*** הכתבה בשיתוף לשכת יועצי המס

עם פרסום חוק ההסדרים לשנת 2016, קיבלנו הוכחה נוספת לכך שבישראל פועלות שתי מדינות במקביל. האחת מדינת רווחה, סוציאלית ושוויונית, והשנייה מדינה מפלה, נעדרת ערבות הדדית וחסרת ביטחון סוציאלי. בדקו את עצמכם - לאיזו מדינה אתם שייכים? האם למדינה שיש בה שכר מינימום, תנאים סוציאליים על פי חוק ופנסיה, שמגנה עליכם וממומנת על ידי המעסיק, או למדינה המקבילה, בה אין לכם תנאים, ביטחון או פנסיה?

לאור קריאתם של ארגוני העצמאים להשוואת התנאים הסוציאליים של העצמאים לאלו של השכירים, הבטיח שר האוצר כי יפעל להקצאת תקציב ליצירת רשת ביטחון לעצמאים. כידוע, כיום הללו נטולים כל ביטחון כלכלי וסוציאלי במקרה של מחלה חלילה או אבטלה ואף זוכים לתנאים נחותים מעובדיהם השכירים במקרים של פגיעה בעבודה, מילואים ולידה.

אולם הבטחתו הפכה לחרב פיפיות, והשתנתה הלכה למעשה לחוק פנסיה חובה לעצמאים הקובע, שאת זכויותיהם ישלמו העצמאים לעצמם. זאת מבלי לקבל בתמורה שום הטבה משמעותית, שהמדינה יכלה לתת להם, ללא עלות תקציבית מעבר לזו שהוקצבה לחוק זה מלכתחילה. נוסח חוק פנסיה לעצמאים, שפורסם במסגרת חוק ההסדרים, מפר את כל הסיכומים וההבנות אליהם הגענו, ראשי הלשכות המקצועיות - יועצי המס, רואי החשבון, עורכי הדין, סוכני הביטוח ולה"ב - עם מנכ"ל משרד האוצר.

מופלים לעומת השכירים

ההבנות שלנו עם האוצר כללו עלייה בדמי הביטוח הלאומי למעמד הביניים של העצמאים. הדבר נבע מהסיכום ששליש מהכספים שהפקידו העצמאים לפנסיה ולגמל עד היום, ושליש מהכספים שיפקידו בעתיד, ייחשבו ככספי פיצויים, וינהגו עימם באותו הדין ובמסגרת אותה חקיקה, כפי שמקובל עבור כספי הפיצויים של השכירים.

בדרך זו, כאשר עצמאי יסגור את העסק שלו, ללא הגבלה על מספר הפעמים שהדבר יקרה במהלך חייו, בדומה לשכיר המחליף מקום עבודה, או כאשר אותו עצמאי יגיע לגיל פרישה, הוא יוכל למשוך את כספי הפיצויים שצבר לאורך כל שנות פעילותו כעצמאי (שליש מסך ההפקדות שלו לפנסיה ולגמל) כסכום הוני במשיכה חד פעמית, שחלקו הגדול פטור ממס, והחלק החייב במס ימוסה, אם בכלל, בהתאם להכנסותיו הכלליות בשנת משיכת הכספים או בפריסה קדימה - בדיוק כפי שזכאי עמיתו השכיר על פי החוק.

זו הייתה אמורה להיות בשורה של ממש לציבור העצמאיים, מכיוון שהמונח "פיצוי פיטורין", על כל המשמעויות וההטבות הכרוכות בדבר, לא היו מנת חלקם מעולם. עצמאי לא יכול למשוך מתוך הכספים שהוא מפקיד לעצמו לפנסיה או לגמל משיכה בסכום הוני פטור ממס, אלא רק כקצבה חייבת במס. זאת בניגוד לשכיר, שיכול למשוך כ-40% מהכספים שהופקדו עבורו לפנסיה ולגמל. על סיכום מבטיח זה הסכים איתנו האוצר, ונאמר מפורשות, שלא מדובר כלל ב"דמי אבטלה" לעצמאיים.

מספר חודשים לאחר מכן התעוררנו לגלות את נוסח חוק ההסדרים, שלא משקף את ההסכמות האמורות. ההסדר נוסח כ"חיסכון וסיוע לעצמאיים במצב אבטלה", למרות שבהסדר אין כל רכיב הקשור למצב של "אבטלה", למעט הכותרת הפופוליסטית, והדבר מטעה ציבור שלם.

לצבירה ומשיכת כספי הפיצויים בדומה לתנאי השכירים ובגיל פרישה, אין שום קשר לסיוע לעצמאים במצב של אבטלה. לכן לטעמנו הסיכום עימנו לא כובד, הרי שר האוצר בעצמו הדגיש בפני הלשכות המקצועיות, שההסדר לא יכונה כבעל קשר למצב אבטלה.

