נא להכיר, האישה החזקה בענף הבנקאות

שני דירקטורים מבנק הפועלים נהפכו יושבי ראש של בנקים; המרוויחה הגדולה - אפרת פלד

אפרת פלד / צילום: רון קדמי
אפרת פלד / צילום: רון קדמי

1. וכך קרה שבתוך יממה נכנסה המערכת הבנקאית למשחק כיסאות. יאיר סרוסי הוזז, למעשה הודח, אחרי 7 שנים ראויות כיו"ר הפועלים, בגלל תלונה של עובדת על תקיפה מינית של המנכ"ל הקודם ציון קינן, שסרוסי לא דיווח כיאות וכנדרש בעניינה. הציפייה שששרי אריסון סוף-סוף תכתיר את אירית איזקסון ליו"ר הבנק - אחרי היכרות קרובה ופורייה שנמשכת כבר 23 שנה, שבהן הובילה איזקסון את אריסון די בשלום בין המוקשים, הכרישים והטייפונים בפועלים ומול בנק ישראל - התבדתה תוך שעות אחדות. עודד ערן, פחות משנה דירקטור בפועלים, שבקושי התחיל להבין מי נגד מי אבל מוכר היטב לאנשי אריסון ממשרד גולדפרב-זליגמן, הוכתר במהירות. מיד אחרי כן התיישבה איזקסון אצל צדיק בינו וסמדר ברבר צדיק, על כיסאו של יו"ר הבנק הבינלאומי, רוני חזקיהו, המיועד לתפקיד החשב הכללי. זה אותו חזקיהו שהיה המפקח על הבנקים, ושלא איפשר בזמנו לאיזקסון להיות סגנית יו"ר הפועלים, במעבר בין שלמה נחמה שסולק על ידי אריסון לדני דנקנר שהיה שותפה וחביבה - עד שנאלצה להיכנע לנגיד הקודם, פרופ' סטנלי פישר, ולמפקח חזקיהו, שהדיחו אותו.

2. מי שמשך בחוטים, ערבב והתפיח את הבצק היא אפרת פלד, מנכ"ל אריסון השקעות, שבהזדמנות חגיגית זו נהפכת לאישה החזקה ביותר בבנקאות. חזקה, מוגנת ומוסתרת במשרדי אריסון בבניין האופרה. האם פלד, בחסות אריסון, היא שיזמה והזיזה את סרוסי מתפקידו, בעיצומה של בדיקת המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר? לא בטוח. לאחר כמה שיחות שניהל עם המפקחת העריך סרוסי שזמנו בבנק התקצר. שאת השנה שנותרה לו יצטרך איכשהו לחתוך. אפשר שהמפקחת בר לא הייתה דורשת במפורש ובגלוי להדיחו; אחרי הכול מדובר בשיקול דעת קלוקל שגם גובה על ידי שלושה עורכי דין בכירים ובידיעת ראש ועדת הביקורת בדירקטוריון. אבל בר כן הביעה הסתייגות חד-משמעית, אפילו פומבית, מהתנהלותו - ולזה הייתה חייבת להיות השפעה בדוח המיוחד שכתיבתו תושלם בקרוב. לעמדתה, תוצאת העובדה שסרוסי לא דיווח לדירקטוריון ולא לפיקוח, משמעותה הסתרה-החבאה-ניסיון לקבור ולהעלים את פרשת קינן-הבנקאית מקזחסטן-הבודק סטיב אדלר, שנראה כמי שמצא את הדרך לתת עוד כסף ציבורי (של לקוחות ובעלי מניות הפועלים) כדי לסיים פרשה של הטרדה מינית לכאורה.

3. מה שכן, פלד ויועציה השתמשו באירוע הזה כדי לבסס את מעמדה של פלד ולהפכה, בעיקר בעיני אריסון, ללוחמת הטוב, הצדק והמוסר - כצפוי ממי שמובילה כאן את השראת "מהות החיים". אחרי שסרוסי - שלמעשה הוצע-מונה על ידי הנגיד פישר - החליט לעצור את הדרדרות השמועות ולהודיע על פרישה, למרות שלא באמת תיכנן אותה עד לפרסום ב"גלובס" ביום א' השבוע, התחיל השלב המואץ בפעולה: מינוי יו"ר שיבטיח את מעמדה של פלד כאישה העוד-יותר חזקה בבנק ובמערכת הבנקאית. איזקסון, למרות הסופרלטיבים הגבוהים שנזרקים דווקא מסביבת הפועלים-אריסון, כנראה לא התאימה לסדר החדש. אפשר שהיא יותר מדי מיומנת, יותר מדי מכירה את המהלכים התת-קרקעיים בפועלים, את הממשל התאגידי הצולע ומקרטע בבנק העמוס (בפרוזדורים אומרים שזה מקטע גנטי הטבוע ב-DNA של הבנק), באירועים בין בכירים יותר לבכירות פחות. או שאולי איזקסון כבר יותר מדי חזקה, בטוחה ואיכשהו אפילו "שבעה" ועצמאית ברמה שכבר קשה לכופף.

