צביעות "התשקורת" בפרשת הצוללות

השיטה שבה עשרות עורכי דין כרכרו סביב ראשי הממשלה ומשרדיהם פרחו ושגשגו

עו"ד דוד שמרון / צילום: יונתן בלום
עו"ד דוד שמרון / צילום: יונתן בלום

פרשת הצוללות נמצאת עכשיו בבחינה, אבל אם אפשר לעשות לה סיכום ביניים, מזווית קצת שונה, אז הנה עוד המחשה לצביעות של החונטה התקשורתית, שעליה אנחנו כותבים לא מעט:

1.

ראשית, שייקה ברקת, ה"דילר" הקודם שתיווך בין המספנה הגרמנית למדינת ישראל, הוא כנראה אחד השטינקרים בסיפור. זו זכותו כמובן, הוא הרי הודח לטובת מיקי גנור, ה"דילר" החדש, שלטענתו רצה עמלה גבוהה יותר. ברקת יצא בכמה ובכמה כלי תקשורת לווידוי מרגש על הדחתו המפתיעה והלא ברורה והוצג בה כגיבור ישראל או כ"אבי תוכנית הצוללות" של ישראל. בכל הווידויים המרגשים שלו, שללא ספק תרמו תרומה נכבדה לדיון הציבורי, הוא לא סיפר בעצם כמה הוא הרוויח כ"דילר", הוא לא סיפר את הסיפור המלא של ה"מאכערים" של עסקאות הנשק, אלה שגוזרים קופונים שמנים של 2% או 2.5% או יותר, הרחק מעין הציבור.

למה בעצם צריך "מאכערים" בעסקאות בין שתי מדינות? מה, אין בשביל זה נושאים ונותנים בתוך משרד הביטחון והצבא? אין בכל המערך הביטחוני אנשים שזה תפקידם ובשביל זה המדינה משלמת להם שכר מדי חודש? למה צריך בעצם את שייקה ברקת או את מיקי גנור, למה צריך "מאכערים" שגוזרים קופונים? אז יכול להיות ששייקה ברקת הוא גיבור ישראל ו"אבי תוכנית הצוללות", אנחנו לא מפקפקים בכך. אבל הוא גם "מאכער" של עסקאות נשק, צוללות במקרה שלו, והוא גזר על העסקאות הללו קופונים מאוד שמנים, המוערכים בעשרו ת מיליוני אירו ברוטו, מאות מיליוני שקלים. את זה הוא לא סיפר בווידוויים המרגשים שלו, ולא בכדי.

2. שנית, עו"ד דוד שמרון. שמרון לא המציא שום שיטה. בשבוע שעבר סקרה בעמודים אלה סטלה קורין ליבר, פרשנית בכירה ב"גלובס", את כל עורכי הדין שהסתובבו סביב ראשי הממשלה ומשרדיהם פרחו ושגשגו במקביל. עו"ד אבי פילוסוף (יצחק רבין ז"ל), עו"ד רם כספי (שמעון פרס ז"ל), עו"ד דורון כהן (אהוד ברק), משרד הרצוג-פוקס-נאמן (אהוד ברק), עו"ד אלדד יניב (אהוד ברק), עו"ד דב ויסגלס (אריאל שרון), עו"ד יורם ראב"ד (אריאל שרון), עו"ד אלי זהר (אהוד אולמרט) ועו"ד אורי מסר (אהוד אולמרט). על הסיפור של מסר התעכבנו לא אחת וכדאי להביאו שוב: מסר, אף שלא הוגש כתב אישום נגדו, שימש ציר שחיבר בין הכסף של עד המדינה שמואל דכנר לאולמרט, הוא שמר על ה"קופה" של אולמרט, בידיים שלו הוחזקו מאות אלפי שקלים לפחות. הוא היה יד ימינו של אולמרט, "סמנכ"ל הכספים" שלו, היועץ המשפטי שלו, המוציא והמביא, הוא היה חברו הטוב או אחד מחבריו הטובים, הוא היה איש סודו, כמו שאוהבים לומר.

השופט דוד רוזן טרח לציין בגזר הדין של אולמרט את העובדות בנוגע למסר, והן שדכנר העביר סכומים של מאות אלפי שקלים לשולה זקן, סכומים שהועברו על ידיה למסר כדי לסייע לאולמרט במערכת הבחירות לעיריית ירושלים בשנות ה-90. מאוחר יותר, כעבור כמה שנים, כשזקן ביקשה מדכנר עוד כסף לכיסוי גירעונות, הוא העביר לרשותה 100 אלף שקל, שמתוכם העבירה זקן למסר 60 אלף שקל (40 אלף שקל היא לקחה לעצמה והפקידה בחשבונות ילדיה). זקן ציינה שמבחינתה מסר היה מעין ה"קופה" של אולמרט, וכך גם השופט רוזן מגדיר זאת - "קופה שנשמרה בידו של אורי מסר". סכומי הכסף הללו, קבע רוזן, מחוברים בטבורם למערכת הקשרים המושחתת ששררה בין עד המדינה לאולמרט לאורך שנים, מערכת קשרים מושחתת שבמסגרתה הועברו מאות אלפי שקלים ע"י דכנר לאולמרט.

