תיאוריית הקונספירציה

מטבע הדברים, כמעט בלתי אפשרי לכתוב כיום על התרחשויות מרכזיות הנוגעות לתאגיד השידור הציבורי בלי להתייחס לאספקט הפוליטי שלהן. המעורבות האינטנסיבית, חסרת התקדים, של ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו בכל הנוגע לעצם קיומו של התאגיד ולרצון להשפיע על בעלי התפקידים הבכירים שיכהנו בו, הופכת כל קונספירציה לאפשרית, וכל חשד שבימים אחרים ניתן היה לנפנף בביטול, לכזה ששווה לפחות אזכור.

כך, למשל, כשלפני זמן מה החלו בתאגיד במירוץ של החתמות והצעות עבודה לשורה של עיתונאים בעלי דעות ימניות - חלקם ראויים מאוד - אי-אפשר היה לנתק זאת מהטענות שהעלה באותם ימים ח"כ דוד ביטן, שליחו של נתניהו, על כך ש"התאגיד נחטף על-ידי שמאלנים".

כל ההקדמה המתנצלת הזאת נועדה כדי להזכיר את העובדות הבאות. ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני) הגיש לאחרונה תצהיר למבקר המדינה שצורף גם לעתירה לבג"ץ בעניין התאגיד, שאותה הגיש עם עו"ד אלדד יניב ועמותת "הצלחה". בתצהיר טוען כבל כי ביום שישי אחד, במהלך אוקטובר, הוא נועד עם מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, וזה ציין באוזניו כי ניתן לפתור את כל התסבוכת סביב התאגיד בשתי דקות ובאמצעות מינוי אחד בלבד.

פילבר, כך כבל, ביקש להחליף את סמנכ"לית החדשות באחד מ-4 שמות שהושחרו בתצהיר. אחד השמות הללו הוא זה של סמנכ"ל הדיגיטל של התאגיד, אלעד טנא. היום, עם עזיבתה של ראשת חטיבת החדשות בתאגיד, שלומית אברהם-גלוברזון, הוכרז כי טנא ימלא את תפקידה באופן זמני.

טנא - הנה עוד עובדה - הגיע לתאגיד מהעיתון "מקור ראשון", המזוהה עם האגף הימני במפה הפוליטית. לא צריך, אם כן, להיות קונספירטור גדול כדי לחשוד שהנה לפנינו הדיל שיציל את גורלו של התאגיד.

ובכל זאת, יש כמה בעיות בתרחיש הזה. המרכזית שבהן היא העוול גדול שהיא עושה לטנא. גם אם שמו אכן הוזכר על-ידי פילבר, סביר להניח שהוא לא היה מודע לכך, ומעבר לכך, וחשוב יותר, כל מי שמכיר את טנא - שצמח ב-ynet של נוני מוזס אויבו של נתניהו, הנה חומר לתאוריית קונספירציה הפוכה - מעיד כי מדובר בעיתונאי הגון, מקצועי ומוכשר. על המקצועיות שלו יכולה להעיד גם ההצלחה הגדולה של חטיבת הדיגיטל של התאגיד שאותה הוא מוביל בימים אלה.

מעבר לכך, בתאגיד גם הבהירו היום כי מינויו של טנא לתפקיד הוא זמני, למשך חודשיים-שלושה בלבד, וכי אין לו רצון במינוי קבוע לתפקיד.

אז מה בעצם הבעיה? כאמור, לא בטוח בכלל שיש כזו, חוץ מהעובדה שבה פתחנו: כמעט בלתי אפשרי לכתוב כיום על התרחשויות מרכזיות הנוגעות לתאגיד השידור הציבורי בלי להתייחס לאספקט הפוליטי שלהן.