שובו של הקרפ: אפילו הצרפתים לא חשבו על זה

מדי פעם, כל שבועיים בערך, רוגשת וגועשת הסצנה הקולינרית התל-אביבית סביב איזה באזזז חדש. פה בית דים סאם שרב עם עצמו והתפצל, כאן עוד מרקיית ראמן שהצליחה להמציא את המרק היפני מחדש, ושם פיצה שאף נפוליטני לא היה חולם לפגוש בסמטה אפלה. לפעמים זה מוצדק, ובדרך כלל, אתם כבר מנחשים, מופרך מיסודו. את רוב הסטוצים האלה אפשר לנחש ולפסול מבלי לקום מהכורסה שלך בסלון, בעודך נרדם מול "משחקי השף" מעל מגש פיצה דומינו'ס.

אבל לפעמים, רק לפעמים, יש לך הרגשה שמשהו באמת קורה. משהו אחר. גם אז, כמובן, לא פעם מתבררת ההרגשה שלך כטעות ניווט שהתייחסה יותר מדי ברצינות לקהילת הפודי'ז חובבת הריגושים, המספרת לעצמה בכל שבוע מחדש שהפעם זה באמת זה.

ובכן, בשבועות האחרונים מדברת קהילת האכלנים הבלתי נלאים, על מקום אחד באבן גבירול שמתעקש להגיש, השם ירחם, קרפים. כן-כן, אותם בלינצ'סים צרפתיים שכבר ניסו לעשות עלייה לארץ הקודש לא פעם ולא פעמיים. השמועה טוענת בתוקף שהפעם זה הדבר האמיתי. לא סתם קרפ פריזאי, טעים ככל שיהיה, נוטף סוכר וקרם ערמונים. כלומר, יש גם כזה, לפחות עם סוכר. אבל הקרפ הברטוני המוגש באבן גבירול תחת השם המחייב קרפרי ברטון הוא קרפ אחר. לא קמח לבן אלא קמח כוסמת, מלח ומים. יעני, זה גם בריא. נגיד. וגם טבעוני. לפחות עד שמתחילים להעמיס עליו. לא סתם סוכר או מקסימום איזה שינקן או גאודה, אלא שלל תוספות יצירתיות, שלא לומר מופרכות, לפחות על הנייר. היי, קרפ עם פלמידה מעושנת כבר טעמתם? לא בטוח שהצרפתים היו מצליחים לחשוב על זה.

ובכן, באיחור אופנתי של כמה שבועות, נשברנו גם אנחנו ושמנו פעמינו אל המקום המדובר, משוכנעים שלא נצליח למצוא חניה, ושגם אם כן, ניתקל בתור אימתני מתפתל מהסוג שאנחנו מסרבים בתוקף לעמוד בשכמותו. אנחנו לא אוהבים תורים לאוכל. זה עושה לנו אסוציאציות.

ולכן, מה רבה הייתה תדהמתנו שלא רק שמצאנו חניה, גם לא היה תור. נו, טוב, אם אלוהי המזל איתנו, מי אנחנו שנסרב.

אשתי והילדים חיכו במכונית, ואני העמסתי. קרפ ברטון, אם עוד לא הבנתם, אינה מסעדה של ממש, אלא דוכן קרפים משודרג. קצת יותר גדול, כמה כיסאות בחוץ ואולי גם איזה דלפק ישיבה קטן, אבל עדיין, מסוג המקומות שמעודדים אותך לקחת וללכת. וזה בסדר גמור. זה בדיוק מה שעושים עם קרפ. גם בפריז וגם בתל-אביב.

הזמנו איפה קרפ עם פסטרמה ואמנטל לטובת הנוער סרבן החידושים, קרפ עם סוכר לקינוח ושני קרפים יצירתיים. מה זה יצירתיים, חבל על הזמן.

הראשון, ההוא עם הפלמידה המעושנת כמובן, כלל גם, חוץ מהדג המלוח, קרם פרש, בצל ירוק, כוסברה, צלפים, לימון, שום ורוקט. ואם זה לא מספיק, הציעה עלמת החן מאחורי הפלטה העגולה הלוהטת לפתוח עליו גם ביצה. מי אנחנו שנתנגד לעוד קצת כולסטרול. טעמנו ונשארנו המומים. לא זו בלבד שכל הכבודה המטורללת הזאת הסתדרה עם עצמה היטב, זה היה פשוט מופלא. אין מילה אחרת. קרפ עמוס, מתפקע כמעט, מלא בטעם, יצירתי במידה ובעיקר טעים בטירוף.

גם הקרפ השני שבחרנו, שכלל גבינת צ'דר מעושנת, גבינת אמנטל, תפוחי אדמה, מה שנשמע על פניו הזוי לגמרי, כלומר תוספת פחמימה לפחמימה, שום, חריף, זיתים ורוקט, היה מצוין ומפתיע.

ואם זה לא מספיק, גם הקרפים השגרתיים, זה עם החמאה וסוכר, הלוא הוא ה-Sucre Beurre הצרפתי הקלאסי, וגם זה המשעמם לכאורה עם האמנטל והפסטרמה, היו נהדרים לא פחות. את כל הכבודה הזו ליווינו, זאת אומרת, צמד המבוגרים שבחבורה, בבקבוק גדול (750 מ"ל) של סיידר אלכוהולי מתקתק מצרפת, שהיווה לא רק ליווי הולם לכל החגיגה הצרפתו/תל-אביבית הזו אלא גם תענוג בפני עצמו. אני רציתי דווקא את הסיידר היבש, כמובן, אבל הקופאית האסרטיבית התעקשה שהמתוק טעים יותר. כשסירבתי להאמין, פתחה בלי להתבלבל בקבוק כזה, חילקה לכל העובדים ולי מנה יפה ושכנעה אותי לחלוטין. שאפו.

קרפרי ברטון היא לא רק תוספת מבורכת לנוף האוכל המהיר של תל-אביב, אלא גם יופי של מקום בפני עצמו, שמוכיח שלפעמים צריך לא רק להתעקש (כן, קרפים!) אלא להאמין לבאזזז. מתברר שלפעמים הוא נכון. הרווח כולו שלנו.

כדאי להכיר

הרוקט, הלוא הוא בן החרדל המצוי, צמח תבלין שהפך נפוץ למדי בישראל. כל-כך נפוץ עד שקשה להיות משוכנע שכולם באמת יודעים מה עושים איתו. ובכן, מעבר לסגולותיו הרפואיות - נוגד חמצון, וכיו"ב מעלות טובות, וכמובן, תרומתו הידועה לאיכותו המשופרת של כל סלט שהחבר הנ"ל ישתתף בו, נסו פעם לשים אותו על פיצה תוצרת בית, אחרי האפייה כמובן, או על קרפצ'יו בקר עם חומץ בלסמי מצומצם. וזו רק ההתחלה.

קרפרי ברטון

פרטים: אבן גבירול 52, תל-אביב. טל' 03-6358221. ב'-ה' 16:00-00:00, ו, 10:00-17:00, שבת 17:00-00:00.

מחירים: קרפ חמאה וסוכר - 20 שקל, קרפ פסטרמה ואמנטל - 32 שקל, קרפ פלמידה - 32 שקל, קרפ צ'דר מעושנת - 34 שקל, סיידר - 45 שקל

השורה התחתונה

מצוין ושווה כל אגורה