בוטל כתב האישום נגד שופט הכדורסל הבינלאומי סמי בכר

"בפתח הכרעת הדין אני מודיע כי החלטתי לבטל את כתב האישום" - בהודעה הדרמטית והנדירה הזאת פותח השופט ד"ר שאול אבינור מבית משפט השלום בתל-אביב את הכרעתו בעניינו של שופט הכדורסל הבינלאומי סמי (שמואל) בכר, שהואשם בהעלמות מס מהכנסות משיפוט במשחקים בחו"ל. 

השופט אבינור החליט לקבל את טענת באי-כוחו של בכר, עורכי הדין אברהם שהבזי ואבי וכניש, להגנה מן הצדק, בין היתר משום שכנגד שופטים בינלאומיים אחרים לא הוגשו כתבי אישום באותן נסיבות; וכן לאחר שבמסגרת בקשת המעצר והשחרור של בכר קשרו החוקרים בין העלמות המס לכאורה של בכר לפרשת "הבנק" של מוני פנאן המנוח, תוך הסתמכות על ידיעה תקשורתית בעניין זה ומבלי שהציגו ראייה ממשית לקשר כזה.

השופט מצא כי בסופו של הליך ההוכחות בתיק, המדינה הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת כי בכר העלים מס מהמדינה; ואולם בפסיקה חריגה קבע כי עומדת לבכר טענת "האכיפה הבררנית", לאחר שתיקם של שופטים שיוחסו להם עבירות דומות נגמר בכופר; וכן עקב הליקויים בהליכי המעצר נגדו כאמור.

הרקע להכרעה הנה הדרמה שהתחוללה בעולם הספורט הישראלי באוקטובר 2009, עם התאבדותו של שמעון (מוני) פנאן ז"ל, שהיה בעל תפקיד בכיר בקבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב. לאחר מותו נפוצו ידיעות אודות חשדות שלפיהם ניהל פאנן מעין "בנק פרטי", בו השקיעו גורמים שונים מעולם הספורט כספים רבים.

התפוצצות פרשת פנאן גרמה לזעזוע עמוק בעולם הספורט הישראלי והובילה לעריכת בדיקות וחקירות כלכליות. כשבוע ימים לאחר מותו של פאנן ערכה רשות המסים חיפוש ראשון במשרדי קבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב, ולאחר מכן - בפרק זמן קצר יחסית, שארך כ-3 חודשים - נערכו חיפושים נוספים וחקירות הן בענף הכדורסל והן בענף הכדורגל.

במסגרת חקירות אלה נתגלה לרשות המסים כי שופטי כדורסל וכדורגל ישראלים, אשר מוסמכים לשפוט במשחקים הנערכים בחו"ל - שופטים בינלאומיים, נהגו שלא לדווח לרשות המסים על הכנסותיהם משיפוט בחו"ל ולא שילמו מסים בישראל בגין הכנסותיהם האמורות; והכול, לכאורה, בניגוד להוראות פקודת מס הכנסה. 

"פרשת השופטים הבינלאומיים" נולדה כמעין ספיח של פרשת פנאן, במובן זה שהחקירה בעניין השופטים הבינלאומיים החלה כתולדה מהתפוצצות פרשת פנאן. יחד עם זאת, השופט אבנון מציין כבר בראשית פסק דינו בעניין השופט בכר כי הקשר שבין פרשת השופטים לבין פרשת פנאן היה נסיבתי-חקירתי בלבד, כלומר הקשר התבטא בכך שפרשת השופטים נחשפה כתולדה מפרשת פנאן.

"לא הוכח לפניי, ואפילו לא נטען לפניי, כי התקיים קשר ענייני כלשהו בין הפרשות, דהיינו: לא נטען לפניי כי מי מהשופטים הבינלאומיים השקיע כספים כלשהם אצל המנוח", ציין  השופט. 

כפי שהסתבר בסופו של דבר, פרשת השופטים עוסקת בקבוצה של 32 שופטים בינלאומיים; קבוצה הכוללת את רוב-רובם של השופטים הישראלים הבינלאומיים בענפי הכדורסל והכדורגל בתקופה הרלוונטית לכתב האישום.
אחד מהשופטים בקבוצה זו היה סמי בכר, ששימש כשופט כדורסל בינלאומי במשך שנים רבות, שבמהלכן צבר ניסיון ומוניטין רב הן בארץ והן בחו"ל. על רקע זה הוזמן בכר, לא אחת, לשפוט במשחקי כדורסל חשובים שנערכו בחו"ל, ואף שפט במשחקי גמר באליפויות עולם. 

