תיסנקרופ, תאגיד הענק הגרמני שבמרכז סערת הצוללות

הפעם האחרונה שעיר הנמל הגרמנית קיל עלתה לכותרות בישראל הייתה לפני כחצי שנה. על-פי דיווח של רשת השידור הצפון-גרמנית, שני סוכני מוסד, שנשלחו לאבטח צוללת ישראלית שנבנתה במספנה השוכנת בעיר, נתקעו בבוץ עם מכוניתם. תושב מקומי שסייע לחלצם התלונן כי מהרגע שהמכונית הוצאה מהבוץ, השניים נעלמו בלי לשלם את הוצאות הגרירה. השבוע חזרה קיל לכותרות, ושוב בגלל סיפורי צוללות. רק שהפעם הסערה חורגת מהרבה מאנקדוטה משעשעת.

על-פי הפרסומים, עורך דינו הפרטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, דוד שמרון, היה מעורב כנציגו של איש העסקים מיכאל (מיקי) גנור בעסקה בשווי 1.5 מיליארד אירו לרכישת שלוש צוללות מהמספנה Howaldtswerke-Deutsche Werft (או בקיצור HDW). מאז הפרסום הראשון התפתחה סערה ציבורית גדולה שכללה עוד פרטים - משכרו הצפוי של גנור ועד השאלה האם פנה שמרון לגורמים במערכת הביטחון בעניין.

במיוחד בעיניים ישראליות, ההיסטוריה של המספנה הזו יוצאת דופן: היא בנתה את הצוללת הראשונה שנבנתה אי פעם בגרמניה, אי שם במחצית המאה ה-19, ובמלחמת העולם השנייה ייצרו בה עשרות צוללות נאציות שטיבעו ספינות צי סוחר ברחבי הים האטלנטי. היא עברה מיזוגים ונרכשה על-ידי חברה אמריקאית עד שמצאה את עצמה ב-2005 כחלק מתאגיד תיסנקרופ הגרמני, וכיום מייצרים בה את כלי הנשק שאמורים להבטיח את קיומה של מדינת ישראל, כפי שאמר בתחילת השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו. האידיאולוגיות התחלפו, הלקוחות גם.

התהליך לבניית כל צוללת, אומר מקור המכיר את הנעשה במספנות HDW, הוא ייחודי ושונה בכל פעם. לא מייצרים אותן כפי שמייצרים כלי רכב, ודרושה מעורבות רבה של אנשי צבא ישראלים בשלבי הבנייה השונים. לפי תחקיר של השבועון "שפיגל" שהתפרסם בעבר, הצוללות בנויות במיוחד כדי שיוכלו לשאת טילי שיוט עם ראשי נפץ גרעיניים. על-פי מקורות זרים, זהו חלק מאסטרטגיית ההרתעה של "המכה השנייה", שנועדה להבטיח את היכולת לשגר טילים גרעיניים מהים, גם במקרה שמדינת ישראל תיפגע במתקפה רחבה. לפי המקור, הישראלים נחשבים למהנדסים המוצלחים ביותר מבין כל המדינות המגיעות ללוות את תהליך הבנייה.

חמש צוללות נבנו עד כה עבור ישראל והשישית צפויה להגיע לארץ בשנה הבאה. הצוללת החמישית, אח"י רהב, שעגנה בטקס חגיגי בנמל חיפה השנה, הייתה הגדולה ביותר שנבנתה בגרמניה מאז מלחמת העולם השנייה. העסקה העתידית מוערכת כאמור ב-1.5 מיליארד אירו, ובימים אלה מתקיימים דיונים בנוגע לגובה המימון שתעניק גרמניה (ברלין שילמה כשליש מהחשבון שהגישה תיסנקרופ על שלוש הצוללות האחרונות שישראל הזמינה).

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שהודיעה השבוע כי תרוץ בפעם הרביעית לתפקיד, לא הסתירה בעבר את העובדה שהיא רואה באספקת צוללות אלה - דווקא אלה - חובה היסטורית של גרמניה. היא אמרה כי הבטחת קיומה של מדינת ישראל היא אחת מ"סיבות הקיום" (Raison D'etre) של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית. אבל מתחת למילים הגבוהות ישנם הרבה מאוד מיליונים, ומתווכים הגוזרים קופונים, שבמקרה הישראלי עשויים להיראות כחסרי הצדקה. בקרב עיתונאים ישראלים וגרמנים עלתה השבוע שאלה מרכזית אחת: כמה קשה יכולה להיות עבודתו של מתווך כמו איש העסקים מיכאל גנור (או של שמרון), כשהחברה שהוא מייצג היא היחידה היכולה לספק את המוצר שישראל מעוניינת בו, ועוד בהנחה של שליש?

