למקום השני שיר מזמור

ניו המפשייר עמדה לפנות בוקר בכל הציפיות של מוזרויותיה ההיסטוריות. המדינה, הפותחת אחת לארבע שנים את עונת הבחירות לנשיאות (במובן של הצבעה כללית וחשאית, בניגוד לאייווה), אמרה דבר והיפוכו. את תוצאות הבחירות בה צריך לקרוא על שורה של מישורים, שעל פניהם כמעט אינם מתיישבים זה עם זה.

צאו וראו מה קרה במרוץ הצפוף מאוד של המפלגה הרפובליקאית, עם שמונה מתמודדים. דונלד טראמפ נחל ניצחון עצום, הוא קיבל יותר משליש הקולות, יותר משני מתחריו הקרובים גם יחד. אבל בעיני המקצוענים הפוליטיים והתקשורת, הרפובליקאים ערכו שתיים או שלוש מקדימות מקבילות.

המקום הראשון, נו, טוב. הכול ידעו שטראמפ ינצח. לא היה ברור הפרש ניצחונו, אבל איש לא הטיל בו ספק. השאלה המסקרנת ביותר הייתה מי יגיע למקום השני, כדי לטעון למעמד ה"אנטי-טראמפ", ולזכות בתמיכה כספית מצד תורמים שנוכחות טראמפ ממלאת אותם חרדה.

אחר כך התנהלה התמודדות מיוחדת במינה בין "שלושת המושלים". מאז 1960 הצליחו רק שני רפובליקאים לכהן שתי תקופות כהונה רצופות בבית הלבן. שניהם היו מושלי מדינות לשעבר.

איזנו תקציבים, שילמו משכורות

כללית, הסטטיסטיקה מראה שמושלים, או מושלים לשעבר, עושים חיל בבחירות לנשיאות. הם באים עם נסיון ביצועי מוכח. הם יכולים להתפאר שהם "איזנו תקציבים", ו"הוציאו תלושי משכורת". אם האיר מזלם, ובזמן כהונתם הייתה גאות כלכלית מחזורית במדינתם, הם רשאים להבטיח גאות כזאת גם לאמריקה, מפני שעובדה, הם כבר הצליחו לחולל אותה. טוענים רפובליקאים לנשיאות חייבים להבטיח קיצוץ מסים. מושלים שכבר קיצצו תובעים אשראי על הצלחה מוכחת.

הפעם, שלושה מושלים מבקשים את הנשיאות: ג'ב בוש, לשעבר מושל פלורידה, בעלת האוכלוסייה השלישית בגודלה בארה"ב; ג'ון קייסיק, המושל המכהן של אוהיו, האוכלוסייה השביעית בגודלה; וכריס כריסטי, המושל המכהן של ניו ג'רזי, ה-11 בגודלה. החודשים שקדמו להצבעה בניו המפשייר לא היטיבו עם המושלים. הם נדחקו אל גבולות הטעות הסטטיסטית בסקרי דעת הקהל. הם הובסו ללא תנאי באייווה. בשבילם, ניו המפשייר הייתה עניין של להיות או לחדול.

תתפקע בועתו, או-טו-טו

ובכן, טראמפ ניצח ללא תנאי. הפסדו באייווה, שהתקשורת הגזימה בערכו, היה כלא היה (הטור הזה לא הגזים. כתבנו כאן "אייווה שמאייווה"). זו תוצאה שצריכה לעצור את נשימתם של המתבוננים. האיש הזה הגיע משום-מקום במפה הפוליטית, ועורר גיחוך כללי בין יודעי-דבר. בקיץ שעבר, פרשנים לא חדלו לחזות את התפקעות בועתו, או-טו-טו.

ערב ההצבעה בניו המפשייר שמענו מקצוענים מתנבאים, שטראמפ ישלם את מחיר ארגונו הלקוי. אמנם כן, הוא מנצח בסקרים, אבל אין זה די לנצח בסקרים. צריך לדאוג שהתומכים יגיעו לקלפיות. ובכן, לקוי או לא לקוי, הם הגיעו בהמוניהם (יחסית, בניו המפשייר הקטנה אין המונים מלכתחילה). סקרי היציאה מן הקלפיות מראים, שטראמפ ניצח בקלות בכל פלח אוכלוסייה: 37% בין הצעירים בני 29 ומטה; 35% בין בני 30 עד 64; אפילו 65 ומעלה העדיפו אותו בהפרש ניכר, 29%.

