הנקראות ביותר

תכנון לקוי, שוחד ושחיתות: מחדל שדה התעופה החדש בברלין

תקציב שחרג פי שלושה ופיל לבן מביש שאין דרך להסתיר: שדה התעופה - שמאז 2012 עומד שומם בשל כשלי בטיחות חמורים - מטלטל את גרמניה ומנפץ את מיתוס היעילות, הדיוק והאמינות הגרמניים

loading

במאי 2012 היה לי במייל כרטיס טיסה משדה התעופה החדש של ברלין לתל אביב. הטיסה הייתה אמורה להמריא כמה שבועות אחרי, באמצע יוני, היישר מהנמל החדיש ברלין-ברנדנבורג שסימולו BER. ברחבי העיר כבר היו תלויות כרזות שהיללו את השדה החדש, ולאן שלא הלכת ראית את שלוש האותיות הללו, על רקע המונומנטים המפורסמים של בירת גרמניה. הייתה רק בעיה קטנה: הטיסה הזו מעולם לא המריאה.

ארבעה שבועות בלבד לפני שהשדה היה אמור להיפתח, הודיעו הרשויות על "עיכוב של כמה שבועות" בפעילותו בעקבות בעיות עם מערכות הבטיחות שבו. אחר כך העיכוב הפך לכמה חודשים. בסוף 2012 כבר דיברו על קטסטרופה תכנונית והחלו לצוץ שמועות על בעיות בבנייה ועל מקרי שוחד. מאז, בדרך להפוך לאחת הפרשיות הכי מדוברות בגרמניה, שבה ונדחתה פתיחת שדה התעופה החדש במעין ריטואל קבוע, לאחר שהתגלו עוד ועוד בעיות תכנון ובטיחות, וכיום ברור שהשדה לא ייפתח לפני 2018 או אפילו 2019. אחד ממתכנניו המקוריים העריך לאחרונה שהוא לעולם לא ייפתח - ושיהיה צורך להרוס אותו ולבנות נמל תעופה חדש.

בשבועות האחרונים החלו להתברר באולם בית משפט בעיר קוטבוס שבמדינת ברנדנבורג ממדי השוחד והשחיתות שהיו מעורבים בהקמתו. דיונים המספקים הצצה נדירה לדינמיקה של פרויקטים גדולים בגרמניה, כאשר לא פחות משלוש מחברות הענק של גרמניה - סימנס, בוש ו-T Systems - חשודות במעורבות בשחיתות סביב שדה התעופה, אף שהחקירה נגדם טרם הבשילה לכתבי אישום.

"לקחתי 150 אלף אירו. שלושה גלילים של שטרות של 500 אירו בתוך מעטפה. זאת הייתה טעות", כך הודה לפני כשבועיים מהנדס בשם פרנסיס שעבד בשדה התעופה (שם משפחתו אסור לפרסום כדי להגן על פרטיותו, כפי שנהוג בגרמניה). המשפט עוסק בתקופה שאחרי דחיית הפתיחה במאי 2012, אז חברות בנייה והנדסה כמו אימטק (שבינתיים פשטה רגל וכמה ממנהליה האחרים גם עומדים למשפט) ניצלו את הלחץ הציבורי העצום על הפוליטיקאים, וגבו עשרות מיליונים כדי לזרז ולתקן את הבנייה, לרוב ללא כל הצדקה, וללא כל תוצאה. שני המנהלים של אימטק, אגב, הודו כי ידעו על מתן השוחד, אבל טענו כי לא יזמו אותו. הם טענו שהמהנדס דרש אותו והבטיח להם בתמורה שיעביר ללא ביקורת את בקשתם לפיצוי כספי. המהנדס, שמצדו טוען כי לא הבטיח שום דבר בתמורה זולת "רצון טוב במהלך הבדיקות" - לקח את הכסף בתחנת מנוחה לנהגים על הכביש המהיר שמסביב לברלין.