מכל 32 השופטים הבינלאומיים המדוברים, רק בכר הובא לדין והועמד בסכנת הרשעה פלילית. על רקע זה טענה ההגנה מראשית ההליכים נגדו כי מדובר באכיפה בררנית.  

על-פי עובדות כתב האישום נגד בכר, בין שנת 2001 לבין שנת 2008, במסגרת עיסוקו כשופט כדורסל בינלאומי, שפט במשחקי כדורסל בחו"ל ב-3 מסגרות שונות: ליגת הכדורסל הבינלאומית הבכירה לקבוצות באירופה (יורוליג); איגוד הליגות האירופאיות בכדורסל (יול"ב); והפדרציה הבינלאומית לכדורסל (פיב"א).

כתב האישום מפרט את הכנסות בכר משיפוט במשחקים בחו"ל, בכל אחת משנת המס שבתקופה הרלוונטית, ובסך-הכול בסכום כולל של 850,677 שקל.

בכתב האישום נטען כי בכר השתמש במירמה, עורמה ותחבולה על-מנת להתחמק מתשלום מס בגין הכנסותיו האמורות; וזאת לאחר שבין היתר לא הודיע לפקיד השומה על עיסוקו כשופט כדורסל בחו"ל והעלים את כל הכנסותיו מעיסוק זה; הפקיד את הכנסותיו משיפוט במשחקים בחו"ל בשני חשבונות בנק בחו"ל: בסופיה, בולגריה, ובדרמה, יוון. 

הדיון בתיק החל לפני השופטת מיכל ברק-נבו, אשר דחתה את טענתו של בכר לאכיפה ברננית, לאחר שההליך נגד שופטים אחרים הסתיים בהליך של כופר. השופטת קבעה כי האבחנה בין בכר ליתר השופטים נבעה משיקולים רלוונטיים, ועל כן אין מדובר באכיפה בררנית.

יחד עם זאת, השופטת ברק-נבו סייגה את החלטתה רק לשלב המקדמי של הדיון בתיק, וקבעה כי השאלה אם בכר אכן שונה מהחשודים האחרים, שעניינם הסתיים בכופר, היא שאלה שניתן יהיה להכריע בה רק לאחר שמיעת ראיות. 

בהתאם לכך החל ניהול התיק, במסגרתו הודה בכר בעובדות שניתן לתארן כ"עובדות חשבונאיות", וכפר בכל יתר העובדות. בכר הודה בכך שקיבל בגין שיפוט בחו"ל את סכומי הכסף הנקובים בכתב האישום, כמו גם שלא דיווח לפקיד שומה אודות קבלת סכומים אלה. עם זאת, כפר בכך שהשיפוט בחו"ל היה בגדר "עיסוק", כפר בהעלמת מס או בכך שהתקיים במחשבתו היסוד הנפשי הנדרש להרשעתו.

בטיעונים שאותם העלה בחקירותיו ברשות המסים, החל בכר בטענה כי הוא - כמו יתר השופטים הבינלאומיים - לא ידע שמדובר בהכנסות שיש לדווח עליהן ולשלם מס בגינן; עבור בטענה כי המשחקים בהם שפט היו גלויים לעין כל ושודרו בתקשורת; וכלה בטענה כי דובר בהכנסות פעוטות יחסית, שבמהותן לא היו אלא "החזר הוצאות". בכר אף הדגיש כי השיפוט בחו"ל נתפס בעיניו כמעין תחביב, שנעשה מאהבת העניין ושלא על-מנת להרוויח כסף.

מעבר לאכיפה הבררנית טענו סנגוריו של בכר כי במסגרת הליכי המעצר כנגד בכר הוצהר כי הצטבר מידע, שלפיו בכר מעלים את הכנסותיו משיפוט בחו"ל, והוסף כי "על-פי המידע, כספים אלה הושקעו ב'בנק' של מוני פנאן ז"ל".

ההגנה טענה כי הצהרה נוספת זו הוסיפה נופך חומרה רב לחשדות נגד בכר, ועל כן גרמה לו לנזק עצום, על לא עוול בכפו, משום שלא היה לו כל קשר כספי למנוח.

