"העולם של העלמת מס והלבנת הון בישראל הוא עמוק ושורשי"

ספר חדש של דורון ארבלי, מנהל רשות המסים לשעבר, חושף את הסיפורים מאחורי החקירות הגדולות: "הספר מראה עד כמה הישראלים מתוחכמים ומקדישים לזה זמן"

דורון ארבלי / צילום: שלומי יוסף
דורון ארבלי / צילום: שלומי יוסף

הסיפור הזה מתחיל בפתק שנמצא על גופה. על הפתק היה רשום מספר טלפון. בפברואר 2001 נורה "אליק" בכדור אחד בעורפו בחדר המדרגות של הבניין בו התגורר באחת הקריות במפרץ חיפה. בכיס מעילו של הנרצח, שכנראה חוסל במסגרת סכסוך בין עבריינים, נמצא מספר טלפון. השוטרים, שאיתרו את הבעלים של המספר, הגיעו לחברה ישראלית בשם "פאשה-טק" ואל בעליה. מחזור החברה עמד על 120 מיליון שקל, אבל לא נראה שום סימן לכך שיש לה עסקים בישראל - לא יבוא ולא יצוא.

בשלב זה פוצלה החקירה לשתיים: חקירת הרצח והחקירה הכלכלית. הבעלים של החברה, ס"ב, נחקר במשטרה ולא נמצא קשור לרצח, אבל במהלך החקירה צפו ועלו שאלות רבות מתחום המסים, וחוקרי המשטרה מיהרו לערב את רשות המסים בחקירה.

הפרטים המעטים שהועברו אל חוקרי רשות המסים - גופה, פתק מוזר עם מספר טלפון, חברה עם פעילות כלכלית שנראית חריגה - היו רחוקים מלרמוז על פרשת ענק, אך מחלקת החקירות עתידה הייתה להקדיש שנים ארוכות ומשאבים רבים בחקירה, שהתבררה כחקירת העלמות מס ענקית וחובקת-עולם.

גיבור הפרשה, ס"ב, נולד בגיאורגיה. בגיל 11 הגיע עם הוריו לארץ, לטירת הכרמל. כשגדל, היגרו הוריו לאוסטריה. בחקירתו במשטרה תיאר את משפחתו כבעלת אמצעים, אך החוקרים סברו שהזינוק הכלכלי של המשפחה התרחש רק בסוף שנות ה-90 וראשית שנות האלפיים, סמוך לתחילת החקירה. מחקירת רשות המסים התברר כי האיש התחיל את עסקיו ממכולת שכונתית באזור מגוריו, אחר כך ניהל משרד תיווך נדל"ן בטירת כרמל, ומשם נסק אל עסקים חובקי-עולם ואל בעלות על וילה מפוארת בהרצליה פיתוח, רכבי מרצדס, יאכטה ורכוש רב בבלגיה ובמדינות נוספות.בסניף הבנק הצנוע בטירה הופקדו בחשבון של החברה כ-20 מיליון דולר - סכום עצום ולא שכיח בסניף כזה. אבל הכסף לא נותר שם זמן רב, אלא המשיך להתגלגל למזרח הרחוק.

בהמשך התברר שלנחקר הייתה גם חברה אירופאית, שנרשמה בדובאי, והסחורה ששיווקה - מוצרי חשמל זולים מסין וכלי בית - הייתה משונעת ברחבי העולם. אוניות נשאו עשרות מכולות מסין לנמל אנטוורפן בבלגיה, ומשם למדינות נוספות באירופה. אלא מה? שווי סחורה כזאת לא יכול היה להניב היקף כספי של 120 מיליון שקל, כפי שהראו ספרי החשבונות של חברת "פאשה-טק". בניסיון לפתור את התעלומה פנו חוקרי רשות המסים לרשויות בבלגיה. מהר מאוד הסתבר שבאותן שנים (2000-2005) התרחשו באירופה במקביל כמה אירועים שעתידים היו להיקשר בחוט אחד - חוט שהוביל לכנופיה של ס"ב.