אבל לאלו העומדים לדין אולי אין כל-כך ממה לחשוש. משפט שוחד אחר שהתקיים נגד המנהל הטכני של האתר עד 2014, יוכן גרוסמן, הסתיים בשנת מאסר על תנאי בלבד ובקנס כספי של 200 אלף אירו. המנהל הודה כי דרש שוחד של חצי מיליון אירו מאחד מקבלני המשנה שנשכרו כדי לעבוד על הפרויקט; כי ניפח הוצאות בשווי 50 אלף אירו וכי גבה 5,000 אירו נוספים ללא סיבה.

קיראו עוד ב"גלובס"


גרוסמן והמהנדס לא היו המקרים היחידים. בבתי משפט ברחבי ברנדנבורג הודו שורה של מנהלי חברות מקומיות כי שילמו שוחד כדי לקדם את ענייניהם. הכינוי לשוחד בגרמנית הוא "שמיר-גלד" - "כסף למריחה", ויחד עם פרויקט תחנת הרכבת הבלתי-נגמר בשטוטגרט ובית האופרה המתעכב בהמבורג, גרמנים רבים תוהים מה קרה למדינה שלהם בפרויקטי תשתית גדולים.

החלטה הרת-אסון

סיפורו של שדה התעופה החדש של ברלין מתחיל בשנות האלפיים, כעשור אחרי איחוד גרמניה. תקציבים אדירים החלו לזרום לבירה המחולקת לשעבר, שהפכה למעין מבחן להצלחת תהליך האיחוד כולו. משרדי ממשלה רבים כבר עברו אליה מהבירה המערב גרמנית לשעבר, בון; מערכות עיתונים רק התחילו לתכנן את המעבר מהמבורג ובנקים ומוסדות פיננסיים מפרנקפורט החלו לפתוח משרדים. צעירים ומשפחות צעירות מרחבי גרמניה, כמו גם צעירים מרחבי אירופה והעולם, החלו לנהור לעיר, וגם משקיעי הנדל"ן.

בשלב מסוים התברר כי שלושת שדות התעופה הפעילים בברלין מיושנים מדי, קטנים מדי, ודורשים החלפה. האחד, טמפלהוף, היה מבנה נאצי לשעבר הממוקם ממש בלב העיר (עד שנסגר ב-2008 היה אפשר להגיע אליו ברכיבה קלה על אופניים ולטוס לבריסל, למשל); השני, טגל, קטן מדי והוקם גם הוא סמוך מאוד לבתי מגורים; השלישי, שונפלד, היה שדה התעופה העיקרי של מזרח גרמניה לשעבר, עם הקסם של נמל תעופה של קולחוז רוסי נידח, כולל מוכרי כובעי פרווה מזויפים במעבר תת-קרקעי אפל.

לא התדמית שראש העיר הכריזמטי של ברלין דאז, קלאוס ווברייט מהמפלגה הסוציאל דמוקרטית (SPD), רצה לשדר לעולם. אז מדינות המחוז ברלין וברנדנבורג (גרמניה מורכבת מ-16 מדינות מחוז), יחד עם הממשלה הפדרלית עצמה, הקימו חברה ממשלתית בשותפות כמעט שווה בשם FBB, שהפכה לאחראית על בניית נמל תעופה מודרני שישרת את בירת גרמניה ואת מדינת ברנדנבורג שסביבה. יתר נמלי התעופה היו מיועדים להיסגר.

בתחילה, הוחלט להוציא את בניית הפרויקט העצום לשוק הפרטי, וכמה תאגידים גדולים מיהרו להתמודד עליו. ב-2003, בהחלטה שנתפסת בדיעבד כהרת-אסון, החליטה מועצת המנהלים של חברת FBB - שבה ישבו ווברייט, ראש מדינת ברנדנבורג מתיאס פלאצק ושר התחבורה הפדרלי של גרמניה וולפגנג טיפנזה - לפסול את הזוכה במכרז, לשלם לה 50 מיליון אירו כפיצוי, ולקחת את הפרויקט על עצמם.