החקיקה שהוצגה עכשיו כוללת הסדר המחייב את העצמאים להפקיד כספים לפנסיה, והמדינה מרשה לנו, ברוב טובה, פעמיים בלבד במהלך החיים לקבל ב"דמי אבטלה", מאותם כספים, שאנחנו נפריש לעצמנו לפנסיה. לא שכחו כמובן גם לפרט את הסנקציות שיוטלו על מי שלא יפקיד כספים לצורך העניין. הסדר מזלזל זה, אינו מיטיב בלשון המעטה עם העצמאים, ואינו משווה את התנאים שלהם לאלו של השכירים.

כל מה שביקשנו בנושא השוואת החקיקה והתנאים בהיבט של פיצויי הפיטורים לעצמאים, לא עולה לקופת המדינה שקל אחד! לכן תמוה מדוע האוצר נחוש שלא לאפשר מתן הטבה סוציאלית בסיסית לציבור של 500 אלף איש, הטבה שכיום כבר ניתנת לכל שכיר במדינת ישראל.

הליך משיכת כספים מסורבל

וזוהי לא ההבטחה היחידה שהופרה. במהלך הדיונים עלו הקשיים הבירוקרטים הנדרשים לשם סגירת עסקים. משכך הובטח כי הליך משיכת הכספים עצמו יהיה פשוט וזריז. אולם בפועל נוסחה בירוקרטיה מכבידה, לפיה אדם, שירצה למשוך את הכספים שהוא עצמו הפקיד לצורך העניין הזה בדיוק, יוכל לעשות זאת רק לאחר שנה ויותר! וזאת בתקופה כלכלית קשה עבורו, בה הוא זקוק בדחיפות לכספו, ואילו שכיר זכאי לקבלת פיצויי פיטורין תוך 15 ימים בלבד.

זאת ועוד, בחקיקה קיימת, כאמור, הגבלה לא הגיונית על מספר הפעמים בהם עצמאי יכול למשוך את הכספים שלו. מדוע לא סביר בעיני האוצר, שאדם שעבד כעצמאי במשך 40 שנים יימצא בין עבודות יותר מפעמיים במהלך חייו? מדוע יש הגבלות על משיכת הכספים שמקורן בהפקדות עתידיות? מה לגבי הכספים, של עצמאים שהופקדו עד היום? מדוע תנאי המשיכה, הפטור והחיוב ממס לא זהים לאלו של השכירים, כפי שהובטח על ידי האוצר? האם אצל השכירים קיימת הגבלה על מספר מקומות העבודה שהם יכולים להחליף במהלך חייהם, או על מספר הפעמים שיוכלו לקבל דמי אבטלה? מה המקור לאפליה לא סבירה זו? מדוע ההטבה לעצמאים לא תחול על אלה שחסכו עד היום באופן וולנטרי? מדוע בגיל פרישה לא יוכל העצמאי, שלא זכה מעולם לשום הגנה סוציאלית, למשוך מהפנסיה שלו פיצויים פטורים ממס בדיוק כמו השכירים? מדוע נוסח החקיקה לא בוצע בהתאם להבטחות האוצר?

לייצר את האיזונים הנכונים

לכל השאלות הללו תשובה אחת בלבד - ההסכמות לא מצאו חן בעיני הפקידות השכירה באגף שוק ההון והפיקוח על הביטוח, שהיא, ולא נבחרי העם, מנהלת את המדינה. כל זאת בעוד לעצמאים אין כוח פוליטי המסוגל להשבית את המשק בתגובה לפגיעה שכזו בהם.

כדי להבין את תמונת המצב העגומה של העצמאים, על הפוליטיקאים להכיר את העובדות: רבע מהעצמאים כיום קורסים כלכלית בתוך שנה מפתיחת העסק שלהם; ההכנסה הממוצעת של עצמאי עומדת על 66% בלבד מזו של השכיר, אבל למרות זאת רק בשנה האחרונה הוספו הטבות בשווי של אלפי שקלים בשנה לעובדים השכירים על חשבון מעסיקיהם העצמאים, דוגמת הגדלת שכר המינימום, הוספת ימי חופשה, הוספת חופשת לידה לאבות והגדלת ההפרשות הסוציאליות.

על הפוליטיקאים להתפכח לגבי ההצעה שתידון במסגרת חוק ההסדרים בשבועות הקרובים, וחלה עליהם חובה כלכלית לייצר את האיזונים הנכונים כדי להגן על מגזר העצמאים, המניע את המשק.

אני מאמין ברצונו וביכולתו של שר האוצר לעשות מהלך מחולל שינוי חיובי לטובת חצי מיליון העצמאים ולא לאפשר למפקחת על הביטוח והממונה על שוק ההון לשנות את הסיכומים שלנו עם האוצר. הוא זה שנבחר על ידי הציבור לקבוע את מדיניות המדינה, שהבטיחה לקדם ולתמוך במגזר זה.

אני קורא למגזר העסקי להתחיל ולשתף פעולה בהיקפים גדולים. רק כך נוכל לקבל את הזכויות הבסיסיות והמינימליות שמגיעות לנו, אחרת הדור הצעיר ידיר את רגליו, ובצדק, מעיסוק כעצמאי, ולא יפנה ליזום, לפתח, לייצר ולשנות. כשזה יקרה, האופק הכלכלי שלנו יהיה אפור מאוד.

*** הכותב הוא נשיא לשכת יועצי המס