השופט קיבל טענה זו. "נפלה תקלה ממשית בניסוח בקשת המעצר והשחרור", קבע, לאחר שמצא כי לא נמצאו ראיות הקושרות את בכר לפרשת מוני פאנן, וטענה זו נסמכה על ידיעה תקשורתית. "אין פסול בשימוש בידיעות שמקורן בתקשורת במהלך חקירתם של חשודים, וייתכן כי בנסיבות מסוימות הדבר אף עשוי להתחייב. יחד עם זאת, בירור וחקירה נדרשים - לחוד, והצהרה בבקשת מעצר המוגשת לבית המשפט בהליך פומבי - לחוד; ויש להבחין הבחן היטב בין השניים", קבע השופט והוסיף כי "אין די בידיעה ממקור תקשורתי - או מקור הדומה לכך - על-מנת להוות בסיס להצהרה עובדתית של חוקר במסגרת בקשת מעצר נגד חשוד, בפרט כאשר מדובר בהצהרה המקנה נופך חומרה מיוחד לחשדות נגדו.

"בקשת המעצר והשחרור דנא, שהינה בקשת מעצר לכל דבר, אמנם נתמכה כנדרש בהצהרת חוקר מטעם רשות המסים. דא עקא, שלא זו בלבד שלא הונחה לפניי תשתית ראייתית כלשהי לקיום חשד סביר נגד הנאשם באשר להשקעת כספים אצל המנוח (פאנן, א' ל"ו) - קל וחומר השקעת הכנסות משיפוט בחו"ל - אלא שאפילו לא נטען כי קיים בסיס לחשד כזה; וקיים יותר מספק סביר כי דובר בידיעה כללית בלבד, שמקורה בתקשורת".  

בנסיבות אלה, נקבע, הכללת הטענה בדבר השקעת הכנסות הנאשם משיפוט בחו"ל אצל מוני פאנן המנוח, כחלק מבקשת המעצר והשחרור שהוגשה לבית המשפט, "הייתה, בלשון המעטה, שלא במקומה; במיוחד משום שהיה בה כדי להחמיר מאוד את אופי החשדות נגד הנאשם, על רקע היותו שופט כדורסל ידוע, ואף ליתן להם גוון סנסציוני".  

על כן, נקבע, "מדובר בליקוי של ממש בהתנהלות רשויות החקירה".

השופט ציין עוד כי בליקוי זה, כשלעצמו, אין כדי לבסס הגנה מן הצדק, בפרט כשמדובר בעבירה מסוג פשע אך יחד עם זאת, יש בו כדי להצטרף לנסיבות הנוספות בתיק, כדי לתמוך במסקנה כי עומדת לנאשם ההגנה מן הצדק. 

בין הנסיבות הללו, העובדה שבמסגרת "פרשת השופטים" נחקרו ברשות המסים כמעט כל השופטים הבינלאומיים בענפי הכדורסל והכדורגל במהלך חקירתי אחד, שהתחיל בענף הכדורסל אך המשיך בסמוך לאחר מכן גם בענף הכדורגל; ובמהלך החקירה התגלה שכל השופטים הבינלאומיים בענפים אלה שנחקרו - 32 במספר - לא דיווחו על הכנסותיהם מהשיפוט בחו"ל, במשך שנים ארוכות ורצופות.

השופט קבע כי "מדובר ב'קבוצת שוויון' מובהקת שכן מדובר בבעלי תפקידים דומים (שופטי ספורט בינלאומיים), אשר ביצעו את אותה העבירה, במהלך תקופות דומות (במשך מספר שנים בעשור הראשון של המאה) ובנסיבות דומות (העלמת מקור הכנסה שלם משיפוט בחו"ל)". 

השופט ציין כי כטענת הפרקליטות, אכן סכום ההעלמה שיוחס לבכר היה הגבוה ביותר בקרב הקבוצה האמורה, ועומד על סכום כולל של כ-850 אלף שקל, אך יחד עם זאת, לאחד השופטים יוחס סכום העלמה שאינו קטן בהרבה, בסכום כולל של כ-751 אלף שקל, ובכל זאת עניינו הסתיים בכופר.

עוד הסתבר כי קיימים שופטים נוספים שהעלימו הכנסות בסכומים כוללים נכבדים, של מעל 300,000 או 200,000 שקל, שגם עניינם הסתיים בכופר.

לבסוף הסתבר כי אצל חלק מהשופטים שעניינם הסתיים בכופר התקיימו נסיבות חומרה שלא התקיימו אצל בכר - בין במישור השכלתם, מקצועם או תפקידם ובין במישור הדיווח לרשות המסים (הכוונה לשופטים שהגישו דוחות כעצמאים אך השמיטו מהם מקור הכנסה שלם) - "כך שבהתחשב במכלול הנסיבות, לא ניתן לראות את עניינם כקל מהותית מעניינו".