רוצים לדעת איך נגמרה החקירה שעברה דרך עשרות מדינות וכללה הון שחור והלבנת הון בהיקפי-עתק? כל הפרטים מתועדים בספרו החדש - והמרתק, יש להקדים ולומר - של מנהל רשות המסים לשעבר, דורון ארבלי, שראה אור לאחרונה בהוצאת קונטנטו (contentonow). לא נשאיר אתכם במתח: ראש הרשת, ס"ב, הורשע בבית המשפט המחוזי בת"א ונידון לשבע שנות מאסר בהסדר טיעון, אך עד היום נותרו הרבה סימני שאלה בנוגע לשאר פרטי הפרשה. כך, חוץ מכספים שנתפסו בידי בלדר במזוודה במחסום דרכים בכביש מהיר בגרמניה ורכוש נוסף שנתפס בארץ - לא ידוע לרשות המסים דבר על מקום הימצאותם של הכספים שהרוויח ס"ב; על הכסף שנתפס, סכום של מיליון אירו ועוד כ-644 אלף ליש"ט, עדיין מתנהל ויכוח בין הרשויות בארץ ובין הרשויות בגרמניה; תיק רצח "אליק", זה שבכיס מעילו נמצא מספר הטלפון שהחל את כל המרדף, נותר פתוח עד היום הזה. הרוצח מעולם לא נתפס.

הגשמת חלום

בתום 26 שנים ברשות המסים, חושף ארבלי את קרביו של העולם המרתק של חקירות המס הגדולות במדינת ישראל. בספרו, נגלה לקורא עולם שופע עלילות וסיפורים שרק מקצתו מגיע אל הציבור. הספר - במקביל להיותו מקור ידע מהימן לחקירות השונות שהתקיימו בשני העשורים האחרונים ברשות המסים - חקירות שמעולם לא נחשפו לציבור - כתוב בצורה מזמינה השואבת את הקורא פנימה בדומה לספר מתח. הספר מורכב ממספר חקירות שונות - מהברחה של מכשירי רדיו טייפ, וידאו ומערכות סטריאו בשלהי שנות הש-80 ועד הברחות ענק של אקסטזי וקוקאין בשנות ה-2000.

מדובר גם בפעם הראשונה בה בכיר עובדי רשות המסים - מנהל הרשות לשעבר - כותב ספר על עבודת הרשות. ארבלי, שכיהן כמנהל רשות המסים בשנים 2011-2013, הגיע אל תפקיד ראש המערכת לאחר שמילא שורה של תפקידים במכס, בהם חוקר באגף המכס ומע"מ (היום חטיבת החקירות), ראש מדור חקירות, ראש מדור מודיעין, סגן מנהל המחלקה, נציג המכס בבריסל, מנהל המחלקה, סמנכ"ל בכיר לחקירות ולמודיעין ולבסוף ראש מינהל המכס - תפקיד אליו חזר לאחר שסיים את תקופת כהונתו כמנהל הרשות.

ב-1 בנובמבר 2011, 26 שנים בדיוק לאחר שגויס לרשות המסים, פרש ארבלי מהרשות ומשירות המדינה ונכנס לתקופת צינון של שנה, אותה ניצל כדי להגשים חלום ישן - לכתוב ספר על כל "ההרפתקאות" שעבר ברשות המסים. שורת התפקידים שמילא סיפקה לו לא מעט הרפתקאות כאלה.

"הספר הזה הוא הגשמת חלום שנרקם אצלי עוד מהימים הראשונים שלי כחוקר ברשות המסים, כשהייתי בפעילות, בחקירות הראשונות ממש, ואמרתי לעצמי 'זה שווה שיהיה פה איזשהו סיפור בעתיד'. במשך כל שנות העבודה, יותר מ-20 שנה, אספתי קצת חומרים, לא באובססיביות, על כל מיני פרשיות, והנה התמזל מזלי, שהיה לי את הזמן דווקא בתקופת הצינון אחרי שפרשתי מהרשות - אז כתבתי".

מסדרונות הרשות - ובוודאי חדרי החקירות בהם - נחשבים לאחד מקומות הפחות חשופים לציבור. הספר פותח את הדלתות אל המסדרונות הבלתי שקופים הללו, כפי שלא נעשה אי-פעם בעבר. "אנשים קוראים כתבה פה, כתבה שם, על חקירות של רשות המסים. מישהו נתפש פה מעלים, נתפס שם, אבל הספר פותח צוהר ממש אל מה שקורה בעולם הזה של העלמת מס והלבנת הון. הוא מראה עד כמה הישראלים מתוחכמים ומקדישים לזה זמן, ועד כמה העולם הזה של ההברחות, העלמת מס והלבנת הון הוא עמוק ושורשי.

"וזה הולך יד ביד עם האופי האנושי - מניפולטיביות, שקרים ותרמיות בדרכים יצירתיות. יש עוד המון סיפורים שהיה אפשר להכניס מהחוויות והחקירות שלי ברשות, מספיק למהדורה נוספת, אבל בחרתי מכל תחום - הברחה, חשבוניות פיקטיביות ועוד - כמה סיפורים כדי לתת לקורא מארג שלם".

