המחיר שמשלמים תושבי חיפה

שיעור הנכים סביב מפרץ חיפה מצביע על שיעור תחלואה גבוה יותר באזור המוכה

תחנת כח חיפה/ צילום: יוסי וייס
תחנת כח חיפה/ צילום: יוסי וייס

לא לכולם קל להודות בזה, אבל אחד המאפיינים המרכזיים של הפערים החברתיים שהשתרשו במדינת ישראל לאורך השנים הוא ההלימה בין מוצא וסביבה לבין השכלה והכנסה. הפער העצום בין המרכז לפריפריה רק הולך ומתרחב במגוון תחומים, וככל שפוחתת השקעת המדינה בחינוך, בבריאות וברווחה - כך הולכים ומתרחבים הפערים בין אלו שיכולים להשלים את החסר במשאביהם הפרטיים לבין אלו שלא.

קיראו עוד ב"גלובס"


ההשפעה של פערים אלה אדירה והיא מורגשת מאוד באיכות החיים, תוחלת החיים, תחלואה ובריאות הציבור בכלל. כשהפערים כבר נפערים, מאוד קשה למדינת הרווחה, (ככל שעדיין קיימים בישראל מאפיינים כאלה) לצמצמם ולהתחרות במערכות הפרטיות. כך יוצא שהמערכות הציבוריות מקבלות מעט עבור רבים, בעוד שהמערכות הפרטיות מגייסות משאבים רבים עבור מעטים - עיוות פנימי שרק הולך ומחריף עם טשטוש הגבולות בין המערכת הפרטית לציבורית.

המרכיב הסביבתי הוא ללא ספק אחד הגורמים המרכזיים לפער החברתי המתרחב. הוא יוצר תקרת זכוכית חדשה למעוטי יכולת ומהווה אתגר לאומי גם במישור של צדק חלוקתי וסוציאלי. אם נתבונן, למשל, בנעשה במפרץ חיפה, ניחשף לנתונים המדגימים את התלות הזו שבין חברה לסביבה.

למרות שחיפה היא המטרופולין השלישית בגודלה בישראל ונציגה לא קטנה כלל של מעמד הביניים, נוכל לומר בוודאות גבוהה כי במשך עשרות בשנים חיפה הייתה פריפריה עירונית ופוליטית. אחרת, כיצד ניתן להסביר את נתוני הביטוח הלאומי שפורסמו לא מכבר וחשפו כי היקף וריכוז המפגעים הסביבתיים במפרץ חיפה גבוהים לאין שיעור מכל מטרופולין אחרת בישראל?

בחינת הנתונים מצביעה על שיעור גבוה יותר של מקבלי קצבאות נכות באזור חיפה בקרב ילדים ובקרב מבוגרים בגיל העבודה. ההשוואה נערכה בין קבוצות אוכלוסייה אלו בנפות חיפה, תל אביב וירושלים לגבי מקבלי קצבאות ילד נכה ונכות כללית בהן. נתונים אלה עלולים להצביע על שיעור תחלואה גבוה יותר באזור המוכה של מפרץ חיפה.

כך למשל, היחס בין מקבלי קצבת ילד נכה לכלל הילדים (גילאי 0-19) בנפת חיפה גבוה מת"א וגבוה בהרבה מירושלים - 1 מכל 59 ילדים בנפת חיפה, בעוד שבת"א היחס הוא 1:66 ובירושלים 1:76. היחס בין מקבלי קצבת נכות לסך התושבים בגיל העבודה (20-64) גם הוא מצביע על שונות מדאיגה: 1:15 בחיפה לעומת 1:19 בתל אביב ו-1:22 בירושלים.

אין בנתונים הללו די לקבוע ממצאים סופיים על חומרת הבעיה הסביבתית במפרץ חיפה. אבל הסתכלות על מפגעים סביבתיים בהקשר חברתי רחב וראיית המאבק הסביבתי כחלק בלתי נפרד מהמערכה לצדק חברתי וחלוקתי היא תנאי ליצירת חברה טובה יותר. ריכוז מאמצים לניקוי מפרץ חיפה, אם אכן ייעשה - הוא דבר מבורך, וזהו תפקידה של ממשלה. ההשקעה הלאומית הגדולה בשיקום מפרץ חיפה אינה רק החלטה על סדרי עדיפויות - היא בראש ובראשונה מרכיב בצמצום הפערים החברתיים ובתיקון עוול היסטורי כלפי הפריפריה.

לבנת פורן היא מנכ"לית המרכז למימוש זכויות רפואיות