4. אז איזקסון הולכת לצדיק בינו. בכך היא משלימה סבב בנקאי מעניין ואופייני למועדון החברים. היא התחילה בבנק לאומי, שימשה מנהלת מגזר התעשייה בחטיבה העסקית, אחראית על החברות הגדולות במשק. את שרי אריסון הכירה ב-1993, בטקס השקת מוזיאון העלייה בזיכרון-יעקב, שאותו הקימו תד אריסון, אביה של... ואליהו איזקסון, חותנה של... כמה שנים אחר כך מינתה אריסון את איזקסון לדירקטורית בפועלים, והפכה אותה לעיניה, אוזניה ומורתה, כמו גם המשגיחה מטעמה על התנהלות שלמה נחמה, היו"ר שהכתיר האב לפני פטירתו. בתוך כך, במעין עיוות מובנה במערכת הישראלית, שימשה במשך השנים בעת ובעונה אחת גם דירקטורית בחברה לישראל, כיל, אי.די.בי, ים המלח ועוד. ב-2007 מינתה אריסון את איזקסון לסגנית יו"ר הפועלים, ואולם המפקח על הבנקים - אותו חזקיהו שהיא מחליפה עתה - פסל את המינוי, בטענה להליך שאינו תקין. כפיצוי מונתה איזקסון ליו"ר ישראכרט, חברת כרטיסי האשראי שבשליטת הפועלים. ב-2014 נאלצה לזוז, בעקבות נהלים חדשים של בנק ישראל האוסרים כפל תפקידים בין החברה-האם לחברה-הבת. וכל הזמן נשארה דירקטורית בפועלים, "הדירקטורית של שרי", ובקרוב בבינלאומי - דירקטורית של בינו.

5. הוראות נוהל בנקאי תקין קובעות כי לא ימונה אדם שכיהן כדירקטור בתאגיד בנקאי אחד לדירקטור בתאגיד בנקאי אחר - לפני שחלפה שנה מיום שחדל לכהן. אלא - ואת זה הוסיף הפיקוח כבר במקור, אולי מהיכרותו את המערכת, אולי מוותרנותו המסורתית והיותו חלק בלתי-נפרד מהמועדון - אלא אם זה נעשה בהסכמת הדירקטוריון שהדירקטור חבר בו. כלומר: יחליט הדירקטוריון אם נכון שהדירקטור שישב איתו שנים ויודע את סודות הבנק ואת תוכניותיו לעתיד, יכול לזנק וברגע אחד לעבור ולמסור נאמנותו ומסירותו לדירקטוריון בנק אחר. סביר להניח שדירקטוריון בנק הפועלים, אם התבקש להתכנס ולדון בעניין, אישר את המעבר אוטומטית. אחרי הכול, אם אפרת פלד מבקשת - מי הדירקטור שיעז לומר שאין זה ראוי, שיכולה להיות בעיה?

קיראו עוד ב"גלובס"


6. איזקסון לא לבד. המועדון משמר את יקיריו קרוב לחזהו. שמם של דירקטורים 'טובים' יוצא לפניהם. הם מומלצים על ידי ועדות המינויים, שמקבלות חוות דעת מההנהלות ודירקטורים, ועוברים מבנק לבנק. זה קורה גם אחרי סיום שלוש קדנציות - המקסימום האפשרי על פי הוראות בנק ישראל. דוגמאות: עו"ד חיים סמט. 1995-2000 - דירקטור בלאומי. 2000-2008 - דירקטור בפועלים. 2012 - חוזר לבנק לאומי, ב-2015 נבחר לקדנציה נוספת. מירי כ"ץ, פעם יו"ר רשות ניירות ערך שלא הותירה את רישומה ועצמאותה, מונתה ב-2008 לדירקטורית בבנק לאומי, ואז ב-2016 - לדירקטורית בדיסקונט. גם הדירקטוריות נורית סגל וגבריאלה שלו מצאו דרכן לדירקטוריונים - הן של לאומי הן של הפועלים.

7. ואף אחד לא מתנגד. גם לא הפיקוח על הבנקים. גם לא על מעברים חפוזים במיוחד, כמו זה של איזקסון. ניגודי עניינים? סודיות בנקאית? תחרות בין-בנקאית?

לכתבה הקודמתמחובקי דנקנר