ויותר הישגים ברמת הביצוע.

ומעבר לכול, לא ללכת בדרך הקלה, הפופוליסטית, ולא לאמץ דרכים שצפויות להניב תוצאות לא חיוביות, אלא ללכת על עבודה רצינית. העלאת המסים היא הליכה בדרך הקלה. נוסף לפגיעה ברמת המאקרו במשק, יש בה גם פגיעה בלתי-מוצדקת בשורה ארוכה של עסקים קטנים ובינוניים ובשכבות רחבות של הציבור.

לעומת זאת, עבודה רצינית לשיפור הגבייה וההכנסות ברמת המסים הקיימת, היא ההליכה בדרך הקשה, שתורמת ליותר שוויון בנשיאה בנטל ולקידום המשק בכלל.

כותב המאמר כיהן כממונה על הכנסות המדינה