- אחרי כל ההרפתקאות האלה, איך אתה מתרגל לעבודה רגילה, נטולת אקשן של מנכ"ל בנק הדואר?

ארבלי: "קודם כל העבודה שלי ברשות נתנה לי פרספקטיבה שונה לגמרי לגבי כל דבר. בכל פגישה ובכל דבר שאני עושה, אני תמיד מחפש את המעבר, אני תמיד שואל את עצמי 'מה האינטרסים'? תמיד בעין ביקורתית, חוקרת.

"ולגבי היעדר האקשן - עם השנים, ככל שהתקדמתי בתוך רשות המסים, גם שם האקשן פחת. האדרנלין כל הזמן זרם, כי הייתי רץ מפעולה לפעולה, אבל כשאתה עולה למעלה, ואתה כבר סמנכ"ל חקירות, ראש מנהל מכס ומנהל רשות המסים, אתה נמצא פחות בשטח, והאדרנלין אוטומטית יורד. רמת המתח ירדה. ידעתי הכול על המבצעים והייתי מעודכן, אבל כבר לא דפקתי לאף אחד בדלת ב-6 בבוקר".

מכשירי וידאו במיכל השמן

שמו של הספר - "כסף שחור. הברחות והעלמות מס - החקירות שחשפו את הפרשות הגדולות" - מעיד על תוכנו. פרשה נוספת שארבלי מגולל בספרו, מתארת את ימיו הראשונים ברשות המסים, כאשר בילה שעות ארוכות במארבים לתפיסת מבריחים בנמלי ישראל. וכך הוא כותב: "היה זה היום הרביעי לתצפיות. אני וחבריי לצוות היינו מחופרים בתוך מסוע התבואה של בית דגון (ממגורות דגון) באזור הנמל בחיפה. חם. מסריח. מחניק. הרגשתי את אגלי הזיעה מטפטפים ומרטיבים את החולצה והיא נדבקה לגבי. מדי פעם נרתעתי מרעש פתאומי, אך הבחנתי שוב ושוב בחולדות ענק ויונים, שחלקו ביניהן את שאריות החיטה שנשרה בדרך. כבר ארבעה ימים ולילות שאנחנו צופים במשמרות בואנייה 'ורד', שעגנה בנמל, אך מעלים חרס בידינו. שום תנועה חשודה. כלום".

הלהיטים של אותם ימים היו הברחות של מכשירי רדיו-טייפ, מכשירי וידאו ומערכות סטריאו. "מהר מאוד הבנתי שהמבריחים קשובים לתנודות הצריכה בשוק. ברגע שמתעורר בציבור ביקוש למוצר מסוים, במיוחד כשהמיסוי עליו גבוה, ניתן מן הצד העברייני מענה-בזק, שמחדיר לשוק מוצרים מוברחים וזולים", כותב ארבלי. מטרת התצפית הייתה "לתפוס על חם" את הימאים המבריחים, כשהם מורידים את הסחורה המוברחת מהאונייה.

הימים נקפו, והחוקרים המתצפתים כבר החלו להרגיש תסכול. באחד מימי התצפית הבחינו באיש צוות המוריד חבילה קטנה מהאונייה ומחביא אותה במקום מסתור קרוב לאונייה ליד גדר הנמל. היה ברור לחוקרי רשות המסים שלא מדובר במכשירי חשמל, ועלה חשד כי מדובר בסמים, בכסף או ביהלומים. מעצר מיידי במקום היה חושף את התצפית ואת הניסיונות לאתר את המבריחים, אך חוקרי הרשות רצו להגיע "לשלל" הגדול. אז הם דיווחו למשטרה, שינו את מקום התצפית, המשיכו להמתין, ולמחרת עם שחר פשטו על האונייה 14 חוקרים ואנשי מודיעין. בחיפוש הראשוני הם לא מצאו דבר. הם ידעו שעל הספינה יש סחורה מוברחת ואנשי המודיעין אף ידעו על אזור מסוים שבו נמצאת הסחורה, אך בכוונה תחילה לא סיפרו לחוקרים, כדי לא להסגיר את מקור המידע.