ציר טורקיה-מלטה 

המרטין מרפי הוא עיתונאי גרמני שעובד בעיתון הכלכלי "הנדלסבלאט". ממערכת העיתון בפרנקפורט הוא מכסה את פעילותן של כמה מחברות הענק הגרמניות, אחת המרכזיות שבהן היא תיסנקרופ, שהמטה שלה ממוקם בעיר אסן הסמוכה. במהלך השנים כיסה מרפי בהרחבה את ההאשמות הרבות שספגה החברה בנוגע לשוחד ולאי סדרים, במיוחד בעסקי הצוללות. בקיץ שעבר הוא קיבל אוצר עיתונאי ממקור אנונימי: אלפי מסמכים פנימיים המתעדים כל אספקט של פעילות החברה - הודעות דואר אלקטרוני, חוזים בין החברה לנציגיה, התכתבויות מודפסות ואפילו תמלילי חקירות שערכה המבקרת הפנימית של החברה.

שורת הכתבות שפרסם מרפי ביחד עם עמיתים מאז 2015 מציירת דפוס פעולה ברור של החברה, בין אם לבדה או כחלק משותפויות שנועדו למכור צוללות. לפי סדרת הדיווחים, החברה שוכרת נציגים מקומיים כמעט בכל מקום שבו היא מתכוונת לעשות עסקים, ובכמה מקרים היא חשודה שהעבירה להם תשלומים שהדליקו נורות אזהרה בתוך החברה, ולפעמים גם אצל הרשויות הגרמניות.

בטורקיה, למשל, דיווח מרפי לפי המסמכים שבידיו, התקשרה תיסנקרופ עם שתי חברות (האחת טורקית והשנייה רשומה במלטה) במטרה לסגור עסקה משמעותית לאספקת שש חבילות ציוד מקיפות לצוללות שבידי צבא הטורקי, תמורת קצת יותר משני מיליארד אירו. היא עשתה זאת כחלק משותפות שהקימה עם חברה גרמנית נוספת בשם FerroStaal, תחת השם Marine Force International (או בקיצור: MFI). שמות שתי החברות שנשכרו היו Tetico ו-Triton. לפי הדיווח, החברה הראשונה קיבלה הלוואה ללא תאריך פירעון של שני מיליון אירו, ימים בלבד לאחר חתימת העסקה ב-2009. החשד בחברה היה כי התשלום נועד לכסות הוצאות שוחד שהנציגים הטורקיים העבירו לגורמים עלומים במדינה תמורת סגירת העסקה. במסמכים שהשיג העיתון ישנה גם עדות של אחד המנהלים בתיסנקרופ, שסיפר כי שיעור התשלומים הלא-חוקיים נדון באופן פתוח וחופשי בפגישה עם החברה הטורקית. "בשלב הזה קמתי ועזבתי את השולחן", הוא מצוטט בדיווח.

חשד עיקרי נוסף נוגע לאחד המאפיינים יוצאי הדופן והפחות ידועים בעסקאות נשק עתירות ממון - כספי רכש הגומלין (Offset). במסגרת הסכמים אלה, החברה המוכרת מתחייבת לרכוש במשך עשור לאחר העסקה ציוד או שירותים באותו סכום שקיבלה. כך, למשל, אם טורקיה שילמה שני מיליארד אירו על הצוללות, תיסנקרופ תצטרך לקנות במשך עשור מוצרים או שירותים טורקיים בשווי זהה. לפי החשד המוזכר בדיווח, כחלק מהתחייבותה שיפצה תיסנקרופ מספנה טורקית גדולה בשם Yonka Onuk. עוד התברר, שהחברה המלטזית ששימשה כמתווכת בין הממשלה הטורקית לתיסנקרופ, הרוויחה רבע מיליון אירו מתיווך גם בעסקה הזו. המבקרת הפנימית של החברה, שתפקידה בין השאר הוא לבדוק את כשרות העסקאות ולדווח להנהלה, התריעה על כך. זמן קצר לאחר מכן היא הועברה מתפקידה.

