איפה האבא האחראי?

הבעיה העיקרית בהעברת שרביט הניהול לשלטון המקומי היא המריבות הפנימיות שם

שר האוצר משה כחלון / צילום: אוריה תדמור
שר האוצר משה כחלון / צילום: אוריה תדמור

זה שהשלטון המרכזי בישראל מתקשה לתפקד ולמשול, ודאי בסוגיה מורכבת כמו נדל"ן, זה כבר ידוע. אפילו "ארגז הכלים" המרשים שנטל לעצמו שר האוצר משה כחלון בתחילת הקדנציה כדי לטפל בסוגיות הדיור לא כלל את סמכויות משרד התחבורה, המשפטים, הפנים ולא מעט כלי עבודה נוספים שמיום ליום מתברר עד כמה הם קריטיים לניהול, תכנון, סנכרון ובעיקר שחרור חסמים שיאפשרו לשוק לתפקד.

לכן, יותר מפעם אחת כבר כתבנו שהעינייים נשואות בצדק רב לשלטון המקומי. אל ראשי הערים. בגלל הרציפות השלטונית (מישהו יכול לחלום על שר שמאייש תפקיד במשך חמש שנים ברציפות?), בגלל הקשר לתושבים, בגלל הכרת השטח, ובגלל העובדה הפשוטה שאם לא יהיה טוב לתושבים - הם לא יתנו להם קרדיט לעוד חמש שנים (בשלטון המקומי הבחירה הרבה פחות סקטוריאלית ומפלגתית).

ובכל זאת, גם שם משהו חורק. לא בהכרח בשל מחסור בכוח ובסמכויות מהממשלה, אלא בגלל שאין באמת סיכוי לראות ולתכלל את הכל מגובה הדשא. ודאי לא כשיש על המגרש כל כך הרבה שחקנים (257 רשויות, 76 עיריות). ולא, השחיתות המבהילה ברשויות המקומיות היא רק בעיה משנית, גם אחרי שבוע שבו המשטרה ממליצה על הגשת כתב אישום נגד ארבעה ראשי ערים (אשקלון, רמת גן, חצור הגלילית וזכרון יעקב).

הבעיה העיקרית בהעברת שרביט הניהול לשלטון המקומי היא שעסוקים שם יותר ויותר במריבות אחד עם השני. הוויכוח שניטש בשנה האחרונה בין עניים לעשירים בנוגע לתקצוב דיפרנציאלי הוא רק דוגמה.

שימו לב למה שקורה בחודשים האחרונים בלב אזור הביקוש. עיריית בת ים הגישה ערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה נגד התוכניות להקמת מרכזי מסחר ועסקים שמקדמות הערים ראשל"צ, חולון ות"א (המקדמות תוכניות ל-10 מיליון מ"ר!) - אז הן בתגובה הגישו ערר נגד תוכניות ההתחדשות העירונית (פינוי ובינוי) של בת ים. למה? ככה. הכנסת לנו, נכניס לך בחזרה. ברקע נמצאת גם ועדת הגבולות של משרד הפנים, והבג"ץ שהגישה עיריית בת ים הדורשת חלוקת הכנסות מאוזנת יותר בגוש דן (מה שבינתיים הוליד דיבורים על איחוד בת ים ות"א, ולאחרונה גם שליפה חדשה: איחוד בת ים, חולון וראשל"צ - תוכניות שנראות בעיקר כמו דרך למשוך זמן, ולפי שעה הן שום דבר חוץ מסיסמה יפה).

אז אולי חשבנו שכוח לערים יוכל לפתור את מרבית הבעיות, אבל כבר ברור שזה לא יילך בלי שלטון מרכזי שמביט על התמונה כולה. הפרד ומשול לא עבד, אז הגיע הזמן לאחד ולמשול - ובעיקר להגדיר כללים ומסגרות לתכנון וניהול הערים (ברור למשל שלא צריך בגוש דן יותר ממיליון מ"ר חדשים לתעסוקה בשנים הקרובות, ומישהו חייב לקבוע מי קודם למי).

כמה חבל שמתחילת העשור כבר התחלפו פה שבעה שרי פנים, ושגם השר הנוכחי (אריה דרעי) לא עסוק בתיקון ושדרוג הערים, אלא בחשיפת בית הקיץ במושב ספסופה.