"כשהתקרבנו לחדר המכונות גבר המתח", מתאר ארבלי בספרו את רגעי החיפוש. "אפשר היה לראות סימני עצבנות בקרב הימאים שליוו אותנו. הפכנו אבן על אבן בחדר המכונות, אך שוב, לא מצאנו דבר... ביקשנו לפתוח מיכל השמן, אבל נתקלנו בסירוב עיקש. 'השתגעתם? לפתוח את מיכל השמן? זה יציף את כל החדר'. הוויכוח התלהט, ואני המשכתי בינתיים בחיפוש מדוקדק... הספק המשיך לכרסם בי. לפתע משך את תשומת לבי בורג אחד. צבעו היה משופשף וזה נראה לי מוזר. כל המיכל היה צבוע בקפידה, כמו חדש, ורק הבורג הזה בלט לעיניי באופן חריג".

ארבלי דרש לפתוח את מיכל השמן. "המיכל נפתח והדרמה הגיעה לשיאה. נדמה היה שחדר המכונות הרועש עוצר לרגע את פעילותו. כל המבטים הופנו אל לוע המיכל הכהה. האם יהיה זה שמן מכונות שיציף את החדר או שחשדותינו יתאמתו? אף טיפת שמן לא ניגרה מהמיכל. אי-אפשר היה לפספס את שקיות הניילון השחורות שהוחבאו שם, עוטפות עשרות מכשירי וידאו ומוצרי אלקטרוניקה נוספים. אנחת רווחה נשמעה בחדר".

הג'יגולו הישראלי ומזוודת המיליונים

בימים אלה, כאשר המאבק של הרשויות בהון השחור נמצא בעיצומו, מעניין לקרוא גם את הסיפורים בפרק האחרון בספרו של ארבלי, שם הוא מתאר מקרים שונים בהם העלימו אזרחים מס בשיטות יצירתיות - החל בחשבוניות ותלושי שכר פיקטיביים, דרך הקמת קרנות נאמנות מזויפות, וכלה בהסתרת מיליונים מעבודה בשחור, כאשר מקור ההכנסה לעתים מפוקפק. אחד ממקורות ההכנסה שחשפה מחלקת החקירות בתקופת כהונתו של ארבלי כסמנכ"ל המחלקה הצליחה להפתיע אותו במיוחד.

באחד הימים התקבל במוקד המודיעיני המשולב של רשויות האכיפה מידע על חשוד (שעל שמו הוטל צו איסור פרסום) שעומד למשוך מהבנק 3.5 מיליון שקל. במשטרה סברו כי מקור הכסף הוא סמים, וביקשו את עזרת רשות המסים, כיוון שהחומר נגדו עדיין לא היה מגובש מבחינתם. על-פי אותו מידע, נערך צוות החוקרים למארב בבנק, והמתין לחשוד, שהגיע ומשך במזומן מחשבונו 3.5 מיליון שקל. וכך ארבלי מתאר את השתלשלות האירועים בספרו: "בעודו צועד שמח וטוב לב, עמוס במזוודה גדושה בשטרות, הונחה לפתע יד על כתפו. החשוד עצר מלכת, ונדרך. 'שלום אדוני', אמרו החוקרים, 'אנחנו ממס הכנסה ומבקשים שתבוא אתנו לחקירה'. 'למה'? הקשה החשוד המופתע. 'נברר את הנושא לעומק בחדר החקירות', אמרו החוקרים, וליוו אותו בתקיפות אדיבה לרכב, ומשם לחקירה.

"כשהתברר לחשוד בחקירה שהוא חשוד שמשך כספים שהרוויח מעסקאות סמים, אורו פניו. 'מה פתאום סמים? חבר'ה, אתם טועים בגדול. אני ג'יגולו, וזה הכסף שחסכתי מעבודתי, קיום יחסי מין עם גברים, נשים וקבוצות'. החוקרים המופתעים הרימו את ראשם מהניירת, ונתנו מבט נוסף בנחקר הססגוני. לא בכל יום נוחת על שולחנם סיפור כה עסיסי. ג'יגולו תוצרת הארץ, שמתפרנס היטב מעבודתו. לא היה שום דבר מיוחד במראהו שיכול היה להסגיר את עיסוקו המכניס".

בדיקות שנערכו אימתו את גרסתו של החשוד, אך תקוותו שווידויו הסנסציוני יציל אותו מהמשטרה ומרשויות המס, התבדתה חיש קל. "כנראה שהוא לא ידע שכל הכנסה, מכל מקור שהוא, חייבת במס הכנסה. התיק נשאר בטיפול הבלעדי של מס הכנסה, והנחקר שילם מס כדין", מתאר ארבלי את סוף סיפורו של הג'יגולו-כחול-לבן.