לפי דיווח באוגוסט השנה בתקשורת הגרמנית, הרשויות הפדרליות בגרמניה חוקרות מקרה אחר של חשד לשחיתות, הפעם בחברה בת של תיסנקרופ בשם Atlas Elektronik. החשד הוא כי מיליוני דולרים הועברו לנציגים מקומיים במטרה לזכות בחוזים למכירת טילי טורפדו ומערכות סונר לטורקיה וליוון. לפי הדיווח, אותם נציגים טורקיים שסייעו לסגירת עסקת הצוללות מעורבים גם בפרשה זו.

המסמכים הפנימיים של החברה מראים כי המטרה של העסקת נציגים מקומיים היא לנהל מגעים עם בכירים בממשל, להכין את המשא ומתן ולסייע בסגירת העסקה עצמה. לרוב, המתווכים עצמם קיבלו 5% מהעסקה, אך יש מי שדרשו יותר. בעסקה שלא הבשילה עם אינדונזיה, כתב אחד הבכירים במסמכים שבידי מרפי, כי "האינדונזים היו תאבי בצע מדי, הם רצו הרבה מעבר ל-10% בעמלות ליועצים".

גם עסקה למכירת שתי צוללות לדרום-קוריאה, שנעשתה כחלק משותפות MFI ונשאה תג מחיר של 2.5 מיליארד דולר, הייתה נגועה בשוחד. שותפות MFI הואשמה על-ידי הרשויות המקומיות בתשלום שוחד לחברה דרום-קוריאנית בשם Ubmtech, ששימשה כנציגתה המקומית. במקרה הזה, כמו גם במקרה הטורקי, תיסנקרופ האשימה את החברה השותפה (FarroStaal), ואמרה כי ידיה נקיות. החברה השותפה, מצדה, הסכימה לשלם כופר של 149 מיליון אירו, כקנס על העבירה על החוק וכפיצוי על הרווחים שהתקבלו מהשוחד. בינתיים, שותפות MFI פורקה.

בפקיסטן, הגרמנים העסיקו חברה מקומית בשם SYSCO, כדי לקדם עסקה אפשרית למכירת צוללות. מנהל החברה, לפי הדיווחים, הוא איש עסקים בעל קשרים טובים לפוליטיקאים פקיסטנים, ובנו של גנרל בצבא הפקיסטני. לפי הדיווח ב"הנדלסבלאט", החברה המקומית דרשה תשלום של 66 מיליון אירו כדי לסגור את העסקה. אף אחד לא שוחד בפקיסטן, והנציג הגרמני נאלץ לברוח מהמדינה מחשש לחייו. למעשה, אם מסתכלים על מפת מכירות הצוללות של תיסנקרופ בעשורים האחרונים, רק בשתי מדינות לא עלה חשד לעבירה על החוק: סינגפור וישראל.

לפחות עד לשבוע שעבר. ביום שני השבוע טען מרפי כי מעורבותו של עורך הדין שמרון "רחבה מכפי שהיה ידוע עד כה", וכי "לפחות במקרה אחד", שמרון היה נוכח בפגישה עסקית עם אנשי תיסנקרופ. הוא גם העריך כי גנור צפוי להרוויח בין 10 ל-30 מיליון אירו (41 עד 123 מיליון שקל) מהעסקה. הוא כתב כי לפי המסמכים הפנימיים, גנור מעורב גם ברכש הגומלין "והוא צפוי להרוויח אפילו יותר (מהעמלה)".

תיסנקרופ מסרה בתגובה ל-G: "החברה עובדת בישראל באופן בלעדי עם מר גנור כנציג מכירות. נציגי המכירות שלנו מחויבים על-פי חוזה להתייעץ עם החברה לפני שהם מעסיקים קבלני משנה. זה לא קרה במקרה הזה". לדברי החברה, מתנהלת בימים אלה חקירה פנימית כדי לראות אם וכיצד עדכן גנור את החברה בנוגע להעסקתו של עו"ד שמרון.

לוקחים ברצינות את הביקורת

יש דבר אחד יוצא דופן בתעשיית הנשק הגרמנית, הבדל משמעותי בינה לבין יתר המדינות המובילות את העולם בייצוא כלי נשק: בין אם אלה המקלעים של הקלר וקוך, טנקי ליאופרד של קראוס-מאפיי-ווגמן או הצוללות של תיסנקרופ, ההבדל הוא שכל כלי הנשק הגרמניים מיוצרים על-ידי חברות פרטיות או ציבוריות. אין אף חברה ממשלתית בקלחת. זה נובע מההיסטוריה של גרמניה ומהרצון שלה להתרחק עד כמה שניתן מעברה הנאצי של המדינה.