הבנייה החלה בספטמבר 2006, בהתאם לתכנון שסיפק משרד האדריכלים של הארכיטקט עטור הפרסים מיינהארד פון-גרקן, שתכנן בהצלחה את שדה התעופה הפונקציונלי והנעים טגל בשנות ה-70 ואת תחנת הרכבת המרכזית של ברלין לפני כעשור. התקציב עמד על קצת יותר משני מיליארד אירו, הבנייה התנהלה בקצב משביע רצון, כאשר גם דחייה מאמצע 2011 ליוני 2012 התקבלה בהבנה. הציבור בברלין חיכה לשדה החדש, וכך גם אייר ברלין, ששדה התעופה היה אמור להפוך אותה לשחקן עולמי בשוק התעופה. באפריל נפתח קמפיין ציבורי להשקת השדה, שנקרא על שם וילי ברנדט, קנצלר גרמניה לשעבר, שהיה גם ראש העיר המיתולוגי של ברלין.

קשה היה להתחמק מהעובדה שווברייט, ראש עיר גאה חובב מסיבות שכינה את ברלין "ענייה אבל סקסית" והוביל אותה למעמד של בירת תרבות והיפסטרים - אולי ראה בעיני רוחו מסלול פוליטי אישי דומה לזה של ברנדט, כל הדרך לתפקיד קנצלר גרמניה. אולם מאחורי הקלעים, כך התברר, העבודה התנהלה באופן קטסטרופלי.

בדיקת בטיחות סטנדרטית שנערכה על-ידי הרשויות הפדרליות כמה חודשים לפני שהשדה היה אמור להיפתח, חשפה כי אינו מוכן להתמודד עם שריפה אפשרית - לא מבחינת גלאי העשן, לא מבחינת תפקוד מערכות התקשורת במקרה של שריפה, לא מבחינת פינוי העשן שתיצור השריפה ולא מבחינת התמודדות עם התפשטותה. הסיבה היא שבשל הרצון לשמור על פרופיל נאה ומינימליסטי, ובשל קומה שנייה שהוספה למבנה בשלב מאוחר של התכנון, הייתה כוונה לשאוב את העשן שייגרם כתוצאה משריפה אפשרית מתחת למבנה ולפזרו לצדדים, במקום פשוט להציב כמה ארובות למעלה. המערכת שנבנתה, התברר, פשוט אינה עומדת במשימה. בנוסף, 600 קירות שהיו אמורים לשמש כמחסום בפני אש משתוללת נבנו מחומר לא מתאים, וצריך היה להחליף אותם לאחר שבניית שדה התעופה כבר הסתיימה. בנוסף, החיבור של השדה לתחנת הרכבת שנבנתה מתחתיו הוביל לסכנה במקרה של שריפה.

בזמן שחברות תעופה כבר שינו נתיבים ומכרו כרטיסי טיסה, תכננה חברת FBB מסיבת עיתונאים שבה תודיע על הדחייה. בתחילה ניסתה החברה להמעיט במשמעות התקלות, והבטיחה שהן יתוקנו במהירות. העיתונים אפילו דיווחו על רעיון "יצירתי" שעלה במטה החברה - להעסיק כ-700 אנשים כמשגיחי שריפות, ולהציבם במקום הגלאים התקולים כדי שינסו לרחרח עשן. ההצעה נדחתה מכיוון שהשדה פשוט לא היה ערוך להתמודד עם שריפה, גם אם אחד העובדים היה מתקשר בטלפון הנייד שניתן לו ומדווח עליה.

מאז, לאורך השנים שחלפו, התגלו עשרות אלפי תקלות בשדה התעופה, שנבעו מבנייה לא נכונה, מתכנון לקוי, מביצוע שגוי ומחוסר פיקוח.