אלוהים בירך את ג'ון

המלחמה על המקום השני היא כמובן פרגמטית. דילול דרמטי של השדה הרפובליקאי יועיל למתנגדי טראמפ. אבל המלחמה הזו מבטאת לפחות במידה מסוימת התחמקות מן המציאות. המושל ג'ון קייסיק מאוהיו סיפק את הפתעת מפלגתו. הוא הגיע למקום השני עם 16%. זה שיעור הקטן מחצי התמיכה בטראמפ, אבל קייסיק ותומכיו היו אופוריים לחלוטין הבוקר. הוא קרן. הוא אפילו חזר והטעים עד כמה הוא מאושר, ועד כמה חייו טובים, ועד כמה אלוהים בירך אותו ואת משפחתו. היה קשה לזכור שההפרש בינו לבין טראמפ היה גדול כמעט פי ארבעה מן ההפרש בינו לבין המקום השלישי.

על קייסיק עוד נוסיף ונכתוב כאן. הצלחתו היחסית בניו המפשייר, אם תניב התאוששות גם במדינות אחרות, צריכה להדיר שינה מעיני הדמוקרטים. המושל עתיר הניסיון, לפנים חבר קונגרס בולט בוושינגטון, עשוי להיות היריב הקשה ביותר של הדמוקרטים בבוא הבחירות הכלליות בנובמבר.

עמוק הוא הדרום

אשר לדמוקרטים, ניצחונו המוחץ של ברני סנדרס על הילארי קלינטון, בהפרש של 20% ויותר, אמנם היה צפוי, וכל הסקרים חזו אותו זה זמן מה, אבל המספרים מכאיבים מאוד לגב' קלינטון. ואין כאב גדול יותר מתבוסתה האיומה בין בני 29 ומטה. בפלח הזה היא קיבלה רק 16% של הקולות. היא הפסידה אפילו בין נשים.

מה יהיה עליה מכאן ואילך? היא מוסיפה להיחשב לבעלת סיכויים עדיפים על סנדרס. הסיבוב הבא של המקדימות יהיה בדרום קרוליינה, ב"דרום העמוק" של ארה"ב. 60% מן המצביעים הדמוקרטיים שם הם שחורים, והתמיכה בה ביניהם נרחבת ועמוקה. מוטב לזכור שרק שני אחוזים מן המצביעים הדמוקרטיים בניו המפשייר היו שחורים.

אבל חולשותיה של גב' קלינטון מדברות בעדן. הבוחרים בניו המפשייר לא התרשמו כלל מניסיונה העשיר, מן הביוגרפיה שלה, מן המעשיות של רעיונותיה. הם לא התרשמו מבעלה הכועס, והם משכו בכתפיהם כאשר אמרו להם שסיכוייה לנצח בנובמבר גדולים בהרבה מסיכויי סנדרס.

יהיה עליה למצוא תשובות משכנעות לתהיות האלה, ואמנם יש סימנים של התארגנות מחדש אצל הקלינטונים.

ברני סנדרס הופך לגיבור עממי. כמו דונלד טראמפ הוא אינו יכול להרשות לעצמו להנמיך דציבלים ולהעמיד פנים פרגמטיות. טראמפ יוסיף לבנות חומה לאורך גבול מקסיקו, ויוסיף לאסור כניסתם של מוסלמים לארה"ב; וסנדרס יוסיף להכריז בכל משפט שני, ש"מהפכה" מתחוללת לנגד עינינו. הרטוריקה של שניהם תהיה בסופו של דבר בעוכריהם.

המפסיד הגדול של הבוקר הזה הוא מרקו רוביו, הסנאטור הרפובליקאי הצעיר מפלורידה, בחיר-לבו המשוער של שלדון אדלסון (עיתון בבעלותו בלאס וגאס הודיע בשבוע שעבר על תמיכתו ברוביו). רוביו קיבל מקום שלישי באייווה, ותואר מיד כבעל התנופה במרוץ, חלופת-הממסד לטראמפ. הוא יוצא מניו המפשייר מובס ומושפל, במקום החמישי.

בעייתו אינה עצם התבוסה, אלא נסיבותיה. הוא נקרע לגזרים בוויכוח הטלוויזיה האחרון בגלל נטייתו לחזור על עצמו באופן כמעט-רובוטי. הוא היה מיד ללעג ולשנינה. משגיאות פוליטיות אפשר להתאושש, אבל לעג נוטה לדבוק בבגדי הנלעג. לא הוגן, אבל מעניין ומשעשע.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny