ממי הרצוג מפחד?

דברי ברק נגד נתניהו: הרצוג חושש משובו של ברק אל ראשות המחנה הציוני?

יצחק הרצוג / צילום: אלון רון
יצחק הרצוג / צילום: אלון רון

באיזה עניין הרגיש יצחק הרצוג דחף וצורך לתקוף את אהוד ברק על שזה מתח ביקורת על ראש הממשלה בנימין נתניהו? "נו באמת, הוא יושב בבוסטון ומחלק ציונים", אמר הרצוג בגלי צה"ל אתמול (א'). הוא זה ברק, כמובן. הוסיף הרצוג ואמר: " חבר'ה, אתם רוקדים לכל תוף טם טם של מישהו שלפתע פתאום מבליח באמירה דרמטית כזו או אחרת... זו לא המציאות". כלומר, אם לתרגם ללשון העם, הרצוג סבור שברק מדבר שטויות.

גופו של ברק

להזכירכם שהנושא הוא הסיוע הביטחוני של ארה"ב לישראל, עניין חשוב מאין כמותו. ברק האשים: "נתניהו נכנס ברגל גסה לקונגרס ולפוליטיקה (האמריקאית), ובכך שיבש את ההזדמנות שהיה אפשר להשיג... כושר הקנייה (של ישראל) יירד ב-20% בכל שנה". אלה דברים קשים, שראוי להתייחס אל גופם, ולא אל גופו של אומרם.

שלי יחימוביץ', האופוזיציונרית האמיתית

הנה מה שאמרה על כך היו"ר הקודמת של מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ': "נאום נתניהו בקונגרס עלה למדינת ישראל שבעה מיליארד דולר - כסף שמערכת הביטחון בנתה עליו ונערכה על בסיסו, ונמוג כעשן בגלל התנהלותו הברוטלית של נתניהו כלפי הממשל האמריקאי". היא לא התייחסה אל ברק, אלא אל נתניהו - כפי שראש האופוזיציה אמור לעשות. והיא לא סתם זרקה סיסמאות על "תופי טם טם", אלא הביאה נתונים להוכחת טיעוניה.

יחימוביץ', ראש האופוזיציה לשעבר, דיברה כמו ראש אופוזיציה, בה בשעה שראש האופוזיציה הנוכחי דיבר כמו... נתניהו. הרצוג מאשים תמיד את נתניהו, ובצדק, כי הוא דואג יותר מכל להישרדותו. גם ההתייחסות של הרצוג אל ברק נבעה מחשש מפני שובו אל ראשות העבודה (המחנה הציוני). זה לא חשש בלתי-רציונלי, אבל אסור שהפחד מברק יהפוך את הרצוג מאופוזיציונר לסניגור של ראש הממשלה - במיוחד כאשר אין לכך הצדקה.

חזרה לאדלסון

כיום אין כבר ספק שהנאום של נתניהו בקונגרס היה מזיק ומיותר. ואני מצטער להטריח שוב את קוראיי, אבל זה מחזיר אותי אל שלדון אדלסון. אני מאמין שהוא היה אדריכל המהלך הזה שנועד להכות את הנשיא אובמה לטובת המפלגה הרפובליקאית - שהיא מפלגתו של אדלסון. אבל אין לי הוכחות לכך, פרט לראיות נסיבתיות. לכן, אני חוזר שוב על ההצעה-תקווה, שמישהו מוסמך בודק את מכלול השפעתו של מיליארדר ההימורים על ראש ממשלתנו ומהלכיו. ההנחה חייבת להיות כי מי שמקים עיתון בעבור ראש הממשלה, מצפה לתמורה. אדלסון לא זקוק לכסף. הוא כן שואף, מאוד, לכוח והשפעה.