החדרים הריקים של פריז

מה מתכננת פריז ל-7 כיכרות ותיקות, ומדוע זה לא מספיק?

כיכר דום בפריז / צילום: מירב מורן
כיכר דום בפריז / צילום: מירב מורן

אם לא מזמינים מראש, כמעט בלתי אפשרי למצוא חדר פנוי במלון בפריז. מצב לא מפתיע אם מביאים בחשבון שבכל חודש מגיעים 2.5 מיליון תיירים ויותר (31 מיליון בשנה) לעיר שבה יש מיליון תושבים על 100 קמ"ר בלבד.

אלא שבפריז יש הרבה חדרים ריקים, הם פזורים בחוצותיה - הכיכרות. בייחוד אלה שבחזית מבני הציבור - מבניין הבורסה ועד פתח מבני האופרה והסורבון המפוארים, והמרחבים שבין הארמונות לשעבר שהיום הם מוזיאונים.

ככל שהשקיעה בגנים הציבוריים שלה, בעיצוב מוקפד של ריהוט רחוב - כל ספסל, מעקה, פח פסולת ופנס רחוב אומרים שירה, הכיכרות של פריז הן ריקנות עירונית ניכרת ואפילו מכוערת בשיממונה.

הסיבה היא שהן רחבות מאוד, ואין בהן כלום, אין כיסא לשבת, לא כל שכן בריכת נוי לבהות בה או פיסת דשא לפיקניק ביום בהיר. הכיכרות משמשות כמעבר להולכי רגל במקרה הטוב, ולעגינת אוטובוסים של תיירים במקרה הרע, ומזכירות בתפקודן את האזור הרע של כיכר רבין (המערבי) ואת גורלה של כיכר הבימה בתל-אביב, שאלמלא ה"בור" שנכרה במרכזה שתוכנן כערוגת פרחים, נהפך, ויש אומרים במקרה, למוקד משיכה עירוני.

תאורה מתחלפת בגני לוקסמבורג

בימים אלה משפצת פריז 7 כיכרות ותיקות (בהן הרפובליקה, הבסטיליה ומדליין). ההליך גדול ויקר מאוד, ותכליתו המוצהרת היא להוריד את נפח כלי רכב הממונעים ולפנות בשטחן הרבה יותר מקום להולכי רגל ולתחבורה קלה. השינוי המתוכנן לא יגרום לכיכרות אלה לתפקד כשטחי ציבור טובים, רק יחליף תנועה עוברת מסוג אחד (מכוניות), בתנועה עוברת מסוג אחר (הולכים ורוכבים).

כדי להחיות שטחי ציבור, יש לדאוג שיהיו בהם מניעים לפעילות. יש דרכים שונות לעשות זאת, אחת מהן היא פיזור כיסאות חופשיים שאפשר להזיז ממקום למקום. מהלך פשוט ואפשרי ליישום מיידי בכל כיכרות פריז, לא רק באלה שעוברות שיפוצים.

כיסאות כאלה כבר הונחו בהצלחה בגנים הציבוריים בפריז, אשר הם "חדרים ריקים" מסוג אחר. הם מתרוקנים, כי לפי הנהלים הקבועים היום סוגרים את שעריהם בשעות הערב עד למחרת בבוקר. התוצאה היא בזבוז שטח ציבורי, שעם תאורה מתאימה היה יכול לשמש תושבים ולמשוך תיירים גם בלילה (מה רע לשבת בגני לוקסמבורג ולהשקיף על הארמון והפסלים מוארים בתאורה מתחלפת, למשל?).

גרוע מכך - הגנים מוקפי חומות וגדרות והופכים למחסומי תנועה בין השכונות הגובלות, כי צריך להקיף אותם, ולפעמים ההקפה ארוכה ומייאשת. לו אני מחליטה בפריז, הייתי משאירה את הגנים פתוחים ומסירה את הגדרות ואת החומות שהופכות אותם ל"מתחמים", המנתקים את חלקי העיר במקום לחברם, גם בשעות היום.

פינת רחוב במקום כיכר

יש גם צד שני: פריז שוקקת פעילות עירונית המתרחשת ברחובות ובבתי הקפה שממוקמים בקרנותיהם. רשת הרחובות מסועפת, 10 צעדים פחות או יותר מפרידים בין הצטלבות להצטלבות של ארבעה, חמישה ולפעמים שישה רחובות. כשבכל קרן רחוב יש בית קפה, מסעדה או חנות, נוצרת מעצמה תנועה אינטסטבית ועירונית מאוד בחוצות. ואולי כשיש מספיק פינות רחוב מתפקדות וטובות, פוחת הצורך בכיכרות.