עו"ד מסר, שומר ה"קופה" שמתעופפים אליה מאות אלפי שקלים ואפילו מאות אלפי דולרים - כספי שוחד, סטיפות של מזומנים - נחלץ בעור שיניו מכתבי אישום הן בפרשת הולילנד והן בפרשות טלנסקי ומרכז ההשקעות. הנימוקים המשפטיים מצוינים: מחסור בראיות והעובדה שמסר אינו עובד ציבור. עבירה של הפרת אמונים אינה חלה על אזרחים העובדים בצמוד לעובדי ציבור, בניגוד לעובדי ציבור "רשמיים" כמו אולמרט וזקן.

לא מעט גורמים במערכת המשפטית הרימו גבה, במיוחד פרקליטי זקן, שדרשו להעמיד את מסר לדין בעבירות של תיווך לשוחד או סיוע לקבלת שוחד. לטענתם, מסר היה מעורב באופן משמעותי בפרשת הולילנד ובפרשת חברת הזרע ואף קיבל מעד המדינה דכנר שכר טרחה באופן ישיר. ניתן להרים גבה גם על כך ששומר הקופה מסר לא נדרש אפילו להעיד במשפט הולילנד, אף שהיו לו יחסים צפופים מאוד, עם אולמרט, דכנר וזקן.

אפילו הנימוקים לסגירת התיק היו מעין מיני כתב אישום כלפי מסר, עם זיכוי מסויג. "חקירת המשטרה העלתה שבתקופה הרלוונטית התקיימו יחסי חברות קרובים בין אולמרט לעו"ד מסר", נכתב בהחלטה לסגור את התיק בפרשת מרכז ההשקעות וטלנסקי. "הם היו שותפים לשעבר במשרד עורכי דין, עו"ד מסר ייצג את אולמרט ואת משפחתו במשך השנים בעניינים מגוונים, עו"ד מסר עמד בראש עמותות שהוקמו כדי לסייע לאולמרט במערכות בחירות שונות (כלומר, מנהל הקמפיין שלו בפועל - א"צ), עו"ד מסר אף חתם בצוותא עם אולמרט על ערבות אישית לחשבון של אחת העמותות האמורות - חשבון שבו נוצר גירעון של מיליוני שקלים - וסייע לאולמרט לכסות את החוב באמצעות כספיו של משה טלנסקי. ומעבר לכול, עו"ד מסר החזיק באותה תקופה עבור אולמרט 'קופה סודית' ובה מאות אלפי דולרים".

דבר אחד בטוח: עו"ד מסר עשה לביתו ולמשפחתו לא מעט וכנראה הפך לאיש אמיד מאוד כתוצאה ממינוף קשריו עם אולמרט. מחומר החקירה עלה שאולמרט התערב לטובת לקוחותיו של מסר, קיבל החלטות בנושאים מהותיים הנוגעים לענייניהם, ולעתים אף שינה החלטות שהתקבלו על ידי הגורמים המקצועיים באופן שהיטיב עם לקוחות אלה. בקיצור, קשרי הון-שלטון בגירסה הקלאסית.

הקביעות החמורות נותרו בחלל האוויר, ומהרעש וההמולה סביב אולמרט וזקן, דווקא מסר יצא נשכר, אף שהיה אחד הצירים המשמעותיים בכל הפרשות. בידיו עברו ערימות של מזומנים, שחלקם לא ממש מריחים מיושר.

האם עו"ד אורי מסר היה מעל החוק? ייתכן שהמסר הזה מתחדד עוד יותר, כפי שכתבנו בעבר, אם מביאים בחשבון את זהותה של אשתו - עו"ד דוידה לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים כלכליים. ללחמן-מסר הייתה תדמית של לוחמת ללא חת ואבירת שלטון החוק, שמרבה להרביץ מוסר בבני החושך. החונטה התקשורתית, במיוחד זו של "שוקן את רולניק הכפשות בע"מ", נתנה לה במה נרחבת ולא פעם בליווי מילות חנופה. אין פלא שהיא עצמה הופיעה פעם באירוע חברתי של סגן המו"ל גיא רולניק. ראו את הסיקור על מסר ואת הסיקור על שמרון, ותבינו איך החונטה עובדת.

3. לכל הספינולוגים מבית המדרש של שוקן את רולניק ושאר החונטה של ה"תשקורת" שעומדים לנצל את המאמר הזה כדי לקבוע שאנחנו בעד נתניהו כביכול ובמיוחד בעד רכישת "גלובס" על ידי שלדון אדלסון (העיתון עומד למכירה בימים אלה), אז ככה: דעתנו הייתה ותישאר תמיד: ככל שיהיו כלי תקשורת רבים יותר (ורצוי מאוזנים יותר) בידי כמה שיותר בעלי שליטה שונים - כך הציבור ירוויח. הוא ירוויח משני צדדים: האחד, בריסון כוחה של החונטה התקשורתית הצבועה ומצד שני בריסון כוחו של אדלסון.

eli@globes.co.il