הצמידו מטען חבלה לרכבך? ייתכן שתקבל פיצוי מביטוח לאומי

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 ("החוק"), מגדיר תאונת עבודה כך: "תאונה שאירעה (במבוטח) תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח-ידו".

סעיף 80 לחוק מונה מקרים נוספים, אשר בהתקיימות רכיבים מסוימים חזקה שמדובר בתאונת עבודה, אף אם אינה עונה להגדרה שבסעיף 79.

לדוגמה, סעיף 80(1) לחוק קובע כך: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

בנקודה זו נציין כי בתי המשפט מפרשים באופן גמיש ודינמי את המונחים "תוך כדי נסיעתו" ו"עקב נסיעתו", באופן כזה שמטרתו של הפירוש היא להגשים את תכלית החוק ואת רצונו של המחוקק לרבות האפשרות של בתי המשפט לתת מענה הולם לשורה ארוכה של אירועים תאונתיים שבהם נפגעים עובדים.

במרוצת השנים היתוו בתי המשפט כללים מנחים וקבעו מבחנים והגדרות שונות כדי לספק כלים לבחינה משפטית, האם האירוע שהתרחש בכל מקרה ומקרה עולה כדי תאונת עבודה או לא. הפסיקה קבעה כי תאונת עבודה בהקשר של סעיף 80(1) לחוק היא תאונה הקשורה בקשר סיבתי עם סיכון הדרך ועם זמן הדרך. כלומר, תאונה שאירעה לפי סעיף 80(1) לחוק היא כזו אשר התרחשה עת המבוטח בדרכו לעבודה - כהולך רגל או כנוסע בכלי רכב - והתאונה היא מאלה שרגילים לראות כתאונת דרכים. הגדרה זו אף הורחבה, ונקבע כי אירוע שלא הוכר בעבר כתאונת עבודה יכול שייחשב ככזה בימינו, בהתייחס לשינוי הזמנים והנסיבות.

נבהיר כי אף על-פי שנקבעו כללים גמישים לפירוש סעיף 80(1), נמנעו בתי הדין לעבודה במשך השנים מלהכיר בתאונות שאירעו, שעה שהעובד בדרכו לעבודה, כתאונות עבודה. כמו כן, בתי הדין לעבודה הגדירו את המונח "סיכוני דרך" כסיכון פתאומי ושאינו צפוי.

האם כאשר אדם נוהג ברכבו בדרכו לעבודה, ובמהלכה נפגע על רקע פלילי כתוצאה ממטען חבלה שהוצמד לרכבו מחמת "טעות בזיהוי" מדובר באירוע תאונתי שעונה להגדרה תאונת עבודה? ג' עסק בעבודות שיפוצים, ולשם כך שכר מחסן ציוד שבו החזיק כלי עבודה וחומרים שונים ששימשו אותו לעבודות שביצע. בתקופה מסוימת עבד קבלן שיפוצים נוסף (להלן: מ') באותו איזור שעבד בו ג'. מ' החזיק ברכב דומה לזה שהחזיק ג'. אותו מ' היה מסוכסך כספית עם לקוחותיו, והסכסוך החריף עד כדי מצב שבו הוצתו כמה כלי רכב סמוך לביתו.

בתאריך מסוים, בשעות הבוקר המוקדמות, הוצמד מטען חבלה לרכבו של ג'. ההערכה היא כי מטען החבלה היה מיועד לרכבו של מ', ואולם עקב "טעות בזיהוי" הוצמד לרכבו של ג'. נבהיר כי בשום שלב לא הייתה מחלוקת על כך שהמטען לא הוצמד לרכבו של ג' עקב סכסוך אישי שלו. לאחר כמה שעות תכנן ג' לצאת לעבודה, ולפני שעשה כן קיבל טלפון מחבר שביקש את עזרתו, שיסייע לו בתיקון תקלה ברכבו. מיד לאחר ש-ג' יצא עם רכבו לכיוון חברו, התפוצץ המטען. כתוצאה מכך, ג' נפגע קשה ואיבד את כשירותו לעבוד במשך תקופה ארוכה מאוד.

עקב האירוע הגיש ג' תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בהתאם לחוק, וזאת בגין תאונה שאירעה בדרכו לעבודה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של ג', בנימוק שהאחרון היה בדרכו לחבר ולא בדרכו לעבודה - ועל כן אין להתייחס לאירוע שהתרחש כתאונת עבודה. בעקבות כך הגיש ג' תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת. בתביעתו טען כי נפגע לאחר שהיה בדרכו למחסן כלי העבודה שלו, כדי להעביר כלי עבודה לשותפו אשר מצוי באתר עבודה סמוך, לפני שתכנן לצאת לכיוון חברו, ולפיכך היה בדרכו לעבודה.

