ביהמ"ש: ניתן להפסיק החוזה עם קלאב הוטל בכל עת ללא חיוב

לאחר מאבק משפטי ממושך, ביהמ"ש קבע כי כל בעל זכות ביחידת נופש בקלאב הוטל רשאי לסיים את ההתקשרות עם החברה תוך ויתור על זכותו, כשהוא אינו חייב עוד לשלם דמי אחזקה

קלאב הוטל אילת / צילום: מורג ביטון
קלאב הוטל אילת / צילום: מורג ביטון

16 שנים מאז שהתחיל המאבק המשפטי של בעלי יחידות הנופש ברשת קלאב הוטל נגד הנהלת הרשת, והנה המאבק המסועף והממושך זכה לציון דרך: אתמול (ד') פסק בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי כל בעל זכות נופש ביחידה רשאי לסיים את ההתקשרות עם קלאב הוטל תוך ויתור על זכותו, כשהוא אינו חייב עוד לשלם דמי אחזקה.

הקביעה רלוונטית לכל מי שמחזיק זכות לנפוש ביחידות נופש בקלאב הוטל אילת וטבריה ובקלאב אין אילת.

התביעה הוגשה בשעתו בדרישה לאפשר לבטל את ההסכמים הכובלים ולבטל את החיובים המתמשכים - גם למי שלא עשה שימוש ביחידה.

חלקה הראשון של התביעה, כלומר הזכות לביטול, התייתר למעשה לאור תיקון לחוק הגנת הצרכן שנכנס לתוקפו לפני כשנתיים, ואשר התעורר בעקבות ריבוי תלונות של צרכנים לחוזים כובלים, דוגמת קלאב הוטל. החוק מאפשר לבטל את הסכמים מתמשכים, אלא שהוא כולל מנגנון שמאפשר לקלאב הוטל לגבות דמי אחזקה בתחשיב שלוקח בחשבון את מועד הודעת הביטול ביחס למועד הנופש האינדיבידואלי של הרוכשים, כך שלקוח אשר מודיע על ביטול ההסכם עשוי לשלם דמי אחזקה גם עבור אותה השנה.

החוק גם לא התייחס לנושא גביית דמי אחזקה שנתיים רטרואקטיבית מצרכנים שהפסיקו לממש את זכותם, כך שגבייה זו נמשכה, והיא נמשכת עד היום. למעשה הבשורה העיקרית של הפסיקה היא שמי שרוצה לבטל את ההסכם, ומוטלים עליו לכאורה חובות עבר בגין דמי אחזקה שלא שולמו - כאשר לא נעשה שימוש ביחידה - החובות הללו בטלים. 

מרבית החוזים של עשרות אלפי הצרכנים המחזיקים ביחידות הנופש נכרתו בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. עיקרי ההסכמים כללו את הזכות לנפוש ביחידות הנופש בשבוע אחד מוסכם מראש בשנה - בתמורה לדמי אחזקה שכיום עומדים על כ-3,000 שקל לשנה. במעמד ההתקשרות שילמו הרוכשים בנוסף סכום שעמד בממוצע על כ-30,000 שקל. בכל ההסכמים דובר על חוזים לתקופות ארוכות (ובלתי הגיוניות) - שכללו תקופת התקשרות של 50 ושל 98 שנים - המשמעות היא שאת הזכות לנפוש, בין אם ירצו או לא, גם צאצאי החתומים על ההסכם יורשיםף ללא יכולת להשתחרר מההסכם - בין אם הם בוחרים לממש את זכות הנופש או לא.

השופט רחמים כהן מתח ביקורת על ההסכמים הכובלים את הצרכנים לצמיתות, כאשר משתמע מההסכמים שלא ניתן לבטלם. כעת, כאמור, בעלי היחידות שלא מעוניינים בזכות הנופש יכולים להשתחרר בנקל מהעסקה.

רבים ממחזיקי היחידות שכבר לא מממשים את זכות הנופש ושאף הודיעו על ביטול ההסכם מכורח התיקון לחוק הגנת הצרכן, מתלוננים כי מופעל עליהם לחץ לשלם את דמי האחזקה השנתיים גם בשנים שלא מימשו את זכותם, תוך טענות לאיומים כי יינקטו נגדם הליכים לגבייה של דמי האחזקה, לכאורה בהתאם להסכם עליו הם חתומים.

תביעה נוספת שמתנהלת במקביל נגד הרשת עוסקת בנושא תחשיב דמי האחזקה, כשעיקר הטענה היא לגבייה ביתר. התביעה מתנהלת מזה 15 שנים. בתביעה זו הוגשה פשרה חמישית, שהיועץ המשפטי לממשלה המליץ שלא לקבלה. בסוף החודש יתקיים דיון נוסף בתיק, שגם אותו מנהל השופט רחמים כהן.

בנוסף, לפי שבועות ספורים המועצה לצרכנות הגישה בקשה להכרה בתביעה כייצוגית בהיקף של 600 מיליון שקל נגד קלאב הוטל.

רותי חבקין, מנכ"לית ארגון בעלי יחידות הנופש לקלאב אין/הוטל, הגיבה לפסק הדין שהתקבל וציינה כי "אין ספק כי מדובר בתקדים אשר יאפשר למי שאינו מעוניין לממש עוד את זכות הנופש שלו להתחמק ממלתעותיו של אגף הגבייה בקלאב הוטל. לצערי, מזה 16 שנה שאנו נמצאים במאבק משפטי מייגע מול קלאב הוטל. מדי יום אנו מטפלים בפניות של בעלי יחידות נופש אשר מבקשים את עזרתנו בעקבות התעמרות בלתי פוסקת מרשת קלאב הוטל והעומד בראשה משה בובליל, אשר ממררים להם מדי שנה את החיים, וזאת על מנת שימשיכו לשלם דמי אחזקה בעבור מוצר שהם כלל אינם מעוניינים להשתמש בו".

חבקין הוסיפה כי "ההוצאות הנלוות הגבוהות, דמי האחזקה המופרזים, הליך הגבייה המאיים הם רק חלק מהחוזה אליו כבולים בעלי היחידות. כולי תקווה כי היום זה יפסק. ארגון בעלי יחידות הנופש ימשיך את מלאכתו למען הסדרת התביעה, והשגת לבעלי היחידות את הצדק לו הם ראויים".