הדמוגרפיה בסין משחקת לטובתנו

ראש-הממשלה בנימין נתניהו וסגנית ראש-ממשלת סין, ליו יאנדונג, יצאו באחרונה בהודעה כי שתי המדינות מחויבות למשא-ומתן על הסכם אזור סחר חופשי, Free Trade Agreement. קשה לומר בוודאות עד כמה קרובה החתימה על הסכם כזה, אך ישנן כמה אינדיקציות חיוביות לכך שהדיונים אכן צוברים תאוצה.

בתחילת החודש, הודיע ראש-הממשלה הסיני כי המשא-ומתן והמגעים לקראת הקמת אזור סחר חופשי עם ישראל ועם GCC (מועצת המפרץ לשיתוף-פעולה), יימשכו. אמנם הפסימיסטים יטענו שהמו"מ עם ה-GCC החל כבר בשנת 2004, ולכן אין בכך ראיה שהסכם בין סין לישראל נראה באופק, אך נראה כי בשנה האחרונה משרד המסחר הסיני (MOFCOM) האיץ את קידומם של הסכמי סחר חופשי בעולם.

כך למשל, בשנת 2015 סין חתמה על הסכם סחר חופשי עם קוריאה-OFCOM התפתחויות משמעותיות במו"מ על הסכם ה-RCEP, הסכם אשר ייצור את אזור הסחר החופשי הגדול ביותר באסיה, שטח המכסה כמעט מחצית מאוכלוסיית העולם, וכמעט 30% מהמסחר בעולם.

נוסף לשיתופי-הפעולה הכלכליים טכנולוגיים בין שתי המדינות, הסכם סחר חופשי בין סין לישראל יקדם את הסחר ביניהן גם על-ידי פתרון בעיות קיימות, כמו יישום תקנות והסרת חסמי סחר הקיימים עבור יבוא ויצוא. ההסכם צפוי להכפיל את היקף הסחר בין המדינות לסכום של 16 מיליארד דולר, להגדיל את ההשקעות (סין משקיעה בישראל יותר ממה שישראל משקיעה בסין), ולהגדיל את התוצר בשתי המדינות.

האם זרימה חופשית זו היא בהכרח דבר חיובי לשתי המדינות? אמנם הדבר ייצור יעילות בתמחור מוצרים ושירותים, וממבט ראשון נראה כי סחורות ושירותים זולים הם טובים לצרכנים; אבל חשוב לזכור כי לסין יש יכולת ייצור חזקה בהרבה, ויתרון בעלויות הנמוכות, יתרונות אשר חברות ישראליות לא יוכלו להשיג. החשש הוא, שעלייה גדולה בכניסה של ענקיות סיניות לשוק הישראלי, עלולה להוביל לתלות-יתר בחברות סיניות, וליצור מציאות שבה עסקים מקומיים אינם מסוגלים להתחרות בה, ולכן, לא שורדים.

עם זאת, כמו שהשנים האחרונות כבר הוכיחו, ישנה סינרגיה מופלאה בין הדרישה הגוברת של סין למוצרים ולשירותים שישראל מצטיינת באספקתם. השוק הסיני נמצא בחיפוש מתמיד של איכות, ולישראל יש מוניטין חזק במוצרים בעלי ערך מוסף גבוה בעולם, ובמיוחד בקרב הצרכנים הסינים. חברות ישראליות יכולות לענות על הביקוש הסיני למוצרים ולשירותים מתקדמים, אשר הצרכנים הסיניים משתוקקים להם.

יש גם פן דמוגרפי לקשרים בין המדינות. אוכלוסיית סין הולכת ומתבגרת, ועל אף השינוי שחל ב"מדיניות הילד האחד" שהייתה נהוגה במדינה, יחלוף עוד זמן רב עד שהשינוי הזה ישפיע על המבנה הדמוגרפי בפועל. לכן, בשנים הקרובות הביקוש הגבוה למוצרים ולמכשור המשפרים את איכות החיים של האוכלוסייה ההולכת וגדלה של הקשישים, צפוי להימשך. הסכם סחר חופשי בין סין לישראל יסייע לחברות טכנולוגיה ישראליות רבות בתחום הבריאות ומדעי החיים, להגדיל את נתחן בשוק המוערך ב-500 מיליון לקוחות פוטנציאליים חדשים.

עם אוכלוסייה של קצת יותר מ-8 מיליון איש, השוק הישראלי הוא משק קטן בעל תלות רבה ביצוא. הרמת החסמים ליצוא לסין, תפתח שוק פוטנציאלי ענק לחברות הישראליות, ויכולה ליצור תמריץ עבורן לייצר ולייצא יותר. הגידול בייצור וביצוא יגרום בתורו לביקוש גובר לידיים עובדות וליצירת מקומות עבודה נוספים בשוק המקומי.

הסכם אזור סחר חופשי עשוי להניב תועלת הדדית לשתי המדינות, ולחזק את שיתוף-הפעולה והסחר בין המדינות, כמו גם את יכולת היצוא הכולל והתחרותיות של שתי הכלכלות. עם זאת, השאלה אם בסופו של דבר, היתרונות של ההסכם יגברו על הסיכונים הטמונים בו, תלויה בתנאים הספציפיים של ההסכם אשר יושגו אחרי, כך צפוי, תהליך משא-ומתן ארוך במיוחד.

הכותבת היא עורכת-דין ב"דסק הסיני" של משרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'