ההימור של יחימוביץ'

האם יו"ר העבודה לשעבר תתמודד בבחירות להסתדרות, ואיך נראית סביבת ניסנקורן כשהיא בפאניקה?

בסביבתו של יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, סברו עד לאחרונה כי הרמזים שהשמיעה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) בדבר האפשרות שתתמודד נגדו בבחירות הקרובות לראשות הארגון, אינם מעידים על כוונות אמיתיות, אלא נועדו לייצר "מתח מדומה" ולשפר עמדות בתוך המפלגה. אבל בשבועות האחרונים, וביתר שאת מאז שהודיעה לראשונה בקולה שלה על כך שהיא שוקלת את האפשרות, המתח המדומה הפך לפאניקה של ממש.

מכתבים בהולים, טענות קשות

ניסנקורן, באמצעות יו"ר סיעת "העבודה" בהסתדרות, פיני קבלו, שיגר ליו"ר המפלגה יצחק הרצוג מכתב בהול ומבוהל, על גבי נייר רשמי של משרד עורכי הדין צבי יפה ושות'. "חוקת מפלגה, בכל הכבוד, אינה המלצה", נכתב בפתח הדברים על ידי עו"ד איל יפה. "מפלגה שאינה מכבדת את חוקתה ומאפשרת לכולם, לרבות לבכיריה, לזלזל בה ולהתייחס אליה בהמלצה, אנרכיה לשמה, סופה שתחדל מלהתקיים", הוא הוסיף במלוא הדרמטיות. לדבריו, נציגי מפלגת העבודה לבחירות בהסתדרות נבחרו זה מכבר בהליך רשמי, ועל כן לא יכל להיות שהסיעה תיאלץ להתמודד עם סיעות נוספות שמנוהלות על ידי בכירי המפלגה "הפועלים בגלוי ביודעין ובבוטות נגד חוקת המפלגה כשהם נגועים בניגוד עניינים רבתי". עו"ד יפה מתכוון, בלי לומר זאת מפורשות, שסיעת העבודה בהסתדרות החליטה לרוץ פעם נוספת ברשימת "עוגנים" של ניסנקורן, שנוסדה למעשה על יידי קודמו עופר עיני.

יחימוביץ' מסתבכת במפלגה

ההיסטריה, צריך לומר, נוטפת מכל מילה במכתב הזה. "לא יעלה על הדעת שח"כ יחימוביץ' תודיע ללא בושה על כך שהיא שוקלת התמודדות על ראשות ההסתדרות בהתעלם מהחלטות המפלגה וקיומה של סיעת העבודה, שנבחרה זה מכבר", כותב עו"ד יפה. "מפלגת העבודה נדרשת 'ומיידית' לקבל החלטה לפיה נציגיה בבחירות להסתדרות נבחרו ואין היא מאשרת לכל גורם אחר להתמודד". מכתב כזה, טוענים גורמים במפלגה, לא נכתב מעולם - גם כשח"כ איתן כבל החליט להתמודד מול עופר עיני, שזכה גם הוא לתמיכת המפלגה והיה אחד האנשים החזקים בה.

עבור יחימוביץ' מדובר בהימור. היא אמנם פוליטיקאית שכבר חוותה הפסדים ולכאורה לא אמורה להיבהל מעוד הפסד אחד, אבל בשונה מאיתן כבל של שנת 2012, שהגיע אז ממרכז הספסל של המפלגה, הפסד לניסנקורן יהיה עבורה בבחינת מפלה. כבר היום היא פחות ופחות מוצאת את עצמה במפלגה שהולכת ומתרסקת, הציר של הרצוג-לבני ומרב מיכאלי התחזק על חשבונה, והפיאסקו שחשפנו בשבוע שעבר על כך שהיא ובכירים במפלגה לא הוזמנו למסיבת העיתונאים שבה הושק הקמפיין נגד תקציב ממשלת נתניהו, בטח לא תרם לאווירה. דווקא בגלל כל אלה, ניצחון מול ניסנקורן הוא פיתוי שקשה לסרב לו. זה ישנה עבורה את כל התמונה. מהפוזיציה של יו"ר מפלגה לשעבר עם סיכוי קטן מאוד להיבחר שוב, היא עשויה להיות האישה הראשונה שתעמוד בראשות ההסתדרות ואולי, מי יודע, בדרך למפלגה הסוציאל דמוקרטית עליה חלמה פעם.

יחימוביץ', אפשר רק להניח, ערכה את הבדיקות שלה ביחס לסיכוייה מול ניסנקורן. הבעיה היא שבבחירות להסתדרות, להבדיל מבחירות לכנסת, הפער בין מה שאומרים הסקרים לבין ההצבעה בפועל עשוי להיות גדול עוד יותר. זה נובע במידה רבה מהאווירה שמייצרת פרקטיקת ההצבעה במקום עבודה, בשונה מקלפי שמונחת במתנ"ס או בבית הספר השכונתי. אם יחימוביץ' תחליט סופית להתמודד, זה יהיה הדבר הראשון קרוב לוודאי שהיא תרצה לשנות.

