ביקורת מסעדה: יתרון, מיס ברמן

בצהרי שבת חמה של סוף הקיץ נראים מגרשי הטניס של צפון תל-אביב כמו תפאורה של מערבון ספגטי זול, או שמא סרט חייזרים לא מושקע. רק שיח אטד קוצני חסר לו שיתגלגל על המשטחים הנטושים או אולי חללית מוכספת שתנחת עליהם. מצד שני, מי משחק טניס באחת בצהריים בשלושים מעלות בצל.

גם הכניסה לביסטרו נח, המקום החדש של השפית עינב ברמן (אורנה ואלה, אסיף) נראית מעט נטושה. ואכן, כשנכנסים פנימה, מגלים מסעדה ריקה. רק אתמול בערב השיבו את פנינו ריקם כשניסינו להזמין שולחן והנה, שקט ודממה.

גם התפאורה אינה מבשרת טובות. בעין בלתי מזוינת נראה כאילו לא שינו דבר מאז שאייל לביא (רוקח 73, רוקח ים ורוקח בנמל, כולן ז"ל לדאבון הלב) עזב כאן לפני כמה חודשים. אחר כך מתגלים אמנם שינויים קוסמטיים קלים, אבל בגדול, מדובר באותה הגברת בשינוי קטן מאוד באדרת.

רוקח 73 הייתה מסעדה מוזרה משהו לא רק בגלל עיצובה הענייני אלא בגלל מיקומה הלא שגרתי. מאז שיואב בניש - בנו של ארנולד, הלוא הוא מלך החצילים - ומסעדתו ארנולד נטשו את המקום, לא הצליחו המסעדות שהגיעו הנה לשחזר את הקסם החד פעמי ששרה על הפאב ההוא, שישב כאן מאז שנות ה-60 ואירח את כל המי ומי של הישראליאנה - אמנים, בוהמיינים ולא מעט גנרלים.

מה שהתאים מאוד לפאב קלאסי, לא כל-כך מסתדר עם מסעדה מקומית. אולי זה השילוב הלא ממש מקומי עם מגרש טניס, משהו שלפחות עבור בני דורי נראה עדיין שווה ערך למגרש גולף, נניח, מדיף ניחוחות סנובה ואצולה בלתי מושגים.

אבל עזבו שטויות. אנחנו באנו לאכול, ואני דווקא מחבב את המוזרות הזאת. אלא שגם כאן ההתחלה מדאיגה משהו. המלצר שלנו מכריז מיד ש"את זה אין היום" ו"זה חסר" ו"גם זה". זה סביר ונסלח ב"דג היום", אבל מתחיל להיות מוזר במנת הלחמניות. כנראה שבאמת היה מפוצץ אתמול.

לא נורא. לחם השיפון שמגיע במקום הלחמניות הוא משביע רצון, וגם הממרחים שלצדו - רליש* פלפלים ואיולי זיתים - הם מצוינים.

אנחנו מזמינים ומקווים לטוב. ברוסקטת ארטישוק ירושלמי מגיעה ומפיגה את כל החששות. זו לא רק הברקה רעיונית - לשלב ארטישוק ירושלמי צלוי שזו עונתו עם עגבניות צלויות גם הן, גבינת עזים ורוטב אגוזים, זה גם באמת טעים.

גם הגספצ'ו שמגיע בצורת דוגמית משהו, הוא נהדר. ברמן שידכה למרק העגבניות הספרדי הקלאסי תוספות מקובלות כמו מלפפון ולצדן גם פחות שגרתיות - בצל ירוק (עדיין בשכונה), גבינה בולגרית ממחלבת המאירי הנהדרת מצפת ו... חזרת מגורדת. משהו שעושים לפעמים בקוקטייל בלאדי מרי טוב. התוצאה נהדרת, לא פחות. חבל רק שהמנה כל-כך קטנה.

אנחנו ממשיכים עם קרפצ'יו של מוסר ים המוגש עם קוביות זעירות של פאפייה, נבטים ורוטב צ'ילי חריף. יופי של מנה - מרענן, עוקץ וטעים.

מוסר הים מופיע שוב על שולחננו בצורת נתח פילה צלוי ושוב, קצת קטן מדי, שאליו צורפו ניוקי צרובים טובים ופרוסות שומר שזוגגו בדבש ככל הנראה וקושטו בפיסטוקים. אני לא לגמרי בטוח שהתחברתי למתיקות הרבה הזו, אבל איכשהו זה עבד. הדג והניוקי, בכל אופן, היו מצוינים ולא נגעו יותר מדי בשומר המתוק.

בטורטליני הלחי בציר בקר, מתיקות הדבש ברוטב דווקא הייתה לגמרי במקום והשתלבה היטב עם הבשר העמוק והמתקתק אף הוא. גם תוספת תלולית הקרם פרש הייתה במקום, והתוצאה כולה הייתה טובה מאוד.

קינחנו במוס שוקולד עם שקדים מסוכרים - פשוט וטוב, ובעוגת גבינת עזים ברוטב קרמל של אגוזי לוז ותפוזים, שהייתה מקורית ומוצלחת.

נח, או בשמה המלא, נח ביסטרו מקומי, היא ללא ספק תוספת מוצלחת לנוף המסעדות של שכונות עבר הירקון, ובמיוחד לאזור השומם יחסית (קולינרית) שבו היא ממוקמת. אם תשכיל ברמן להעניק לאוכל את שאר הרוח המיוחד שהפגינה למשל באסיף, בתוספת עוד מעט מהארציות המבורכת שאפיינה את ימיה באורנה ואלה, אין ספק שהמקום יהפוך לאבן שואבת לחובבי האוכל.

בינתיים, נדמה לי שאפשר לתאר זאת כ"יתרון, מיס ברמן", כפי שנוהגים שופטי הטניס להכריז כשמישהו מוביל בקרב צמוד מאוד על הנקודה הקרובה. מגרשי הטניס של שדרות רוקח הם אמנם לא ווימבלדון, אבל גם תל-אביב אינה לונדון, לפחות לא בפעם האחרונה שבדקתי.

כדאי להכיר

רליש. המילה רליש באה לציין ירקות או פירות מבושלים, כבושים או קצוצים, המשמשים כתוספת למנות אוכל, מעין רוטב המוגש בצד, אם תרצו. בעוד שבארה"ב הכוונה היא בדרך כלל למלפפונים כבושים קצוצים (שבושלו לעיתים לריבה ומלווים בנקניקיות), הרי שבאנגליה ובהודו (מולדתו של הרליש) המגוון הוא גדול בהרבה וכולל מיני צ'אטני וריבות שונות המלוות מנות מלוחות דווקא.

נח - השורה התחתונה

פרטים: שדרות רוקח 73, במגרשי הטניס, תל-אביב, טל' 03-7448844. ב'-ש' 12:00-00:00

מחירים: ברוסקטת ארטישוק ירושלמי - 36 שקל, גספצ'ו - 28 שקל, קרפצ'יו מוסר ים - 58 שקל, טורטליני לחי - 52 שקל, מוסר ים עם ניוקי ושומר - 118 שקל, מוס שוקולד - 34 שקל, עוגת גבינת עזים - 44 שקל

השורה התחתונה: טוב