תקשורת שופטת, לא חוקרת

אנשים חפים מפשע נכנסים לכלא לא רק בגלל שפיטה מוטעית, אלא גם בגלל תקשורת חסרת אחריות

אני לא הולך לומר ש"פעם זה היה אחרת" בתחום התחקירים. אלא שכיום הגבולות התרחבו והתארכו מאוד. בעבר לא היו כמעט פרסומים ותחקירים על נושאים מיניים, בין בהסכמה ובין שלא. זה היה עניין שלא נגעו בו. העובדה שכיום עוסקים בכך היא נכונה יותר, במיוחד כשמדובר באנשי ציבור. עבירות מין אינן טאבו, ואם דמות ציבורית עברה על החוק, ראוי שתהיה שקיפות גם בסוגיה זו.

עדויות שמיעה כהוכחות

הבעיה היא הרחבת היריעה שההגדרה "תחקיר" באה לכסות. כיום זו לעתים כסות למעשה שפיטה. ראינו סרט על רומן זדורוב שכונה "תחקיר". זאת, למרות שלא הובאה בסרט ולו ראיה חדשה אחת, בוודאי לא משמעותית, לא כזאת שאפשר לשקול אותה כנגד כל שאר הראיות שהוכחו בבית המשפט.

זה לא הפריע ליוצרי הסרט להוציא "פסק דין": זדורוב ראוי אם לא לזיכוי, אז לפחות למשפט חוזר או דיון נוסף או משהו שיאפשר ליוצרים לטעון שעמלם לא היה לשווא. וזה עובד. הציבור רואה ומשתכנע, כי אין לו את הכלים להבחין בין ראיה מוכחת לבין עדויות שמיעה בלתי קבילות המשמשות בסיס ל"תחקירים" רבים. 

תחקירים ללא ראיות

כן, זה בדיוק מה שאני אומר. וזה נעשה הרבה פעמים. עניין זדורוב הוא דוגמה אחת מיני רבות. היה גם מקרה סרן ר' שהורשע באולפנה של אילנה דיין, ולאחר מכן נמצא שהיה חף מכל פשע. ויש את עניין רחבעם זאבי, שגם ב"תחקיר" עליו לא נמצא כמעט דבר שלא פורסם בעבר.

אני מסכים שלא הייתה הצדקה ל"מורשת" גנדי. אבל גם אין הצדקה, ולמעשה זה עומד בניגוד לחוק, לשפוט אדם שאינו מסוגל להגן על עצמו - ללא קשר למה שעשה או לא עשה.

חשוב שהציבור יפנים: אנשים חפים מפשע נכנסים לבתי הכלא לא רק בגלל שפיטה מוטעית, אלא גם בגלל העיתונות השופטת-חוקרת. ופעמים רבות, בתי המשפט כולאים חפים מפשע בהשפעת פרסומים בלתי אחראיים של תחקירים ו"גילויים" סנסציוניים. וכשם שהתקשורת אחראית לכליאה של חפים מפשע - היא גם אחראית לפעמים לשחרור פושעים שיוצאים מהכלא למרות אשמתם.

אין ספק כי תחקירים רבים בעבר סייעו מאוד במאבק נגד השחיתות. זה קורה כאשר התחקיר מטפל במקרים שלא נודעו ולא טופלו. הבעיה מתחילה כשמתחילים לקבוע פסקי דין, ואז גורמים לאובדן האמון במערכת המשפטית - ללא בסיס עובדתי של ממש.

 

מי יפקח על התקשורת?

התקשורת מרבה לדרוש פיקוח על מוסדות ציבור שונים: מי יפקח על הפרקליטים? על השופטים? על המשטרה? על כמעט כל דבר ציבורי. חוץ מדבר אחד: מי יפקח על התקשורת? את השאלה הזו לא תמצאו בתקשורת, ובהיעדר פיקוח ציבורי, היא מדרדרת ומידרדרת.