בנוי לחלוטין, שומם לגמרי

שדה התעופה ברלין-ברנדנבורג, שתקציבו זינק לקרוב לשישה מיליארד אירו, כבר עבר שלושה מנהלים. הראשון היה ריינר שווארץ, שרבים רואים בו את האחראי הראשי למחדל הבנייה ולמירוץ הבזבזני לתקן אותו לאחר שהתגלו התקלות; השני היה הלמוט מדורן, שהיה יו"ר הרכבת הגרמנית ופרש בבושת פנים ב-2015, והנוכחי הוא קארל מולנפלד, בן 51 ולשעבר מנכ"ל רולס רויס, שחברת FBB מקווה כי יסייע להביא קצת מהסדר ומהדיוק של חברת המנועים לפרויקט הנוכחי.

מולנפלד הבטיח שפתיחה בסוף 2017 היא אפשרית, אך חלק מחברות התעופה שיפעלו בשדה לא נלהבות לחנוך אותו דווקא בתקופה המתאפיינת בשלג, בקרח ובעיכובים. רוב המומחים מסכימים כי לא תיתכן פתיחה רשמית של השדה לפני אמצע 2018, ואולי אפילו יותר מאוחר. נכון לשבוע שעבר, איקס גדול מופיע על השלטים באוטובאהן המפנים ל"שדה התעופה ברלין-ברנדנבורג".

בחודש שעבר נערכו הבחירות המקומיות בברלין. המועמד לראשות העיר מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שנחשבת לכוח הפוליטי המשמעותי ביותר בעיר, הוא מיכאל מילר, שהחליף את ווברייט. ראש העיר השאפתן של ברלין לא שרד את כישלון בניית שדה התעופה. הוא פרש בדצמבר 2014 ועזב את החיים הפוליטיים - נכון לעכשיו - בעיקר עקב הכישלון הנחרץ בהובלת פרויקט הבנייה. לפני כשנה העלה העיתון המקומי "טאגשפיגל" מצגת תמונות לציון 1,000 ימים ללא שדה התעופה BER. בראשונה שבהן רואים את ווברייט בעל הבלורית מניף לאוויר חול לבנייה בעזרת את, שמח וטוב לב. בשבוע שעבר שוב ציינו העיתונים בברלין את האירוע, לאחר שעבר עשור בדיוק מתחילת הבנייה. "נמל התעופה מציין יום הולדת שאף אחד לא רוצה לחגוג", כתבו.

באופן מפתיע אולי, דיונים על הבזבוז הכספי ועל הכישלון המנהלי סביב בניית השדה לא מילאו תפקיד מרכזי בבחירות. חלק גדול מהמיליארדים שבוזבזו עד כה מגיע מהממשלה הפדרלית, חלק גדול אחר מגיע מהאיחוד האירופי, ובסך הכול - חייהם של ברלינאים רבים השתפרו בעשור האחרון. ייתכן שהמצב טוב מדי מכדי להתלונן. שדה התעופה עלה רק בחטף במהלך מערכת הבחירות, כשמילר התעקש בעימות טלוויזיוני כי "זה עדיין אפשרי שטיסות ייצאו משדה התעופה בשנת 2017".

בינתיים, טגל ושונפלד עומדים בעומס, אך המסלולים שלהם קצרים מכדי להפוך את ברלין לצומת בינלאומי לטיסות, כפי שאייר ברלין תכננה (החברה כבר הודיעה כי היא מתכננת תביעה של מיליארדים בנושא נגד חברת FBB).

מפתה לראות בסיפור הכישלון של שדה התעופה משל לסיפור רחב יותר. חלק יראו בו הוכחה לכך שהפרטה היא הפתרון לפרויקטים הנדסיים גדולים, שהשוק הפרטי משוכלל ויעיל יותר מהביורוקרטים; חלק ייראו בו הוכחה לכך ששחיתות היא מעין כוח טבע בקפיטליזם, בין אם מדובר בגרמניה, בניגריה או בישראל; חלק ייראו בו דוגמה לדרך שבה כישלון יכול לחרוץ קריירה פוליטית מבטיחה, במקרה של ראש העיר ווברייט, או דוגמה לאחריות מיניסטריאלית, משום שפרש. חלק אפילו ייראו בו הוכחה שיש "גרמניה אחרת".