אותו עבר גם גורם לכך שהביקורת הציבורית על עסקי הנשק של חברות גרמניות היא חריפה יותר, בוודאי בהשוואה ליצואניות מובילות כמו ישראל או צרפת. אפילו סגנה של הקנצלרית מרקל, זיגמר גבריאל מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD), המכהן כשר האוצר, אמר כי זוהי "בושה" שגרמניה היא בין יצואניות הנשק הגדולות בעולם. הסופר הגרמני גינטר גראס עורר סערה עולמית ב-2012, כשכתב כי גרמניה עשויה למצוא את עצמה שוב אשמה בפשעים נגד האנושות, משום שישראל לדבריו עלולה להשתמש בצוללות עם טילים גרעיניים כדי להחריב את איראן.

למרות כל זאת, תעשיית הנשק הגרמנית פורחת בשנים האחרונות. במחצית הראשונה של 2016, למשל, עמד הייצוא הביטחוני של גרמניה על ארבעה מיליארד אירו, שיא של השנים האחרונות. לפי נתוני הממשלה בברלין, תחום זה צפוי רק לצמוח בשנים הקרובות, וגרמניה היא כיום יצואנית הנשק החמישית בגודלה בעולם.

בתיסנקרופ מבטיחים כי הם לוקחים באופן רציני את הביקורת ומתמודדים עם החשדות לשחיתות. לפי דיווחים בגרמניה, מנכ"ל החברה היינריך היזינגר, שמונה ב-2011, אפילו מנסה למכור את עסקי הצוללות בקיל, בדיוק בשל התדמית הבעייתית וכאב הראש הפומבי שהם יוצרים לתאגיד, שהכנסותיו השנתיות מסתכמות ביותר מ-40 מיליארד אירו. המועמדת העיקרית להשתלט על המספנות בקיל היא חברת הנשק הגרמנית ריינמטאל (Rheinmetall). לפי הדיווחים, היא הציעה מיליארד אירו עבור החברה, אך היזינגר דורש לפחות שני מיליארד אירו.

"זו לא אותה חברה של פעם", אומר מרפי בראיון ל"גלובס". לפני כשבועיים, למשל, פוטר אחד המנהלים הבכירים ביותר בתיסנקרופ, ראש חטיבת הפתרונות העסקיים, אחרי שנתפס בקבלת שוחד. ייתכן ששוחד היא מילה גדולה מדי: יינס וגמן נאשם בכך שקיבל צמיד מוזהב מאיש עסקים פקיסטני, שנועד לאשתו, בשווי של כמה אלפי אירו. מאז שהסיפור פורסם, החברה פעלה במהירות, והודיעה כי אין מקום להתנהגות מסוג זה בשורותיה. היזינגר, שהכריז בעבר על מדיניות "אפס סובלנות" כלפי שוחד ושחיתות בחברה, שב ואמר: "אני מעדיף להפסיד עסקים מאשר לעבור על החוק".

מרפי מספר כי דיבר בשנים האחרונות עם מספר רב של גורמים בתוך החברה ומחוצה לה, ושמע מהם כי העסקים מול ישראל הם "נקיים לחלוטין", במיוחד לעומת היחסים עם המדינות האחרות. "בגלל זה אף פעם לא חקרתי לעומק את הנעשה בישראל", הוא אומר. אבל יש דבר אחד שמוזר בעיניו: "הרי עסקאות הצוללות נסגרות בין ישראל לגרמניה ברמת ראשי המדינות, בלחיצת יד בין מרקל לנתניהו, מדוע תיסנקרופ צריכה מתווך בישראל שיקבל כל-כך הרבה כסף? זה לא ממש הגיוני".

תאגיד "תיסנקרופ" - תעודת זהות

מחזור: 42 מיליארד אירו (נכון ל-2015)

רווח: 250 מיליון אירו (נכון ל-2015)

עובדים: 160 אלף ברחבי העולם

תחומי עיסוק: פלדה, מעליות, נשק, מוצרי תעשייה

 תיסנקרופ