רימון היד, צריף החיילים והסיגריה הראשונה

מנהל רשות המסים לשעבר, דורון ארבלי, מגולל בספרו "כסף שחור. הברחות והעלמות מס - החקירות שחשפו את הפרשות הגדולות" גם את סיפוריו האישיים, הרבה לפני החקירות המלהיבות שנחשף אליהן במסגרת תפקידיו השונים ברשות המסים. הוא נולד וגדל בשכונת קטמון בירושלים, למשפחה בת מעמד הביניים מינוס. אמו, ציונה, מעצבת ומוכרת רהיטים, הייתה הדמות הדומיננטית במשפחה ובחייו. אביו, אברהם עבד בדפוס הממשלתי, ונעדר לא מעט מהבית, ואמו הייתה זו שאמונה על גידול שלושת ילדיהם, במקביל לעבודתה.

ארבלי הילד התעניין בג'ודו, בשחייה, בנגינה בחליל ובפעילות בצופים. כשהיה בכיתה ו' מכרו הוריו את דירתם הקטנה בירושלים, ורכשו דירה מרווחת יותר בקריית אתא, סמוך להוריה של אמו.

זמן קצר לאחר המעבר, בגיל 14, החליט ארבלי הנער להצטרף לפנימייה הצבאית של בית הספר הריאלי בחיפה. בגיל 17 כבר היה לאחר שלוש צניחות, אימוני לחימה וירי בשטח בנוי, ותכנן לפרטי פרטים את הקריירה הצבאית שיעשה. "הרגשנו גדולים מהחיים. לבנו כמעט התפוצץ מגאווה כשהלכנו במדים בחוצות הקריה, במיוחד ליד הבנות, כשעל החזה מתנוססות הכנפיים, לאחר קורס צניחה", כותב ארבלי בספרו.

הוא מספר כי עם סיום לימודיו ב-1980התגייס לחיל השיריון, והצטרף לקורס צמ"פ (צוות, מחלקה, פלוגה) ברמת הגולן. שם חווה אירוע קשה שהוא נושא עמו עד היום - חייל מהפלוגה שלו התאבד באמצעות רימון יד. "החייל המטורטר, שחווה התעללות מתמשכת, החליט לשים קץ לסבלותיו. הוא לקח רימון והתפוצץ איתו ליד תנור הסולר שחימם את הצריף. הוא נהרג במקום וכל המחלקה שישנה באותו צריף - תשעה חיילים - נפגעו מרסיסים ונפצעו בדרגות שונות. שני החיילים שהערתי, הספיקו לצאת מהצריף מיד אחריי וניצלו. הבטתי בצריף ההרוס ובחיילים הפצועים שפונו לבתי חולים והדלקתי סיגריה בידיים רועדות. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שעישנתי סיגריה, וגם האחרונה. לימים נודע לי שאחד הפצועים קשה היה אחיו הגדול של מנהל אחת היחידות ברשות המסים", כותב ארבלי בספרו.

לאחר זמן מה נפצע ארבלי במהלך אחד האימונים, כשנפל מטנק. בעקבות הפציעה הורידו לו פרופיל, והוא עבר לשרת במודיעין, תחילה כמש"ק ובהמשך כקצין מודיעין.

הפציעה, כך התברר בהמשך, סימנה עבורו את סוף הקריירה הצבאית וגם את תחילתה של הקריירה ברשות המסים. לאחר ארבע שנות שירות, הוצע לארבלי תפקיד שלא עניין אותו, והוא החליט לפרוש מהצבא. זמן קצר מאוד אחר-כך, מצא את עצמו במחלקת החקירות של רשות המסים, וההמשך - המסלול שעשה עד לתפקיד הבכיר ביותר במערכת - כבר ידוע.

דורון ארבלי

גיל: 54

מגורים: נולד בירושלים, גדל בשכונת קטמון ובקריית אתא, ומתגורר כיום עם אשתו (השנייה) מיכל קדמי בקריית אתא

סטטוס אישי: אב לשלושה מנישואיו הראשונים

תפקיד נוכחי: מכהן כמנכ"ל בנק הדואר מה-1 בינואר השנה

תפקיד קודם: בעל חברה לייעוץ בנושאי מס ורגולציה ולשעבר מנהל רשות המסים. בתפקידו האחרון כיהן כמנהל המכס

השכלה: בעל תואר ראשון במשפטים, תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני במינהל ציבורי