אבל ייתכן ששדות תעופה הם פשוט דבר לא פשוט לבנייה. שקשה לעבוד מול 50 חברות מקומיות וקבלני משנה, כפי שעשתה החברה המנהלת, וכי החלטה אחת - לפטר אחרי מאי 2012 את המנהל הטכני שהיה אחראי למחדל הייתה מה שחרץ את דינו של שדה התעופה לעיכובים בלתי-פוסקים בבנייה - מכיוון שהוא נעלם עם כל הידע, והמהנדסים החדשים שנשכרו נאלצו להתחיל את תהליכי התיקון מאפס.

מאז, כמו בכל טיסה משדה התעופה הישן והסמוך שונפלד, גם ביום ראשון שעבר ראיתי את בניין הטרמינל החדש. הוא עומד שם בנוי לחלוטין, אבל שומם. מואר וריק בלילה. שקט וריק ביום. הוא נראה פחות או יותר כפי שהיה נראה במאי 2012 - עיצוב נקי ויפה. זכוכית ובטון כהים, קווים ישרים, גג מרובע המזכיר קצת את זה של הכנסת. אבל גם הרבה צמחייה ברחבה שמול הטרמינל - עשבים שפרצו מבעד לחיבורי הבטון במהלך הקיץ.

מי היה מאמין, חשבתי בעוד המטוס של איזיג'ט צובר תאוצה על מסלול ההמראה וחולף במהירות על פני הטרמינל החדש והנטוש, שאחד הפילים הלבנים הגדולים והמרשימים ביותר ייבנה דווקא בגרמניה של המאה ה-21?

חריגות וליקויים - המחדל במספרים

* תקציב מקורי: 2 מיליארד אירו; תקציב נוכחי: 5.6 מיליארד אירו

* שנת השלמה מקורית: 2011; שנת השלמה משוערת: 2018 או 2019

* ועדת חקירה מצאה כ-150 אלף ליקויי בנייה בבניין הטרמינל החדש, מהם 85,000 המוגדרים כ"חמורים"

* 600 קירות שנועדו לעצור שריפה אפשרית צריכים להיות מוחלפים, משום שנבנו מחומר לא מתאים

* יותר מ-50 קבלני משנה מאזור ברנדנבורג וברלין עבדו על הפרויקט עד 2012

* 3 מנהלים כלליים הוחלפו בעשור האחרון

* קיבולת תנועת נוסעים מתוכננת: 27 מיליון בני אדם בשנה

מה קורה לגרמניה? שלושה מגה פרויקטים כושלים נוספים

* שטוטגרט 21. רק השבוע הונחה אבן הפינה של הפרויקט להקמת תחנת רכבת מרכזית ולשינוי מרכז העיר שטוטגרט, לאחר עיכובים של עשור בעקבות בעיות תכנון, זעם ציבורי ובעיות משפטיות. תקציב התחנה זינק מ-2.5 מיליארד אירו ב-2007 לקרוב ל-6 מיליארד אירו כיום.

* רכבת תחתית בקלן. פרויקט חציבת נתיב חדש לרכבת התחתית של קלן הוביל לתוצאות קטסטרופליות כאשר הארכיון של העיר קרס לתוך המנהרה, כשהוא גובה את חייהם של שני עובדים והורס מסמכים בני מאות שנים; תקציב הפרויקט זינק מחצי מיליארד למיליארד אירו. קו הרכבת נפתח רק בחלקו.

* "אלב-פילהרמוני" (בצילום למטה). אולם קונצרטים על נהר האלבה בעיר המבורג, שתוכנן להיפתח ב-2010 בתקציב בנייה של 241 מיליון. הבנייה טרם הושלמה, והאולם צפוי להיפתח רק ב-2017, לאחר שהעלות זינקה ל-789 מיליון אירו.

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
היי טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
גלובס TV
פרויקט מיוחד
✓ הרישום בוצע בהצלחה!