משקיעים בקמפיין

גם הכסף הגדול שניסנקורן משקיע כבר כמה חודשים ברציפות, לא ממש עוזר לה. ההסתדרות הוציאה מיליונים על תשדירים בטלוויזיה המסחרית שמעודדים התאגדות, ומיליונים נוספים על ידיעות ממומנות ("תוכן ממומן") בקבוצת ידיעות אחרונות.

השיא הגיע בסוף השבוע האחרון, כש-200 ראשי ועדים הוזמנו להתארח על חשבון ההסתדרות במלון היוקרתי "הרודס" באילת. הם שילמו השתתפות עצמית של 100 שקל לאדם בסך הכול, ובסופו של יום הודיעו על תמיכתם ביו"ר המכהן. ההודעה החגיגית לעיתונות, איך לא, הגיעה כבר במוצ"ש.

אבל שלא תטעו: המכשול הכי גדול של יחימוביץ' הוא לא הכסף של ניסנקורן והמנגנון שלו, אלא העובדה הפשוטה שמדובר ביו"ר הסתדרות טוב, אולי מהטובים שהיו לארגון הזה. הוא לא כריזמטי כמו עמיר פרץ, אין לו את הקסם (או הממולחות) של עופר עיני והוא לא חף מטעויות, אבל יש לו תוצאות. יותר ויותר עובדים בישראל, בכל תחומי המשק וללא יוצא מן הכלל, מקימים ועדים וחותמים על הסכמים קיבוציים. יותר עובדי קבלן עוברים להעסקה ישירה, שכר המינימום עלה פעם נוספת, מעסיקים מחויבים לקלוט בעלי מוגבלויות ועוד. את זה יודעת יחימוביץ', וגם העובדים שילכו לקלפיות בחודש מאי הקרוב.

 

התקציב הסמוי של קמפיין הסמויים

על ה-DNA ההרסני של מפלגת העבודה שראה שנאמר כבר הכול כנראה, אבל איכשהו מסיבת העיתונאים שקיימו ראשיה בשבוע שעבר הצליחה לשבור עוד שיא במנגנון ההשמדה העצמית. הרעיון להשיק קמפיין נגד התקציב הדו-שנתי של ממשלת נתניהו נראה לא רע באופן כללי, וכך גם הבחירה בח"כ (פרופ') מנואל טרכטנברג כפרזנטור הראשי והיחיד למעשה. יחימוביץ' לא תאהב לשמוע את זה, אבל בקרב הציבור הרחב הוא נתפס כדמות אמינה בתחום הכלכלי-חברתי עם יכולת לייצר הזדהות בקרב קהל גדול יותר. אבל, העובדה שיחימוביץ' ועמיר פרץ לא הוזמנו לשבת שם, אף ששניהם היו ראשי המפלגה המזוהים ביותר עם הנושאים האלה, מעידה עד כמה עמוקה הבעיה שם.

זה לא רק יחימוביץ' ופרץ: מלבד הרצוג, לבני, מיכאלי וטרכטנברג, לא היה שם ח"כ אחד לרפואה. לא איתן כבל, לא סתיו שפיר, לא אראל מרגלית ולא יוסי יונה. במפלגה הסבירו לנו בהמשך שהדוברים של הח"כים קיבלו מסרון שמזמין אותם למסיבת העיתונאים, אבל זה רק חידד את עומק המבוכה. יחימוביץ', כמו יחימוביץ', הפכה את ההתאבדות הפוליטית של המפלגה שלה לאירוע רב נפגעים בשידור ישיר. היא צייצה בטוויטר שלמדה על העניין מהפנייה שלנו, סימנה "אהבתי" לציוצים אחרים שקטלו את ההתנהלות של חבריה וקינחה בראיון (מחויך) לטלוויזיה.

אבל זה לא הכול: מאז מסיבת העיתונאים ביום שלישי שעבר, במחנה הציוני מסרבים למסור ל"גלובס" את עלות הקמפיין, שכולל שלטי חוצות וסרטונים באתרי חדשות ורשתות חברתיות. כך, הדבר הכי סמוי ב"קמפיין הסמויים" שאמור היה להציג כיצד ממשלת ישראל מחביאה מסים מיותרים שנופלים כנטל על הציבור, הוא התקציב שלו. איך זה מסתדר עם מפלגה שמדברת חדשות לבקרים על הצורך בהגברת השקיפות התקציבית של הממשלה? גם אנחנו שאלנו את זה.