ממגנים את עצמנו לדעת

מתחת לגדר. "אנחנו צריכים להגן על הווילה מפני חיות הטרף", אמר השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעת סיור באחד מקטעי הגבול עם ירדן שם מוקמת בימים אלה גדר ביטחון לאורך 30 ק"מ. "וילה בג'ונגל" תמיד היה תיאור רומנטי משהו של המציאות הישראלית במזרח התיכון, בטח כשמדברים על התעשייה המרשימה, החקלאות, היזמות והדמוקרטיה, אל מול איים של עוני, אלימות ודיקטטורה. מי שחתום על הביטוי הזה הוא בכלל אהוד ברק, מפקדו של נתניהו מימי הסיירת ומי שכונה על ידי יריביו במפלגה "תואם ביבי". אלא שברק, בתבונתו הקרה והפלסטית משהו, השכיל להבין את מה שנתניהו מסרב להבין או עושה את עצמו לא מבין: כשהווילה בג'ונגל לא רק מנקרת עיניים אלא גם מפקיעה אדמות, מטילה סגרים ומחסומים וצועדת בצעדי ענק לעבר דרום אפריקה של המאה הקודמת (והס מלהזכיר את המילה האסורה), "חיות הטרף" שעל הגדרות יתגברו ולא רק באמצעות מנהרות.

אולמרט צדק. ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט יחל לרצות ביום שני הקרוב את עונשו בכלא מעשיהו. אולמרט לעולם ייזכר, ובצדק, כראש הממשלה הראשון שנכנס לכלא, אבל הוא צריך להיזכר גם כמי שטבע את הביטוי "לא נמגן את עצמנו לדעת". מול גישתו המתגוננת של נתניהו, המתבצרת סביב גדרות, התנחלויות ופחדנות צבאית ומדינית, אולמרט היה נץ צבאי ויונה מדינית. השאיפה להיפרדות מהפלסטינים בתוך נכונות לחזרה כמעט מלאה אל קווי 67' היא שאפשרה לו לתקוף בעוצמה בעזה, לבנון וגם (לפי מקורות זרים) בסוריה. כעומק ההתבצרות של נתניהו, כך גודל החולשה של ישראל. עוד שכבת בטון, עוד קילומטרים של גדרות, עוד כיפת ברזל ועוד שרביט קסמים. ואין שום קסם בעולם שיעצור ילדה בת 13 עם סכין מטבח בידה, מול וילה בג'ונגל וסביבה גדר.

רק גשם. "חברי הכנסת של בל"ד לא עמדו דקת דומייה לזכר המחבלים, אלא קראו את 'סורת אל פאתחה' מהקוראן, שנקראת בכל כינוס פלסטיני", ניסו להסביר השבוע כמה אנשי שמאל את המופע המביש בסוכת האבלים. עכשיו אפשר להירגע, זה רק גשם מה שהרגשתם על הראש ואין לזה שום קשר ליונה שעל העץ.

ברני המחובר. ברני סנדרס, שניצח השבוע בניו המפשייר במסגרת הבחירות המקדימות לראשות המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, הוצג לאחרונה בישראל כמי שנושא את דגל המלחמה ב"מחוברים" - קבוצות כוח ואינטרס כמו בעלי הון מצד חד ואיגודי עובדים מצד אחר. אלא שסנדרס, מה לעשות, הוא תומך נלהב וגאה באיגודי עובדים זה כמה עשורים. הוא לא היסס להפגין לצד האיגודים בזרועות שלובות, לתמוך בהתאגדויות אקטיביות, בשיפור תנאי השכר ובהקמה של קואופרטיבים. סנדרס זוכה אפילו לתרומות מצד איגודי העובדים - דבר שבישראל היה גורר ודאי מאמרים חוצבי להבות מפי אלה שמציירים היום את סנדרס על פי האג'נדה שנוחה להם. למעשה, בניגוד לכוהנים של תזת "המחוברים", סנדרס מאמין שאיגודי העובדים הם חלק מהפתרון ולא הבעיה. "הסביבה העוינת לאיגודי עובדים מיטיביה עם שורת הרווח של תאגידי הענק, עם המנכ"לים ועם בעלי המניות, לא עם העובד הממוצע", הוא אמר בעבר. מילים כדורבנות.

שרה תעסוקה. מעון ראש הממשלה בירושלים הוא לא עוד בית פרטי. הוא מקום עבודה לכל דבר, שמתקיימים בו מפגשים דיפלומטיים וביטחוניים, לעתים רגישים ביותר. ראש הממשלה לא רק ישן ואוכל במקום הזה, אלא גם עובד בו. לכן את המילים החריפות שהשמיעו השבוע שופטי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נגד ההתעללות התעסוקתית שעבר במעון אב הבית לשעבר, מני נפתלי, יש להפנות גם ואולי בעיקר אל רה"מ בנימין נתניהו המשמש גם כשר הכלכלה האמון על התעסוקה בישראל - ולא רק אל רעייתו. מי שבכל זאת חושב שיש כאן עניין פרטי של גברת פרטית, שתתכבד הגברת לשלם את הקנס מכיסה ואולי גם את כל תקציב המזון, השתייה, היין וגלידת הפיסטוק שאין בלתה. בתיאבון.