בית הדין האזורי דחה את תביעתו, וקבע כי אין לראות באירוע תאונת עבודה הואיל ו-ג' התכוון לצאת לעבודה באותו הבוקר שבו נפגע אך הוא עדיין לא החל במימוש כוונה זו לפני האירוע. בית הדין האזורי הוסיף כי לו היה האירוע מתרחש עת היה ג' בדרכו לעבודה, אזי ראוי היה להכיר באירוע כתאונת עבודה, מאחר שהמטען לא הוצמד לרכבו בשל יריבות אישית שלו.

ג' לא השלים עם פסיקת בית הדין האזורי לעבודה, והגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. ערעורו של ג' נדחה. בערעור נקבע, כי האירוע שבו נפגע ג' אינו עונה להגדרת תאונת עבודה על-פי החוק, הואיל והאירוע אינו קשור בקשר סיבתי עם סיכוני הדרך. נציין כי בית הדין הארצי אף קבע כי בעת האירוע ג' אכן היה בדרכו לעבודה. פסיקה זו נתמכה בפסיקה קודמת של בית הדין הארצי, שבה הוכרע שאין להכיר באירוע חבלני אשר כוון באופן קונקרטי כלפי העובד כתאונת עבודה - הגם שמדובר בטעות בזיהוי.

כפועל יוצא מכך, ג' הגיש עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ), וביקש את התערבותו לשם מניעת עיוות דין ועשיית צדק. אף על-פי שבית המשפט העליון אינו נוהג להתערב בפסיקות של בית הדין הארצי לעבודה, הודגש כי מדובר במקרה חריג, אשר מעלה שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב וראוי שבית המשפט העליון יתערב במקרה דנן. וכדברי בית המשפט העליון: "העתירה שלפנינו היא נדבך נוסף בשרטוט גבולות ההכרה בתאונות המתרחשות שלא במהלך הרגיל של העבודה כתאונת עבודה, שבשל חשיבותה מצדיקה דיון בעתירה לגופה".

מבחן התוצאה האובייקטיבי

פסק הדין של בית המשפט העליון ניתן ממש בימים אלה ובו נקבע, בין היתר, כי ההכרה בפסיקה במקרים שבהם פגיעה על רקע פלילי תוכר כתאונת עבודה אינה חד-משמעית וישנן פסיקות סותרות בנושא. כפי שתואר, על האירוע להיות כזה הנובע מסיכון דרך, אשר מתאפיין בפתאומיות ובחוסר יכולת לצפות אותו.

בית המשפט העליון מהרהר ובוחן האם העובדה שמדובר בטעות בזיהוי פוגעת במרכיב הפתאומיות הנדרש לצורך ביסוס האירוע כסיכון דרך. כמו-כן עולה שאלה נוספת, האם תקיפה פלילית מחמת "טעות בזיהוי" דומה לתקיפה אקראית או שמא היא דומה לתקיפה מכוונת. בג"ץ קבע כי יש לבחון את מבחן התוצאה האובייקטיבי, ולא את מבחן הכוונה של הפוגע ולפיכך ראוי להרחיב את המונח "סיכון בדרך" גם למקרים של טעות בזיהוי.

בית המשפט העליון מדגיש כי קביעה זו עולה בקנה אחד עם הדין, באמצעות פרשנות תכליתית לחוק, אשר הינו חוק סוציאלי שנועד להעניק ביטחון לאזרחי המדינה בכלל ולעובדים בפרט, וככל שיש ספק בעניין הפרשנות, יש לפרשו לטובת המבוטח. כל זאת בכפוף לגבולות הסבירות ונקיטת זהירות יתר בכל הנוגע להשלכות הרוחב שבפרשנות המרחיבה ובהתייחס לשמירה על המסגרת התקציבית של המוסד לביטוח לאומי.

במקרה דנן, ג' לא היה צד לסכסוך כזה או אחר, וברור לכל כי לא צפה אירוע פתאומי שכזה. כפועל יוצא לאמור, לא הייתה לו שליטה על הסיכון שנוצר, ולא היה באפשרותו למונעו או להקטין את נזקו. יש להביא בחשבון שסיכון מסוג זה (טעות בזיהוי וניסיון לפגוע בגופו של אדם) יכול להתממש כלפי כל עובד עת הוא בדרכו לעבודה.

מכל האמור לעיל, בית המשפט העליון קבע כי יש לראות את המקרה שבו התרחשה פגיעה על רקע פלילי עקב "טעות בזיהוי" ככזה העונה על המאפיינים של המונח סיכון דרך. בהשלמה לכך פסק בית המשפט העליון כי יש לבטל את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה והורה להכיר באירוע שבו נפגע ג' כאירוע המהווה תאונת עבודה בהתאם לסעיף 80(1) לחוק.

בהערת אגב נעיר כי בית המשפט העליון דחה בתחילת השנה את תביעתו של ג' להכיר באירוע שבו נפגע כתאונת דרכים אשר חוסה תחת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, הואיל והאירוע נעשה במתכוון, כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם שניזוק, והנזק נגרם על-ידי המעשה עצמו ולא על-ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.